מבחן חנין

חופש הדיבור, כמו כל מבחן חברתי אחר של נאמנות, אמינות, הגינות ויושרה, נבחן במצבי קיצון. לא בוויכוח בין זהבה גלאון ועמרם מיצנע לנפתלי בנט ואיילת שקד - חופש הדיבור נבחן במצבי הפרובוקציה של חנין זועבי. מרגיז ככל שיהיה מותר לה להמשיל את ישראל לארגון טרור אולטימטיבי ואת אזרחיה החטופים לטרוריסטים שניפגעו - כל עוד היא לא מסיתה ומסיימת את דבריה בקריאה ממשית לקום ולעשות מעשה, למשל חטיפה נספת במיקרה הטוב ורצח אזרחים נוספים במיקרה הפחות טוב.

אחת הסיבות שבדמוקרטיות אמיתיות האלימות הפוליטית היא מינימלית היא שיש דרך לפרוק את התסכול, הזעם והשנאה, יהיה מקורה אשר יהיה, בצורה גלויה ולא בדרכים אלימות חשאיות. סביר שאחת כמו חנין זועבי - בחברה אחרת, בבעיות אחרות ותחושה של חוסר ביטוי, הייתה מצטרפת לתא מחתרתי כל שהוא כשהדוגמה הבולטת היא האנארכיסטיות הקיצוניות ושונאות המערב בכנופיית באדר-מיינהוף בגרמניה של שנות השיבעים והשמונים. זאת למרות שגרמניה אמנם אפשרה חופש ביטוי רחב אך יצרה תחושה שלחופש הביטוי אין תהודה ואין משמעות.

לחנין זועבי יש גם צד חיובי מבחינת הישוב השפוי בארץ ישראל - היא תזכורת מתמדת לעומק השנאה למדינה בחוגים מסויימים ולמה אנחנו צריכים לצפות מהפרטנר השותף לנו בארץ - הציבור הערבי - היה והעיניינים ישתבשו. כיום יש לנו המחשה חיה בכל המזרח התכון שברובו חנין זועבי לא הייתה שורדת יום עם לבוש המערבי  והשרוולים הקצרים - לזכותה, יש לומר, של מדינת ישראל.  כיום חנין זועבי היא בעיקר בעיה של ערביי ישראל ושהם יגיבו לדבריה.

יש דרך להתמודד עם הפרובוקציות של חנין זועבי ולא דרך סתימת פיות - התעלמות !! - כל איזכור של התבטאויותיה, כל פרץ כעס כלפיה, כל איום לסתום לה את הפה, כל שורה בעיתון וקטע בטלוויזיה מכפיל את תהודת דבריה, מעצים את קולה ומנקז אליה ראיונות תקשורתיים מרחבי העולם השונא - לא רק אותנו אלא אחד את השני. הניחו לה להתבטא !! והתעלמו ממנה בבוז - מבחינתה ההתעלמות היא גזר דין מוות פוליטי.

אחרית הימים

כבר כתבתי כאן שמי ששומר עלינו מכנופיות הג'יהאד והג'לג'לאת (שם קיבוצי לחבורות הסלפיות הפורחות ברצועה)  בעזה זה החמאס עצמו. כוח מיוחד שלהם משתדל למנוע ירי רקטות על ישראל כדי לא לגרור תגובה ישראלית ולא לערער את שלטון החמאס ברצועה. אויבינו המרים בצפון החיזבאללה ובשאר אסאד מקיזים את דמם כדי לבנות אזור חייץ יציב ובר קיימא בינינו לכנופיות דע"ש הרצחניות המושלות מחאלב ודרעא בסוריה עד פאתי בגדד. הצבא ושרותי הביטחון הירדנים בסיוע אמריקאי (כמובן גם ישראלי) נלחמים עד חורמה בהתעצמות האיום של דע"ש על ירדן מבחוץ והאיום של רדיקליות מוסלמית מביפנים. מנגנוני הביטחון הפלשתינים, בלית ברירה, מסייעים לצה"ל בשמירת השקט ציבורי בגדה כל עוד המבצע נגד חמאס נמשך והצבא המצרי, שנלחם בניחרצות הן בחמאס והן בג'יהאד בסיני, הציב גדוד מיוחד באזור טבה כדי למנוע ירי רקטות על אילת וטילי נ"מ על מטוסים בדרכם לאילת. אז אני עדיין לא ממליץ לסגור את צה"ל אבל הגיע חזון אחרית הימים ואחרים נגררים לעשות את מלאכתנו - כמובן לא בגללנו  אלא בגללם אבל אין ספק - חזון אחרית הימים שבו מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים.

מה הם ידעו ?

במרץ 2010 שחררה ישראל את חבר הלשכה המדינית של החמאס ומחזיק תיק האסירים בארגון - סלאח ערורי שהיה עצור מינהלתית. הסיבה לא לגמרי ברורה. קושרים אותה למחווה לחמאס לצורך חידוש המגעים בנושא גלעד שליט. אחרים קושרים את השחרור לשביתת רעב או עיסקה, כמקובל עם אסירים מינהלתיים, לעזוב את אזח"ע כולה לארץ זרה. כך או כך סלאח ערורי התמקם באיסטנבול, תורכיה, והשתתף במגעים לשחרור גלעד שליט. מאז בוחש סלאח ערורי,45 ויליד הכפר ערור בנפת רמאללה, מרחוק בניסיונות החטיפה של החמאס כאן בארץ.  אפשר להניח, חייבים להניח ששרותי הביטחון בתורכיה עסקו במעקב צמוד אחריו וברצותם שיתפו במידע את ישראל - דגש על "ברצותם".  לכן האפשרות שהחטיפה באלון שבות תוליך גם לסאלח ערורי בתורכיה היא אפשרית וגם השאלה מה בדיוק ידעו התורכים? אני אגב מקווה שימיו של סלאח ערורי ספורים וה"תאונה" מחכה לו בפינה.