קילוף הבצל

כשהחל "האביב הערבי", אי שם בתחילת 2011, היה נראה שכל מה שההמונים רוצים זה להשתחרר מהמשטרים הרודנים והמדכאים ולזכות ביותר חופש, יותר הזדמנויות ויותר יצוגיות. בכל רחבי העולם הערבי דיברו דוברי האופוזיציה על חברה (סורית, לובית, מצרית, תימנית או תוניסאית) דמוקרטית, שיוויונית וצודקת יותר. מהמהפכה האיראנית של 1978 למדנו שמאחורי כל מפגין "דמוקרט" עומדים עשרות מוסלמים שרואים בדמוקרטיה כלי לזכות באהדת העולם ולערער את הדיקטטורה, אז של השאה עצמו, אבל יבוא דמוקרטיה לחברות ערביות, מוסלמיות ובכלל נידון, כמעט תמיד, לכישלון. בשלב הזה, שלב האביב, עדיין האמינו רבים וטובים בדמוקרטיות ערביות, בלאומיות כלל ערבית ומקומית, למשל לאומיות סורית, עיראקית, לובית או תימנית. לארה"ב חלק ניכבד בסילוקם של זין אל עבאדין בן עלי מתוניסיה, עלי עבדאללה צאלח מתימן, חוסני מובארק ממצרים ומועמר קדאפי מלוב.

כך או כך אמת אחת, שכבה אחת של קליפת הבצל המזרח תיכונית נחשפה כבר אז, אי שם ב 2011 - הסכסוך בינינו לפלשתינים אינו מקור הבעיות של המזה"ת, אם כבר שימש הסכסוך עלה תאנה להצדקת הדיקטטורות והדיכוי, שעיר לעזעזל למישטרים חשוכים להעסיק בו את ההמונים המוסלמים  ולבנות צבאות אדירים שסופם בטבח ערבים בידי ערבים. הטענות שהשמיעו פוליטיקאים שונים בעולם ש"הסכסוך" הוא שורש הזעזועים במזה"ת ופתרונו ירגיע את האזור ויטיב עם היציבות העולמית ניראו, פתאום, הזויות. עוד יתר הזוי נשמע מזכיר המדינה ג'ון קרי כשהעלה את הטיעון בהקשר למאמציו להביא שלום בין ישראל לפלשתינים בשלב כל כך מאוחר כמו פברואר 2014..

בשלהי 2012 ובמרוצת 2013 התברר מעל לכל ספק ש"האביב" הפך ל"חורף" אסלאמי ושהחברה הערבית, למעט החריג של תוניסיה, לא מסוגלת לנפק דמוקרטיה כהילכתה. הברירות האכזריות של הערבים הן בין דיקטטורה מוסלמית מצד אחד לבין דיקטטורה צבאית מצד שני. השלטון האסלאמי בתוניסיה ומצרים לא הצליח לענות לצרכים הבסיסיים של האוכלוסיה, למשל יציבות וביטחון בסיסי ברחובות, ועורר עליו גל שני, גדול מקודמו, של מחאה ציבורית.  במדינות אחרות , למשל בסוריה ולוב, התפתח מאבק קשה בין ארגונים אסלאמיים וג'יהאדיסטים שונים, בינם לבין עצמם ובינם לכנופיות שיבטיות (לוב) או עדתיות (סוריה).  מצרים אמנם עברה סוג של תהליך דמוקרטי  אגב דיכוי וסילוק האחים המוסלמים, שניבחרו כדין, מהשלטון אבל תוך דיכוי קשה של חופש הדיבור וההתארגנות והכפפת מערכת המשפט, שתמיד הייתה עצמאית במצרים, לרשות המבצעת. שכבה שניה של קליפת הבצל נחשפה - הדמוקרטיה חדלה להיות אפילו אפשרות תיאורתית כשמדובר במדינות הערביות של המזה"ת..

אלא שהאביב שהפך לחורף לא עצר לרגע - המאבק האזורי בין אסלאם לדיקטטורות, בין הגדרות לאומית להגדרות דתיות הפך לקיץ לוהט - אם תרצו לכיבשן בגיהנום. צעירים מוסלמיים מכל העולם ומהאזור עצמו נשאבו לערער על עצם ההגדרות הלאומיות של האזור - זה כבר לא מאבק על דמוקרטיה, דיקטטורה איסלאמית או דיקטטורה צבאית -  ב 2014 הפך המאבק למאבק על עצם ההגדרה של הישויות המדיניות במזה"ת, מה היא עיראק ומה זכות קיומה? מה היא סוריה, מה היא לוב או תימן, מה היא בחריין ומה מקור הסמכות של של האמירויות והממלכות של האזור? מה היחסים בין שיעים לסונים שהאימפריות הקולוניאליות החליטו במקומם שהם, נניח, עיראקים או סורים או לבנונים.   - שיכבת הבצל השלישית שנחשפה גילתה לנו מזרח תיכון מלאכותי, מזוייף שעוצב על ידי מעצמות אימפריליות לפני 100 שנים (סייקס פיקו ב 1916) לצרכיהם דאז ולנוחיותם ובהתעלמות מוחלטת מיושבי האזור. מזה"ת שתוסס לא בגלל סונים או שיעים ולא בגלל סכסוך עם ישראל אלא בגלל שמתושבי האזור נמנעה זכות ההגדרה העצמית זה מאה שנים ונאכפה עליהם הגדרה אחרת, קולוניאלית במהותה.

איני יודע כמה שכבות של הבצל עוד יחשפו עד שהאמת כולה תצא לאור ותהיה נחלת הכלל ויווצר איזון אזורי חדש. כך או כך זה יקח שנים רבות, מלחמת דת בין סונים לשיעים, שפיכות דמים רבה וקריסה מוחלטת של התפיסות הישנות לגבי העולם הערבי, המזה"ת ובשוליים הסכסוך ומקומה של ישראל. אפשר להמר בזהירות שישראל, שנחשבה לגורם מערער, מתחילה להיתפס דווקא כגורם מייצב באזור.

חדשות החרם

כאילו במנותק מהמציאות האזורית הוציאו צרפת, איטליה וספרד אזהרה לחברות כלכליות בארצותיהם שלא לעשות עסקים עם חברות בשטחים מחשש "להסתבכות משפטית ועברות על החוק הבינ"ל". אין לקריאה השפעה מעשית רבה אבל יש לה ערך הצהרתי. מדובר במדינות שנמצאות בקשיים כלכליים עצומים, ירידה בתל"ג, אבטלה המונית של צעירים ובריחת הכוחות החזקים החוצה. אני מתקשה לראות באווירה הזו חברה מדלגת על הזדמנות כלכלית בגלל הקריאה.

מצד שני אתמול נודע שהחברות השולטות על מאגר לוויתן חתמו על זכרון דברים למכירת 20% מתפוקת המאגר לחבר בריטיש גז - BG - הפועלת במצרים. הגז יועבר בצינור למצרים, יונזל במצרים, ו BG תמכור אותו הלאה למי שתחפוץ.  כבר ב 09/06/2014 יצאה רשת אל-ג'זירה בכתבה, שנועדה לנגח את המצרים, על קשרי הגז עם ישראל. ישראל גם מספקת גז לירדן במקום מצרים והופכת לשותפה כלכלית טיבעית למשקי האנרגיה במצרים וירדן.

כתבה בידיעות אחרונות במוסף השישי תיארה בהרחבה את שינוע הסחורות דרך ישראל, באמצעות נהגים  ירדנים ותורכים, לכל העולם הערבי. גם גביית המס על שרותי תחבורה שהמדינה מעניקה עלתה בצורה משמעותית או עקב השימוש המוגבר ברציפי ישראל ובשרותים ישראלים.

אתמול החליטה ממשלת ישראל לאפשר ל 1500 ירדנים מעקבה לעבוד בתעשיית התיירות באילת. אין ספק ישראל הופכת למשענת לשכנותיה הקרובות והגם שמחסומי הלגיטימציה טרם ניפרצו הם מותקפים בעוצמה גוברת וצפים מהמחשכים לפני השטח (למשל הכתבה בידיעות אחרונות).