עת הבילבולים

פרטנר למה?

אבו מאזן הפך לציר מרכזי בתוכניות שרוקמים לרצועת עזה. הרעיון הכללי הוא שהמעברים, השיקום ותנועת הסחורות השרותים והאנשים יעברו דרך מנגנוני הפיקוח של אבו מאזן. המרכזיות של אבו מאזן והנכונות שלו הפכו אותו מחדש ל"פרטנר". יש כבר המפנטזים על תהליך שלום חדש עם הפרטנר החדש ישן.  אחת הדרכים ליצור תיסכול אין סופי אצל אנשים ובכלל היא לצפות מהם למה שהם אינם יכולים לספק ולהתעלם ממה שהם כן יכולים לספק. הקצב לא מוכר שעונים, ספק אם הוא מבין בהם, והשען לא מוכר בשר.

כבר כתבתי כאן בבלוג בעבר שאבו מאזן הוא פרטנר לניהול הסכסוך - פרטנר לעומתי, מתגרה וערמומי אבל פרטנר כשמדובר בביטחון פנים, סחורות ושרותים, בינוי ושיקום (תוך גזירת קופון שמן לאנשיו יש ליזכור).  אבו מאזן הוא לא!!! פרטנר לוויתור על זכות השיבה, הכרה במדינת ישראל יהודית וחתימה על סוף הסכסוך. במקום למנף אותו כמה שאפשר במה שהוא כן פרטנר - ניהול הסכסוך, מחנה השלום מנסה לגרור אותו ואותנו לפינה שבה הוא לא פרטנר - סוף הסכסוך - הם לא מסוגלים להבין את ההבדל וסופם שיתסכלו את כולנו פעם נוספת. עדיף להפיק מאבו מאזן את המירב בניהול הסכסוך ולא לפוצץ הכל על פתרון הסכסוך.

ככל שידרש !?

מיבצע "צוק איתן" לא הסתיים עדיין מדגישים דוברי הממשלה, נמשיך ככל שידרש. כשממשלה אומרת "נמשיך ככל שידרש" יש בזה צד חיובי - אנחנו לא מוותרים ויש לנו אורך רוח - מצד שני יש לנו צבא וממשלה שתפקידה לשמור על שיגרת החיים האזרחית הנורמלית ככל שניתן ואם היא משתבשת לעשות הכל להחזיר אותה, את שיגרה, במהירות האפשרית.  ככל שידרש פרושה מלחמת התשה מסוג כל שהוא לא אי שם בגדות התעלה ואפילו לא לאורך הליטני אלא על חשבון אוכלוסיה שחייה השתבשו עד היסוד. זה כחודש הם נדים כפליטים מקרובי משפחה לבתי מלון, מפחדים לחזור ואלו שנישארו חרדים את המטח הבא. הממשלה התבלבלה - 'ככל שידרש' לא בא בחשבון - המיבצע צריך לשים לעצמו מטרה אחרת שאפשר לסכם אותה "במהירות האפשרית". בכלל הישג צבאי שמושג בששה ימים קצרים ומהירים משאיר חותם הרבה יותר מאותו הישג שהושג בהתשה של 60 יום. שוב התבלבלנו ביוצרות.

אגב הגנרל שרמן, מפקד קורפוס פרשים בצבא הצפון במלחמת האזרחים בארה"ב אמר ב 1864 ככשזרע חורבן בעורף הדרום בעמק המיסיסיפי - "יש רק דרך אחת לצמצם את זוועות המלחמה - לסים אותה מהר".

הכרעה ומיטוט.

ממשלת ישראל החליטה לא למוטט את שלטון החמאס בעזה - יש להחלטה הרבה נימוקים סבירים כי האלטרנטיבה, אם אנחנו עצמנו לא נשלוט בעזה תקופה ארוכה, היא הפיכת רצועת עזה לסומליה חדשה. לוב היא דוגמא. ג'ורג' בוש האב מוטט את הצבא העיראקי במלחמת המפרץ ב 1991 אבל השאיר את השלטון של סדאם חוסיין. בנו, בוש הצעיר, כניראה פחות חכם ממנו, מוטט את שלטון סדאם למען "דמוקרטיה" ב 2003 וקיבל משהו בין סומליה לאפגניסטן ובתוספת דאע"ש. יש גם רגלים לטענה שללא החמאס איש לא יוכל לשלוט בעזה. כמו שללא מועמר קדאפי אי אפשר לשלוט בלוב, ללא סדאם חוסיין המטפורי אי אפשר לשלוט בעיראק וכן הלאה. לכן השאלה היא האם אפשר להשאיר את החמאס במקומו בעזה אבל למוטט את הזרוע הצבאית, את צבא החמאס. אני בטוח שזה הרבה יותר מורכב מהתמוטטות הצבא המצרי בסיני ב 1967 כאשר עבדול נאצר נשאר בשלטון אבל זה וודאי אפשרי. כמו שאמרתי. היצירתיות של ישראל הפכה כולה ליצירתיות טכנולוגית - אפשר וצריך להיות יצירתיים גם בצד המיבצעי. אזכיר לכולם, לא לפני הרבה שנים, במיבצע 'חומת מגן' ב 2002 הכרענו את הטרור הפלשתיני - לא מוטטנו את הרשות הפלשתינית.