קיץ 2000 היה רגע שיא בלאומיות הפלשתינית, הצמיחה הכלכלית בחברה הפלשתינית הגיעה לכדי 7% בשנה, גם בעזה. כבר כתבתי כאן בבלוג על אותו קיץ שהפלשתינים הגיעו בו לשיא כל הזמנים מבחינת הסיכוי להקים מדינה פלשתינית על חשבון ישראל. האינתיפדה השניה פרצה באוקטובר אותה שנה לא בגלל מצוקה כלכלית כלשהי, מצור על עזה ושאר ירקות. היא פרצה בגלל שני אירועים שקרו באותו הקיץ - וועידת קמפ דיוויד 2 שבה נעשו וויתורים מפליגים לפלשתינים כולל חלוקת ירושלים כמעט על בסיס קווי 67 והנסיגה מלבנון (שהייתי מתומכיה, פעיליה ואני לא מתחרט) שחיזקה את דימוי החולשה של ישראל (דימוי 'קורי העכביש' של חסן נאצראללה). הכלכלה, כך מסתבר, חשובה אבל לא מכריעה בסבבי האלימות בינינו לפלשתינים. הזדמנות מדינית, בעיני הפלשתינים, דימויי חולשה וראיה הסטורית לקויה חשובים יותר.
בשנתיים שקדמו ל'עמוד ענן' ב 11/2012 נהנתה רצועת עזה, כמה שזה נראה מוזר, משיעור הצמיחה הגבוהה בעולם, כדי 14% בשנה. הסיבה - שפע של תמיכה מאיראן וקטאר, גבולות פתוחים למצרים ותמיכה מדינית מלאה מנשיא מצרים דאז מוחמד מורסי. מבצע 'עמוד ענן' נבע מהתחושה שמצרים אוטומטית לצידם וכך גם האו"מ שהכיר בפלשתין כמדינה חברה באו"מ. באויר דיברו כבר אז על גרירת ישראל לבית הדין הבינ"ל בהאג ודו"ח גולדסטון שנעל את המבצע הקודם 'עופרת יצוקה' סימן לפלשתינים את הדרך לתבוע אותנו בהאג - זוועות בעזה. בחברה שמחויבת טוטאלית למאבק בישראל פריחה כלכלית היא לא מחסום לאלימות למרות שעוני ויאוש כלכלי הוא כן זרז.
לכן התקוות לשקט, אפילו יחסי, מעזה לאחר שתשוקם הם מאד בערבון מוגבל. אני בעד שיקום עזה ופירוז שגם אם לא יהיה מושלם ויהיה קשה לביצוע יקשה מאד על חידוש האיום האסטרטגי מעזה. אני מאמין שבמצב הנוכחי כשהמדינות שעוד שורדות - 'ציר היציבות' סימנו את האסלאם הפוליטי האלים בסגנון אל קאעידה ודאע"ש כאויב מוחלט החמאס בעזה בבעיה אבל, בהמשך הדרך וכמו שנהוג במזה"ת, המצבים בהחלט יכולים להשתנות גם אם עזה תשוקם. בעוד 10 שנים למשל יגורו בעזה כבר 3 מיליון בני אדם - מחציתם צעירים חסרי תקווה, שטופי מוחות שגדלו לשנאה בלתי מתפשרת לישראל, לכודים בסבך חמולות וכנופיות מזוינות ששולטות ברחוב ובאווירה של אלימות וזילות חיי אדם. זה חייב להתפוצץ לנו בפנים - אם לא בירי טילים משמיים או במינהרות מהקרקע כי אז בהסתערויות המוניות של מתאבדים בשם אללה.
עזה זקוקה לשיקום אבל היא זקוקה יותר לוונטיל - שסתום לחץ - שיאפשר לצעירים להגר ולשאוף לעתיד אחר, כלכלי או חברתי. היא זקוקה להפריה מחשבתית וחברתית עם חברות אחרות כדי שלצעירים יהיה לאן לשאוף, כדי שרעיונות חברתיים יחלחלו לעזה. אחת הסיבות שהגדה רגועה יותר מבעבר למרות המבצע בעזה היא שהרבה צעירים הגרו מהגדה ויש לצעיר הפלשתיני בגדה גם רעיונות אחרים ושאיפות אחרות שניתנות להגשמה, למשל לעבוד ולהרוויח טוב בנסיכויות המפרץ. לכן במו"מ על עזה המתנהל כעת בקהיר צריך לדבר על שיקום ופיקוח, צריך לדבר על פירוז אבל צריך לדבר, לטווח הארוך, גם על שסתום לחץ לאוכלוסיה העזתית. על חלק מהרעיונות כבר כתבתי כאן בעבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה