חרב פיפיות

הפלשתינים, שכניראה לעולם לא התכוונו להסדר של 'שתי מדינות לשני עמים', דגש על שני עמים, עברו ממיצוי התהליכים המדיניים  להנעת התהליכים המישפטיים נגד ישראל. כל מערכת היחסים בין ישראל לרשות כולל עצם קיום הרשות, הם תוצאה של סידרה של הסכמים דו צדדיים בין הצדדים בעיקבות הסכם אוסלו. העיקרון בכל ההסכמים הוא שכל המחלוקות ייושבו במו"מ. את העיקרון הזה, הבסיס לקיום הרשות, הם מפירים בראש חוצות בסוג של הסכמה בשתיקה מצד הקהיליה הבין לאומית. יש לומר לזכות הפלשתינים שהם הצליחו למלכד את ישראל. הפלשתינים לא עשו צעדים ממשיים ל"מדינה שבדרך", בעיקר בתחום הכלכלי, אך כן הצליחו להפוך את עצמם גם ליריב מר של ישראל וגם, בו זמנית, למי שישראל בעצם מסייעת וחייבת לממן, חלקית, בעל כרחה..

חלק מהכספים המועברים לפלשתינים מישראל הם מגביית מע"מ עבור הפלשתינים מסחורות ושירותים שמיועדים לפלשתינים, חלק אחר הוא מס הכנסה הניגבה ממשכורות. אם מישהו מאיתנו יעבוד מחוץ לישראל ויקבל שם משכורת ברור שמס ההכנסה ילך לשילטון המקומי שם. רק הסכם סחר מיוחד ורצון ישראלי להחזיק את הרשות מתפקדת ונושמת, למרות עומק השחיתות במנגנוני הרשות ולמרות עומק האיבה, מאפשר את מנגנון מימון הרשות בידי ישראל. ברור שהפרת ההסכמים הטוטאלית של הרשות לא קושרת אותנו יותר למחויבות שלקחנו על עצמו לגבות למענם מיסים ולמעשה לשלם עבורם חשמל - אזכיר חברת החשמל בחוב של 70 מיליארד שקל. משפטית יש לישראל עילה. מעשית הבעיה אם יש לישראל אלטרנטיבה חוץ מהרשות. הרי בסופו של יום הפלשתינים הם נטל כלכלי על ישראל איך שלא נהפוך את זה.

לגבי המאבק המשפטי - ישראל ניהלה כמה מאבקים משפטיים מוצלחים בארה"ב באמצעות ארגונים ויהודים מארה"ב, שהתבססו על אזרחי ארה"ב שניפגעו מטרור בארץ - יש כמה עשרות כאלה. המיקרה המפורסם ובעל ההשלכות הבין לאומיות הקשות ביותר הוא התביעה נגד ה"בנק אוף ציינה" שלפי התביעה סייע להעברת כספים לחמאס ובאופן קונקרטי למימון פיגוע בדוכן פלפל בתל אביב ב 17/04/2006. בפיגוע נהרג נער אזרח ארה"ב דניאל וולץ.  המשפט הגיע למצב שהוא איים על פעילות 'בנק אוף ציינה' בארה"ב וגרם למשבר ביחסי ישראל סין ובהמשך למשבר ביחסי ישראל ארה"ב. בדיעבד יתכן שהמשפט לא היה צריך להתקיים אבל עוד התבררה העוצמה של המהלך והמשמעויות מרחיקות הלכת שלו. לכן ישראל יכולה, בלי להצטרף לאמנת רומא, להתחיל מירדף מישפטי אחרי בכירי הרשות בארה"ב באמצעות ארגונים תומכי ישראל. לדעתי המשמעויות וההשלכות חמורות ויהיו קשות לפלשתינים הרבה יותר מכל פניה לבית המשפט הבינ"ל בהאג.  הרשות הפלשתינית הרי לא תוכל להתנער מאחריותה לכמעט מאה פיגועי התאבדות  שבוצעו על ידי פעילי פת"ח בין השנים 1994-2007 עם קשרים שמוליכים בסופו של שירשור למוקטעה ברמאללה ועל עוד מעל למאה פיגועי התאבדות שבוצעו בידי פעילי חמאס ושאר אירגונים מתוך שטחי הרשות. היא גם לא יכולה להתנער מירי של מעל ל 7,000 רקטות משטחי עזה, לאחר פינויה המוחלט והעברתה לרשות הפלשתינית בשלמותה ב קיץ 2005.

כך, לסיכומו של נושא, המאבק המשפטי יהיה ארוך מאד, כדרכם של תהליכים משפטיים, הוא טומן בחובו הרבה יותר סיכונים לפלשתינים והוא למעשה חרב פיפיות עם הלהב הארוך לבטן הפלשתינית.