אם היכנס הפסקת האש לתוקפה הבוקר ובהנחה שהיא תחזיק מעמד אפשר לעשות סיכום ראשוני חפוז. לדעתי מבצע 'צוק איתן' הוא אירוע היסטורי שמשקף שינויים עמוקים מצד אחד ומצד שני יחולל עוד יותר שינויים. את תוצאותיו לאשורן נדע בעוד שנה ויותר אבל יש כבר כמה נקודות למחשבה.
* ממשלת ישראל
ממשלת ישראל נכנסה למבצע בלי להבין את האיום האמיתי. הממשלה לא הצליחה ליצור אבחנה בין הבסת החמאס והכרעתו בשדה הקרב לבין מיטוט שילטון החמאס וכרכה אותם ביחד. היות והממשלה לא רצתה במיטוט החמאס היא וויתרה מראש על הכרעה בשדה הקרב והסתפקה במטרות יחסיות כמו חיסול כל המינהרות "הידועות" בלי להבטיח שכול המינהרות אכן חוסלו. במערכה הבין לאומית ניתן ליחס את רוב ההצלחות של ישראל להנפקה הפומבית הראשונה של 'ציר היציבות' (יש המכנים אותו 'ציר המתונים') בראשות המשולש ישראל, מצרים וסעודיה שהצליחה במשותף לדחוק לפינה את הציר קטאר-תורכיה, את ארה"ב שצידדה בהם ולבסוף לכופף את 'הקליינט' שלהם, החמאס, לתנאים הראשוניים של מצרים. 'ציר היציבות' הפך לעובדה אזורית, לגורם שאי אפשר בלעדיו ושעוד ישנה את הדיפלומטיה של המזה"ת. אפשר כבר להעריך ש'ציר היציבות' יצמצם את המעורבות האירופית והאמריקאית באזור, ידחק לפינה את הציר קטאר-תורכיה ויבנה חזית אחידה, כלכלית, מדינית ואפילו צבאית נגד איראן. ישראל - זו שנחשבה עד לאחרונה כמי ש"אשמה" באי היציבות האזורית נמצאת בצד המייצב - החמאס בצד המערער.
עוד אחראית הממשלה ליצירת בעיית פליטים פנימית בישראל של תושבי עוטף עזה. הבעיה אמנם קטנה במימדיה המוחלטים אך חמורה בהבטיה המוסריים. תחילתה בהבנות 'עמוד ענן' ב 12/2012 וסופה טרם ברור. את הכשלון הזה לא ניתן ליחס לממשלה הנוכחית אבל כן לראש הממשלה בנימין נתניהו.
* צה"ל
הצבא הפגין מיומנות לחימה יחודית והטמעה מוצלחת של טכנולוגיות שאף צבא אחר בעולם טרם ישם. איכות הפיקוד והשליטה היו יוצאי דופן והלחימה הטקטית מעולה ומדהימה באמת. במישור האסטרטגי צבא שלא חותר להכרעה צבאית - מדשדש. הפעלת המערכה ברמה האסטרטגית סבלה משיגרת עבר ונשענה בצורה מוגזמת על חיל האוויר מה שלא הביא בסופו של יום לקיצור המערכה אלא דווקא להארכתה תוך גרימת נזק נורא ומיותר לאוכלוסיה הפלשתינית. המשימה, בסופו של יום, לא הושלמה (הפסקת ירי הרקטות). אני מניח שצבאות מערביים ואחרים יעמדו בתור ללמוד לקחים מהמבצע ואני מקווה שישראל תדע למיין את התור, את שותפי הסוד ותדע לגבות תמורה פוליטית, טכנולוגית וכלכלית מהחידושים שהופגנו במבצע בעזה. גם החמאס הפגין חדשנות ויצירתיות והשיק, בבכורה עולמית, את נושא הלחימה מתחת לקרקע. דומה הדבר לפיתוח מלחמת הצוללות בלחימה הימית.
* החברה בישראל
בחברה הישראלית חלה תזוזה 'טקטונית' ענקית ימינה. התזוזה משקפת התפכחות מתהליך השלום הניצחי, את השינוים הדמוגרפים בחברה הישראלית ואת המיאוס שחלק גדול חש מהעליטה הישנה, המשכילה והאשכנזית, שהכתיבה עד היום את התקינות הפוליטית בישראל. עם התזוזה ימינה יש גם עיבוי בלתי נימנע של השוליים הימניים האלימים שיש לדכא ומיד. התגלו צורות חדשות של סולידריות חברתית, למשל דרך השתתפות בהלוויות, שירה בציבור, קריאת תהילים המונית וכדומה. אם פעם הקיבוצניקים הכתיבו את האווירה בצבא, את ערכיו המוסריים והם שאיישו את את המערכים הקרביים - ההובלה עברה בגדול ובענק לציבור הדתי-אמוני. גם הנחישות הכלל ציבורית לעמוד במחיר של 'ווילה בג'ונגל' היא חד משמעית.
במישור הפוליטי - אם היו עד לאחרונה דיבורים על הקמת "גוש מרכז שמאל" ברור כעת שמאגר הקולות של גוש כזה מצטמצם במהירות ואין לו עתיד אלא באופוזיציה - העתיד הפוליטי לעשור הקרוב הוא בצורות שונות של 'גוש מרכז ימין'.
* ערביי ישראל
למרות גילויי זעם בציבור הערבי ומיקרים של התבטאויות חריגות ברשתות החברתיות הרי השתתפות ערביי ישראל במפגני התרסה נגד מיבצע "צוק איתן" היתה מצומצמת מאד. נדמה לי שההפגנה הגדולה ביותר של כ 2000 מפגינים הייתה בטמרה לפני כשבוע. ביחס למהומות אוקטובר 2000, ליום האדמה ב 1976 ולאירועים בוואדי ערה ואום אל-פאחם מדובר למעשה בהשלמה של הציבור הערבי עם העובדה שכרגע אין לערבים בישראל אפשרות טובה יותר מלהשתלב במדינה . אני דווקא מעודד מתהליכי ה"ישראליזציה" של ערביי ישראל ומקווה שהימין הקיצוני והאלים לא ישבש את המגמה.
* ערביי המזה"ת
במזה"ת המבצע בעזה לא זכה לתהודה - במדינות 'ציר היציבות' הכילו השילטונות כל גילוי של מחאה ובמדינות האחרות היו בעיות קשות פי כמה. היחידה שניסתה לעשות מהמיבצע גלים היתה קטאר ואל ג'זירה אבל הם כבר ממילא שנואים על כל המישטרים הערביים ואפילו ההמון הערבי לא מאמין להם יותר.
בימי המבצע, כשמועצת זכויות האדם של האו"מ עסקה בישראל, גורשו 80,000 נוצרים ממוסול. פרנסואה הולנד מצרפת לא גינה ולא התערב, גם לא האפיפיור "הנחמד". צרפת הציע לנוצרים שגורשו ממוסול מקלט מדיני. תאורתית הם יציעו מקלט מדיני גם למיקצת היהודים שיגורשו מארץ ישראל היה והחמאס היה מצליח בחלומותיו. מיליוני נשים בעיראק ובסוריה בגיל 14 עד 40 נידרשות על ידי דאע"ש לעבור מילת נשים, עוד 200,000 שיעים ברחו מצפון עיראק, 5,000 ניטבחו בסוריה ובלוב קמה מדינה חדשה "האמירות המוסלמית של בנגאזי". בשאר לוב נלחמים והורגים אחד את השני. בלבנון פרצו קרבות בין צבא לבנון לג'בהת אל-נוסרה במחוז ארסל עם עשרות הרוגים ועוד 20,000 פליטים. מסתבר שהנתיב מדמשק לחבל העלאווים בצפון מערב סוריה עדיין לא מאובטח. לאף אחד מהם אין ראש וזמן לפלשתינים.
* אירופה
ממשיכה להתדרדר - אחוזי בעתה מהמטורפים של דאע"ש, חלקם אירופאים, תמכו האירופים בתחילת הדרך במיבצע 'צוק איתן' - בהמשך הדרך ולקראת הסוף החלו התמונות מעזה לסדוק ולפרק את התמיכה במיבצע מאותן הסיבות. מחקירת אלפי ג'יהאדיסטים באירפה מאז ה 9/11 התברר שכמעט כולם גויסו לג'יהאד דרך תמונות של ילדים ונשים מרוטשים מהפצצות וקריאה למצפון המוסלמי של המועמד הטרי לפעול למען 'הגנת האסלאם'. חלק גדול מהתמונות והסירטנים היו ממבצעים קודמים של צה"ל בלבנון ובעזה למרות שהרוב היו דווקא מהפצצות של ארה"ב בעיראק, פקיסטן ואפגניסטן. המערב חשש וחושש בצדק שהתמונות מעזה ישמשו לגיוס עוד ועוד ג'יהאדיסטים - החשש ברור וממילא אירופה היא משענת קנה רצוץ -הם יציעו לחלקנו מיקלט - לא יותר.
* ארה"ב
ההפתעה הרעה של המבצע. ארה"ב תומכת ותמכה בציר הקטארי-תורכי כחלק מתמיכתה הכוללת והעיקבית ב'אחים המוסלמים'. כפי שכתבתי בהתחלה ארה"ב נאלצה להתיישר מאחורי 'ציר היציבות' כאילוץ זמני. היא עדיין אורבת ומחכה לשעתה לערער את הציר ואגב כך תורמת ארה"ב באופן מוחשי לעירעור היציבות האזורית. הזמן המסוכן בעתיד הוא בין הבחירות הקרובות בנובמבר 2014 והחלפת הקונגרס עד לסיום כהונת הנשיא בינואר 2017. אז הוא פטור משיקולי בחירות וחופשי הרבה יותר להכתיב את גישתו. מזל שהקונגרס לצידנו. ארה"ב היא גם ידידה גדולה ותומכת מדינית וגם בעיה ברורה ומיידית - כתבתי 'בעיה' כי לא יפה לכתוב על ארה"ב סכנה.
וודאי יש עוד הרבה תחומים כמו הכלכלה אבל זה יחשף רק בהמשך באספקלריה של זמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה