יום שני, 16 ביוני 2014

911

כל ילד מינקות מכיר בארה"ב את מספר החירום 911. הוא לא קורא למשטרה, למד"א או למכבי האש - הוא מטלפן ל 911. מספר אחד למוקד אחד לכל מצבי החירום האפשריים. מעבר לכך - המוקדנים בחדרי המבצעים עוברים הכשרה מיוחדת - החל מנימוס בסיסי, דרך הוצאת מידע מהמתקשר שעלול להיות מבולבל ובהיסטריה גמורה וכלה בהפעלת טכנולוגיות מורכבות. המוקדנים עוברים סיווג ביטחוני בסיסי ומעודכנים במידע רלוונטי לאזור הפעולה שלהם. למשל מידע על כנופיית פורצים שפועלת בדרך מסוימת עוזר למוקדנים להבדיל בין מתיחה לאירוע אמת לפי אופי ומיקום הדיווח.  במיקרה של החטיפה באלון שבות איכון השיחה מיידית ביומן המשטרה אם קבלת שיחה למוקד 100 היה מאפשר למוקדן, אם הוכשר לכך ואם היו ברשותו אמצעי איכון בזמן אמת של השיחה, להבחין בין מתיחה לאירוע אמת.


אין מה לבוא בתלונה לשוטר בשרות חובה, נניח בן 20, שישב בלילה כיומנאי בתחנת משטרה בגוש עציון באירוע חריג וקיצוני, לא ממש הוכשר לתפקידו, לא מבוגר מספיק בנפשו שצריך בזמן אמת ובמיכשור טכני עלוב לשפוט בין מתיחה מזדמנת לאירוע חריג ומבהיל על סמך המילים "חטיפה" ורעשים לא ברורים ברקע.


אני לא נמנה אל חסידי ארה"ב, לא מעריץ את התנהלותה וכן מעריץ את תיפקוד שרותי החירום לאזרח. הלקח המרכזי הראשוני מפרשת החטיפה באלון שבות הוא הקמת מוקדי חירום מיקצועיים, מוקדים המשלבים את כל שרותי החרום כולם למספר  קצר אחד, מקודדים אוטומטית בכל הניידים בישראל ומאויישים על ידי סגל מבוגר ומיקצועי שעבר הכשרה יעודית, תדריכים לפני כל משמרת ומצוייד במיטב הטכנולוגיות המאכנות כל שיחה מיד, לא רק מזהות אותה, מצליבות כל שיחה עם מיקומה וידיעות הרקע המודיעיניות במערכת מיקצועית ולא מזדמנת כמו שקורה לא פעם עם יומנאי 100 במשטרה. אין מה להפיק לקח אישי נגד שוטר זה או אחר או נגד שוטרת מסוימת במשמרת - הלקח צריך להיות מערכתי לכל המקרים הבאים מרצח במועדון, טביעה בברכה ושריפה ביער - הכל במוקד אחד מיקצועי, מוכשר למשימתו ומצוייד במילה האחרונה של הטכנולוגיה הרלבנטית.


שיתוק מוחין וויראלי


בעיקבות החטיפה בגוש עציון העלתה רינה מצליח טענה מוזרה, על גבול שיתוק מוחין מוחלט, שהחלטת ממשלת ישראל, בשלב התנעת המו"מ עם הפלשתינים בקיץ שעבר, להעדיף שחרור מחבלים על פני הקפאת בניה כאלטרנטיבה יצרה אווירה מעודדת חטיפות. לא התווסף שום הסבר לקשר המוזר. על הטענה חזר בהמשך עמיתה לערוץ אמנון אברמוביץ - היות והטענה גובלת בעלבון לשכל הישר אני מניח שלא מדובר בווירוס שתקף את שתי הכתבים בו זמנית אלא בעורך שדחף מאחור את הרעיוןן. באותה מידה אפשר היה לטעון שלו החליטה הממשלה להקפיא בניה ולא לשחרר אסירים כי אז היה גובר היאוש בקרב האסירים, בעיקר הכבדים שבהם, והם היו דווקא מתמרצים ומעודדים חטיפות נוספות. כך או כך הממשלה היתה יוצאת רע ואשמה "באווירה שמעודדת חטיפות". לא במיקרה טרחו שתי העיתונאים מפריחי התאוריות להתעלם מעיסקת שליט וכל מה שלפניה משל הרצון לחטוף ישראלים לא היה כאן לפני התנעת המו"מ ותהליך קרי.  הרי ניסיונות החטיפה לא נולדו מהסכם חידוש המו"מ עם הפלשתינים באוגוסט 2013 אלא נמשכו באותו הקצב כל הזמן, לפני ואחרי עם או בלי מו"מ. אגב ההיגיון שלי אומר, לו הייתי פלשתיני, שאם ניתן לשחרר עוד  אסירים תמורת מו"מ סרק למה לא ליזום עוד מו"מ סרק.


הבלי הזמן

הוסף כיתוב
בשולי החטיפה דאגה התקשורת ללעוג לליברמן בחוף השנהב שלא טרח, כמו ציפי ליבני, לנטוש את עיסוקיו ולחזור לארץ להתמודד עם החטיפה. גם מפכ"ל המישטרה חזר רק אחרי 63 שעות התלוננה התקשורת, כמובן בהקשר לתקלת הדיווח במוקד המשטרה בגוש עציון. אני מניח ששני הבכירים עסקו בחו"ל בנושאים שבתחום אחריותם, נושאים שראוי וכדאי לקדם (וודאי כשכולם "מחרימים" את ישראל) לעומת זאת אני בכלל לא בטוח שיש להם ערך מוסף, גם לא לציפי ליבני, במאמצים למצוא את החטופים. טוב שהמדינה ממשיכה להתנהל כמה שאפשר כרגיל, יש מערכת שמטפלת בנושא החטיפה וכל מי שלא יכול לתרום ערך מוסף עלול להיות רק למטלה ומטרד. עדיף שימשיכו בעיסוקיהם ולא יכנעו לתקשורת הגחמתית, הלועגת והצמאה לכותרות ולשטויות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה