התובנה של אבו מאזן

אתמול הפתיע אבו מאזן את המשתתפים ב"וועידת התיאום הערבית" בג'דה, סעודיה בנאום קצרצר שבו גינה את החטיפה באלון שבות, את החוטפים שכלשונו "רוצים להשמיד את החברה הפלשתינית", הבטיח להשתתף במאמץ להחזרתם והצדיק קבל עם ועדה את השת"פ הביטחוני עם ישראל כאינטרס פלשתיני מובהק.  זו הפעם הראשונה, למירב זיכרוני, שבפורום מוסלמי בין ערבי נשמעים דברים גלויים בזכות שת"פ ביטחוני עם ישראל וגם התקדים חשוב ביותר.  אגב לא הצלחתי לדלות חומר על מהות הוועידה עצמה ומה זה בדיוק "התיאום הערבי".

אפשר לקבוע בוודאות שדברים כאלה לא יכלו להאמר בפורום ערבי ומוסלמי לפני 4 שנים. לא רק הדובר, אבו מאזן, מציג מציאות חדשה גם הפורום עצמו משקף שינוי רדיקלי במזה"ת. חלק מנציגי המדינות מייצגים ישויות אמורפיות ולא ברורות - לוב, סוריה, עיראק ותימן.  המסגרת כביכול קיימת אבל היא למעשה כבועת סבון. איש אינו יודע מה הגבולות האמיתיים של אותן ישויות, מה אחריותן כלפי האזרחים והשכנים, מה החוקיות והלגיטימיות של מנגנוני קבלת ההחלטות באותן מדינות, את מי הן מייצגות היום ובעיקר את מי, אם בכלל, ייצגו מחר. כול המדינות בלי יוצא מהכלל מאוימות באופן משמעותי על ידי האסלאם הפוליטי, בין בתצורתו הרכה על ידי "האחים המוסלמים" ודומיהם (החמאס, מפלגת א-נהדא בתוניס וכד'..) ובין בתצורתו הרצחנית, כמו דע"ש בעיראק וסוריה, וכל מה שביניהם וכולם היו שמחים למשענת ביטחונית יציבה.

לשתי מדינות - מצרים וירדן יש הסכם שלום שהמשמעות הביטחונית שלו עולה בחשיבותה מיום ליום. נשיא מצרים עבדלפתאח סיסי, בראיון לאחד מערוצי הטלוויזיה במצרים לפני כשבועיים הסביר שמצרים תפנה לישראל לשינוי הנספח הביטחוני בהסכם השלום מ 1978 והוסיף שלישראל צריך להיות עיניין בשינוי ההסכם כי "צבא מצרי חזק בסיני שומר גם על ישראל" - אמר בגילוי ובלי שהשמיים נפלו. שימו לב! - צבא ערבי ומוסלמי שומר גם על ישראל- בגלוי, בטלוויזיה וקבל עם ועדה (האמירה חשובה במיקרה הזה יותר מהאמת המלאה).  סוד גלוי בעולם הערבי הוא שמלך ירדן סייע לישראל לסכל את התוכנית הביטחונית של ג'ון קרי מפני שהיא איימה גם עליו וכי הוא אינו נירתע יותר מלתת פומבי לפגישותיו עם ראש ממשלת ישראל. עוד סוד גלוי הוא שאיחוד האמירויות נעזר בדרכים שונות בטכנולוגיות ישראליות כחול לבן להתמודד עם האיומים על ביטחון איחוד הנסיכויות גם מצד איראן וגם מביפנים. בקיצור ישראל היא כבר לא מילה גסה. אני מרשה לעצמי לנחש שחלק מהמדינות הערביות היו שמחות לסיוע ישראלי לו יכלו לגבור על מחסומי הלגיטימציה ואיומי האסלאם מביפנים.

לדוגמא במאי השנה,  לפני קצת יותר מחודש, במסגרת וויכוח על ביקור תיירים ישראלים בתוניסיה אמר ראש הממשלה מהאדי ג'ומעה - "השאלה הזאת כלל לא צריכה להידון. עלינו להציל את עונת התיירות...נורמליזציה או לא נורמליזציה, עזבו אתכם מן השאלות הגדולות האלה. מועד הילולת אל־גריבה מתקרב (העליה לבית הכנסת העתיק באי ג׳רבה) וכפי שמסרו לי אנשי המקצוע הצלחתה של עונת התיירות תלויה בהצלחת ההילולה". הפרלמנט הטוניסאי דחה את התפטרות שרת התיירות ושר הפנים ברוב גדול על רקע "התיירות מישראל" ועודד את הממשלה להמשיך בכיוון. כמובן שביקור ישראלים במרוקו בוויזה קבוצתית הוא כבר סוד ידוע ונחלת הכלל. החרם הערבי, בתוקף הנסיבות והמצוקות, מתפוגג וההכרה בישראל כעובדה קיימת, יציבה, מבוססת כלכלית וחזקה הוא כבר מהמוסכמות.

לכן בצד דברי אבו מאזן עצמו חשובה גם התגובה. מכל מה שבדקתי לא מצאתי תגובות שוללות או מתלהמת בוועידת התיאום עצמה. הביקורת מצד דחלאן ואנשיו בקטאר משולה לביקורת של ידיעות אחרונות על משפחת נתניהו - היא תמיד שם יעשה מה שיעשה, יאמר מה שיאמר. גם הביקורת המתונה יחסית מהחמאס משולה לביקורת של זהבה גלאון על מדיניות הממשלה - לא ממש רצינית ולגופו של עיניין.

דבר חשוב נוסף, אבו מאזן שיקף הכרה שהסכם שלום שהוא יכול להזדהות איתו - קרי זכות השיבה וגבולות 67 ללא מתנחלים בלבד הם חלום שלא יתגשם במהרה (בימיו) - מה שנותר לו בימיו זה ניהול הסכסוך בדרך מדינית ובסוג של תיאום והבנה עם ישראל כדי שכעת, כשהלאומיות הערבית נמצאת תחת התקפה רבתי מצד האסלאם, לפחות הלאומיות הפלשתינית תשמר כי בעתיד, אי פעם, הגלגל גם יכול להסתובב שוב לטובתם.  במאמרי הקודם הבעתי תקווה שהפלשתינים ילמדו את הלקח האסטרטגי וחששתי שלא כך יקרה - אני מודה שלפחות אבו מאזן למד והיטב.