האח הגדול שלנו

לאחרונה החליט הממונה על ההגבלים העיסקיים לעצור את פיתוח מאגר הגז בלוויתן ולפצל את הבעלות על שדות הגז בישראל כדי למנוע מונופול כלכלי ענק שיש לו, בסופו של יום, גם אנטרסים פוליטיים וגם כוח פוליט להשחית. ההיגיון ברור לגמרי אבל מה כשיש טייקון בתקשורת שהוא למעשה מונופול תקשורת - האם אז הוא לא מפתח גם אינטרסים פוליטיים ואין לו כוח פוליטי להשחית והאם חופש הדיבור הוא גם חופש המחשבה או דיכוי קשה של החשיבה.

היחס של פוקס-ניוז לנשיא אובאמה לא שונה בהרבה מהייחס של רשת 'ידיעות אחרונות' לבנימין נתניהו וההתגייסות של אמצעי תקשורת, בדמוקרטיות, לטובת מועמד, קו פוליטי או סתם האינטרסים של עצמם גם היא מהמקובלות, הידועות והמוסכמות. אלא שלפוקס ניז, כולל רשתות המשנה המקומיות בארה"ב אין, אפילו בחישוב מוקצן, שליטה של יותר מ 10% על כלל התקשורת האמריקאית. בעוד הם סוקלים את אובאמה, הניו יורק טיימס יצא בקילוסים, על כל כתבת תחקיר שמשמיצה את אובאמה תהיה כתבת תחקיר נגדית של CNN או ABS שמציגות זווית אחרת יותר אוהדת. הוושינגטון פוסט מייצג קו ביקורתי-אוהד והלוס אנג'לס טיימס קו מסתייג. בקיצור יתכן מאד שכל ערוץ תקשורת בניפרד מעוות והופך את השקר לאמת בדיוק כמו ידיעות אחרונות שלנו אבל התקשורת בכללה מגוונת, רב ערוצית, דעתנית ומרובת זוויות.

אצלנו הרבה מעל ל 50%, מהתקשורת הלא ממשלתית (ערוץ 1) נישלטים במישרין או בעקיפין מאח אחד גדול של כולנו, טייקון תקשורת שהוא עצמו מסתתר מפניה, שכמו שכתבתי בפתיח יש לו כיוון, אינטרס כלכלי, מכאן אינטרס פוליטי וכוח פוליטי וביכולתו לעשות שילוב מושכל - תחת הכותרת "חופש הדיבור" בכוח הזה.

רשת 'ידיעות אחרונות' יכולה לגייס חברי כנסת לחוקק חוקים, כמו במיקרה המאד בעייתי של 'ישראל היום' והוכח קשר ישיר בין האיזכורים החיוביים והכתבות המפרגנות לחברי הכנסת שניסו לחוקק נגד "ישראל היום" ויחס הפוך בכתבות כלפי מי שהתנגד. למרות שהוויכוח היה על חופש הביטוי, שרשת "ידיעות אחרונות" בעצמה ממצה עד תום - האינטרס היה מסחרי גרידא - נפח הפרסומת ש"ישראל היום" גזלה מידיעות. באף שלב לא היווה "ישראל היום" והוא עדיין לא מהווה היום מועמד להיות באמת מעצב דעת קהל" אפילו לא בשיעור זניח לזה של רשת ידיעות.

'ידיעות אחרונות' הצליח, במערכת הבחירות, לאכוף את סדר היום שלו על היועץ המשפטי לפחות מבחינת תיזמון הבדיקה בנושא ניהול בית ראש הממשלה. יהאח הגדול' שלנו הצליח לקבוע על מה נרכל, מה יהיה סדר היום הפוליטי - במיקרה הזה שלא יהיה סדר יום פוליטי בכלל- שלא נגיע באופן ספונטני, לא מי שטורח דווקא לחפש, ורובנו מקבלים את רוב המידע שלנו באופן ספונטני, לשום דבר שמציג את ישראל באופן נורמלי, מאוזן וחלילה גם קצת חיובי ומאידך גיסה שלא נוכל להימלט מהידיעות השליליות, רובם מבוססות על מיקרה לא בדוק שמוצג כתופעה, שמציגות משפחת שילטון מסואבת, מדינה מתפוררת שמאבדת במהירות כל דבר שאפשר בכלל לאבד וגיהנום עלי אדמות, כאן בישראל עכשיו.  למשל - הרופאה שלפי תלוש המשכורת שלה שאת תוכנו איננו יודעים אלא רק את שורתו התחתונה, מרוויחה רק "קצת" יותר מהבייבי סיטר שלה . העובדות עצמן כניראה נכונות אך ההקשר לא ידוע ומוסתר בכוונה וכל מיקרה כזה מוצג לא כמיקרה אלא כתופעה רבתי. כך הצליחו לדמות את אחת הכלכלות המצליחות בעולם לחורבן כלכלי, ואת הנגב הפורח גם טיבעית וגם כלכלית ל"דרום המתרסק" (פעם זה היה הזקנה במיסדרון ומעמד הביניים המתרסק). אדגיש זכותו של העיתון לדווח בהטיה ובמצגי שווא - הבעיה בישראל ששליטת הרשת כל כך רחבה שלאדם הממוצע מהרחוב אין דיווחים אחרים כדי לאזן את התמונה.

עוד עסק 'האח הגדול' שלנו בהטפשה רבתי של דעת הקהל בישראל - הנושא החשוב ביותר זה לא פיתוח הכבישים, העתקת צה"ל לנגב, פיתוח הנמלים או תוכניות הדיור המעשיות העתידית (אדאג אישית לדיור זה לא תוכנית) אלא השאלה מי שילם על הנרות הריחניים של שרה.

רק שתי תוכניות היו במערכת הבחירות - זו הכלכלית חברתית של טרכטנברג, שאפילו המחנה הציוני ניזהר מלהזדהות איתה, והמדינית של בנט - סיפול שטחי B ו C ואוטונומיה פלשתינית בשטחי A. בכל מיקרה האח הגדול שלנו דאג שלא יתקיים שום דיון ציבורי על התוכניות.

אני מעז לקבוע שמבנה התקשורת הישראלית הוא סכנה אמיתית לדמוקרטיה, לחופש המחשבה ובעצם לחופש הדיבור. סכנה גדולה במונים מכל הסכנות האחרות - למשל הגבלת מימון מחו"ל לעמותות שעוסקות בפוליטיקה הישראלית. כמו במיקרה מאגרי הגז יש צורך בחוק שלא יאפשר לטייקון תקשורת בודד בישראל שליטה, ישירה או עקיפה, על יותר מ 20% מהתקשורת הישראלית - אם יצחק תשובה נאלץ לפצל ולמכור חלק משליטתו במאגרי הגז כי הוא מונופול כלכלי-עיסקי שיש לו גם אינטרסים וגם כוח פוליטי כך נוני מוזם יהיה חייב להיפרד ולפצל את שליטתו בתלכיד "ידיעות אחרונות" כי גם לו יש אינטרס פוליטי וכוח פוליטי ושניהם- לא נוני מוזס ולא יצחק תשובה לא חפים מאינטרסיפ פוליטיים שמשפיעים על כולנו.

הריכוזיות, כל ריכוזיות, היא סכנה אמיתית לדמוקרטיות באשר הן - הריכוזיות של התקשורת הישראלית ברובה אצל אח גדול אחד היא סכנה אמיתית לדמוקרטיה שלנו. בינתיים אני מציע להתחיל להתרחק מהעיתון, להחרים אותו ולבטל את מינוייו.