מכל סוגי הפיגועים פיגוע חטיפה ומיקוח הוא כניראה המורכב והקשה ביותר. ראשית צריך מקום מסתור מתאים שיש להכין זמן מראש תחת עינו הפקוחה של השב"כ, צריך צוות שיטפל בחטוף/חטופים לאורך זמן ובמקביל ישמור סוד בצורה קפדנית ויצליח לבנות סיפור כיסוי שלא יעורר חשד בין קרובי משפחה, שכנים וחברים. צריך לארגן מראש דרכי תקשורת למשל כדי לשדר קלטת של החטופים עם דרישות. צריך גוף שיהיה מוכן לנהל מו"מ בשביל ובשם החוטפים ושניתן יהיה ליצור איתו קשר. צריך נתיב מילוט קפדני מנקודת החטיפה לנקודת המסתור כאשר כל מכשיר אלקטרוני, בעיקר ניידים למינהם, יכולים לשמש לאיכון החוטפים. בקיצור לארגן פיגוע חטיפה ומיקוח מוצלח צריך מספר גדול של שותפי סוד, לפחות 12 בשלב הראשון, יותר בהמשך, הרבה מאד התארגנות מקדימה, מה שמגדיל מאד את הסיכוי שהפיגוע יסוכל מבעוד מועד, והרבה מאד משמעת מבצעית לאורך זמן לאחר החטיפה אצל כל שותפי הסוד כולם. אפשר לומר בוודאות שבמחיר האנרגיה המושקעת בפיגוע חטיפה ומיקוח ניתן לבצע בקלות כמה וכמה פיגועי ירי ורצח סתם.
לפיגוע ירי ורצח, כניראה מסוג הפיגוע שהביא ביום חמישי 12/06/2014 למותם של נפתלי, אייל וגיל-עד בצומת אלון שבות צריך הרבה פחות. לא צריך גיבוי וקשר פוליטי, נקודת מסתור, צוות טיפול ו/או דרכי תקשורת ומנגנון מו"מ. גם לא צריך תיכנון מורכב וארוך מדי, די ברכב, בדרך כלל גנוב, כלי נשק אחד, הכרות עם השיגרה והשטח ומוטיבציה. בעוד חטיפה מתוכננת מראש המובילה למו"מ היא פיגוע אסטרטגי - רצח של קורבנות אקראיים הוא פיגוע טקטי מזדמן שאפשר וניזום על ידי המבצעים עצמם זמן קצר לפני הפיגוע. מאד יתכן שלמרות שהמפגעים החשודים ברצח - מרואן קוואסמה ועמר אבו עיישה - הם חברי חמאס פעולתם הייתה על דעת עצמם - קשה לקבל, הרי יש הזדמנות להיפרע מהחמאס, ועדיין סביר ואפשרי.
באנרגיה המושקעת בפיגוע חטיפה ומיקוח אפשר בקלות להוציא שורה ארוכה של פיגועי רצח שקל להכין וקשה יותר לסכל. הסיבה שארגוני הטרור השקיעו את עצמם בפיגועי מיקוח היא ההשפעה שיש לפיגוע כזה לרעה על החברה הישראלית ולהצלחתו על החברה הפלשתינית. יחד אם זאת יש לזכור שכל עוד האנרגיה והמוטיבציה נמצאים האלטרנטיבה לפיגועי חטיפה ומיקוח אינה פחות פיגועים אלא כניראה יותר פיגועים שקל להוציא לפועל ומחירם כבד לישראלים יותר מפיגוע מיקוח שהצליח - כבד בחיי אדם לא בהכרח כבד במשמעויות הפסיכולוגיות שלו.
אומרים לנו שמאז שחרור גלעד שליט סיכלו זרועות המודיעין מעל ל 40 תיכנוני חטיפה. מדובר באנרגיה סיכולית עצומה של המדינה וזרועותיה אבל גם באנרגיה ביצועית ותיכנונית עצומה אצל המפגעים בפוטציה. שלא כמשאביה של מדינת ישראל הרי משאבי אירגוני הטרור בכל אופן מצומצמים יותר. לעולם הרי איננו יודעים מה היה קורה במקום, מה היו משמעויותיה של מדיניות חליפית, אבל יתכן מאד שלו האנרגיה המושקעת בפיגועי חטיפה ומיקוח הייתה מופנת לאפיק אחר, נניח של רצח סתם, המחיר בהרוגים היה גבוהה הרבה יותר. מה שאנחנו לא יכולים להניח הוא שהמפגעים למינהם לא חושבים אלא על פיגועי מיקוח ולא על שום אפשרות אחרת.
במה דברים אמורים - ראשית בהנחה שיש לנו נוסחה שתמנע פיגועים באופן מוחלט. בניהול נכון נוכל לכל היותר לצמצם אותם. יש גם צד חיובי בכך שהמחבלים מתעלים את האנרגיה שלהם לפיגועים מורכבים ולא כאלה שניתן לשלוף מהמותן. שנית - בהנחה שאם נחוקק חוק נגד שחרור אסירים בכל תנאי מצבנו הביטחוני ישתפר - יתכן מאד שהמחבלים יפנו את האנרגיה לרצח סתם ובהצלחה גדולה יותר. הרי המחבלים הרוצחים יודעים והיא מן המוסכמות והידועות בחברה הפלשתינית שממילא סיכוייו של מפגע רוצח להשאר בחיים לאורך זמן מצומצמים למדי. שלישית שרצח נפתלי, אייל וגיל-עד הוא תוצאה של עיסקת שליט או של שחרור מוקדם של אסירים. הרצח הוא תוצאה של המאבק האלים על ארץ ישראל והנכונות של כמה פלשתינים לסכן הכל, מבחינתם, העיקר לפגוע בכמה יהודים. הרי שני הרוצחים החשודים מרואן קוואסמה, עמר אבו עיישה ונוספים יודעים שסיכויהם להיות שאהידים גדול במונים רבים מסיכוייהם להשתחרר בעוד 20 שנה מהכלא באיזו עיסקה מדינית אם בכלל.
ישראל תבוא בסוף בחשבון עם הרוצחים וסביבתם הקרובה אבל בל נישגה, יהיו אחרים ויהיו שיטות אחרות ונוספות. הייתי מסתפק בטיפול ממוקד ברוצחים, שותפיהם ושולחיהם (אם אכן היו כאלה ואני בספק) ומעצים את המבוכה והאחריות המדינית שיש לאבו מאזן בקהיליה הבין לאומית וזהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה