חטיפת שלושת תלמידי הישיבה, ביום חמישי 12/06/2014 בסביבות 22:00 בלילה, מצומת אלון שבות הייתה כניראה מתוכננת לעילא ולעילא. למרות ההתנפלות אל ממשלת "האחדות" הווירטואלית של הרשות מדובר בניסיון נוסף, משרשרת של מעל ל 50 ניסיונות בשנה האחרונה, שייחודו רק בכך שהוא גם הצליח. במוטיבציה לחטיפה אפשר להכליל הרבה דברים - אפקט גלעד שליט והתמורות האסטרטגיות העצומות ממקרי חטיפה מוצלחים בעבר, לא רק של גלעד שליט אלא עוד לפני עיסקת ג'יבריל ממאי1985. הניסיון הפלשתיני הרציף "לתפוס כותרות" בעידן שבו תשומת הלב של העולם עוברת למקומות אחרים, המאבק הרציף שלהם על תנאי המאסר והשחרור של האסירים ולא פחות חשוב - התערערות השליטה של הרשות הפלשתינית ועליית כוחן של תנועות ג'יהאדיסטיות וסלפיות בשטחי הרשות המערערים על סמכותה ושמחים להביכה והנמצאים בגאות בכל רחבי המזה"ת.
מהידוע כרגע החוטפים הגיעו לאזור דורא מה שמבשר רעות להמשך. מאזור דורא,עיירת הבית של חמולת רג'וב, דרום מערבית לחברון עד סמועה דרך יטא ודהריה, שטח של מעל ל 600 קמ"ר הוא "ארץ המערות". השטח מכיל בתוכות אלפי!! מערות שניחפרו במשך מאות שנים. מערות מחוברות למערות ששימשו לאורך השנים למגורים לאדם ולבעלי החיים שאיתו. בעשרות השנים האחרונות הפכו חלק מהמערות למשחטות רכב ענקיות, למחסני רכוש גנוב ולכל שימוש אחר שהמסתור יאה לו. המערות האלו נמצאות בתהליך בלתי פוסק של שינוי. פה מתמוטטת מחיצה, שם מרחיבים חלל ובאמצע חופרים חיבורים בין שתי מערכות של מערות - כל מערכת מבוך ענק בזכות עצמו. למעשה אפשר לדמות את השטח לספוג תת קרקעי ענק. אפשר לאגור במערות מזון ומים לתקופה ארוכה, אי אפשר לאכן מתוכם אותות אלקטרוניים של טלפונים סלולריים או אמצעי מעקב אחרים ואי אפשר למפות או לעקוב אחריהם מהאוויר. גם אם אפשר לגלות פתח של מערה על ידי שאריות של שלדי מכוניות או שבילים רמוסים קשה עד בלתי אפשרי לדעת לאן ממשיכה המערה מתחת לקרקע, מדובר לעתים על מבוכים של קילומטרים מספר. מכל הידוע לי ואני לא ממש מעודכן יש להדגיש, אין מיפוי מקיף ומלא של המערות אפילו לא של כל הפתחים שלהם.
אחת הגיעו החוטפים והנחטפים לאזור המערות המסתור שהם מספקים הוא כמעט מושלם והיכולת לעקוב אחרי מה שקורה מתחת לקרקע או להכיל את השטח מצטמצמת מאד. גם היכולת, במיקרה שכן יצטבר מידע על מיקום החטופים, לבצע פעולת חילוץ מוצלחת בנקודה שנמצאת נניח חצי ק"מ מהפתח הקרוב ו 40 מטר מתחת לקרקע ושיש ממנה אין ספור אפשרויות מילוט ובריחה, היא מסובכת מאין כמותה - על גבול הבלתי אפשרי, למרות שצה"ל כבר עשה מבצעים בלתי אפשריים עבר. תסריט גלעד שליט בהחלט אפשרי.
ישראל לא מצאה דרך, גם אחרי חמש שנות שביו של גלעד שליט, להפעיל לחץ על החמאס באמצעות הקשחה קשה של תנאי המעצר של אסירי החמאס בבתי הכלא בארץ. ביקורי הקרובים נמשכו כסידרם, הקורסים המיקצועיים והאקדמים לא ניפגעו ואפילו לא הטלוויזיות (עכשיו עידן המונדיאל). כבר בתקופת שיביו של גלעד שליט כתבתי שיש לתת לאסירים הביטחוניים הפלשתינים את כל! מה שמתחייב מהאמנות הבין לאומיות שישראל חתומה עליהן ולא דבר מעבר לכך והפער גדול - לימודים, ביקורי קרובים, קשר סלולרי וטלפוני עם המשפחות מחוץ לכלא וכדומה. הכל יכנס להקפאה עד שחרור החטופים - זה לא יושם ברצינות למעשה עד מועד שיחרורו של גלעד שליט באוקטובר 2011 כעבור מעל לחמש שנות שבי.
לכן, בהינתן המצב הנוכחי קשה לבנות, בבוא הזמן, על פעולת חילוץ מוצלחת ודרך הפעולה האפשרית היא לחץ על האוכלוסיה, אם החוטפים יזוהו, לחץ "כבד" על החמולה שלהם והמשפחה המיידית והקשחה מיידית של תנאי המאסר של האסירים הביטחוניים בישראל, עכשיו, מיד ולא בעוד חמש שנים. בני ערובה ישראלים בשבי החמאס או הג'יהאד לא צריכים להיות המבוא לרווחים אסטרטגיים אלא תפוח אדמה לוהט - ההתחלה של מצוקה קשה לאסירים הביטחוניים הפלשתינים - שהם ומשפחותיהם יתבעו את שחרור החטופים וששמחת החטיפה תתחלף במצוקת תנאי המעצר המתקשחים בכלא הישראלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה