בארה"ב החלו להבין שהתדמית הרופסת של ארה"ב מעוררת שדים מרבצם. בשתי מדינות תלויות לחלוטין בסיוע צבאי אמריקאי, פרצו מהפכות צבאיות מדכאות - במצרים ובתאילנד, באוקראינה פרצה מלחמת אזרחים ושפיכות הדמים הנוראית במזרח התיכון לא נעצרת לרגע. ארבע מדינות נמצאות במלחמת אזרחים פעילה ומדממת - סוריה, עיראק, לוב ותימן. באפריקה נלחמות מדינות כמו מאלי, ניגריה והרפובליקה המרכז אפריקנית בפלגי אל קאעידה חמושים בנשק מהארסנל הלובי והמלחמות בסומליה ודרום סודן נמשכות. לכן החליטו שם, בארה"ב, שהנשיא ישא סידרה של נאומים שמטרתם להבהיר את מדיניות ארה"ב, להציג אותה כמתונה עד גבול מסוים וכנחושה אם צריך.
את הנאום הראשון בסידרה נשא אתמול נשיא ארה"ב באקדמיה הצבאית ב"ווסט פוינט" בטקס הסמכת הבוגרים לקצונה בצבא. הנאום היה לטעמי מוזר כי רוב הנאום הוקדש להצדקה ולהסבר למה ארה"ב לא רוצה להשתמש בכוח ולא מתי תהיה כן נחושה להשתמש. נחושה כשהאינטרסים המיידיים הלאומיים בסכנה, נחושה לא להשתמש בכוח בכל שאר המיקרים. מהנאום עלה מסר מבולבל ואם הוא נועד להבהיר את מדיניות ארה"ב הוא עשה בדיוק את ההיפך - השאיר את כולם מבולבלים. לא במיקרה ההד התיקשורתי לנאום היה מזערי. בכל אופן היה בנאום חידוש - הוא התעלם מ"הסכסוך" וישראל הוזכרה בו פעם אחת כשותפה לארה"ב במאבק בגרעין האיראני. מדובר בהמשך ישיר להתעלמותו המוחלטת של ג'ון קרי מהסכסוך בראיונות האחרונים שלו בתקשורת והצהרתה של דוברת מחלקת המדינה של ארה"ב ג'ין פסאקי בתדרוך היומי ביום רביעי האחרון ה 21/05/2014 ש"מזכיר המדינה לא יחזור לעסוק בסכסוך הישראלי פלשתיני, הוא עסוק מדי בבעיות אחרות של עולם מאוקראינה עד דרום סודן וכל מה שביניהם". כעת השאלה האם ההתעלמות הגוברת בעולם מהסכסוך, גם באירופה ובעולם הערבי המתפורר בעצמו, טובה או רעה ליהודים.
תמיד טענתי שהמעורבות העולמית האובססיבית בסכסוך מזיקה לסיכויו של איזה הסדר מדיני שהוא. בסוף הערבים והפלשתינים עסקו יותר בלתמרן את העולם נגד ישראל מאשר בלהשלים עם קיום ישראל. כל הקמפיין הבין לאומי להכפשת ישראל ולדה-לגיטמציה למדינת היהודים היה מבוסס על שתי יסודות - א. אנטישמיות מודחקת ברוב העולם הנוצרי וב. עיניין אובססיבי של העולם המערבי, התלוי בנפט ערבי, בסכסוך כמקור לבעיות האזוריות כולן. העיניין הבין לאומי, מסעות הדה-לגיטימציה והרוב האוטומטי שלהם זכו הערבים בכלל והפלשתינים בפרט במוסדות הבינ"ל לא קירבו הסדר אלא הטעו את הערבים לחשוב שניתן, בסבלנות מתאימה, להפוך את הגלגל ההיסטורי אחורה, במיקרה הטוב, או להגיע להרבה יותר השגים במיקרה הפחות טוב. אם כשלון המו"מ מעמיד אוטומטית את ישראל על ספסל הנאשמים הבינ"ל מדוע ירצו הפלשתינים בסיומו המוצלח? - הרי החיים תחת הכיבוש הישראלי טובים ובטוחים בהרבה מהחיים באזו מדינה ערבית עצמאית שכנה. הדבר משול לשתי ילדים המתקוטטים ביניהם אך מרגע שההורים מתערבים שתי הילדים מתחילים להתמקד בלתמרן את ההורים לקבלת תמורה או נגד הילד השני.
אני סבור שככל שהעולם יתעלם מהסכסוך כך יתחדדו החלופות המעשיות שיש לפלשתינים מול ישראל - א. המשך "הכיבוש", לפחות עד יעבור זעם האביב הערבי; ב. מדינה פלשתינית זעירה עם ריבונות מוגבלת תלויה כלכלית בישראל; ג. פדרציה עם ירדן בחסות הכתר ההאשמי - לפחות בהתחלה. עד כה העדיפו הפלשתינים להתמקד בחלופה הרביעית - הקמת פלשתין, בשלבים, במקום ישראל כמדינה יהודית, והחזרת הגלגל ההיסטורי אחורה. החלופה ניראתה לפלשתינים מציאותית נוכח העיניין העמוק והמעורבות הבינ"ל האובססיבית. היא מתחילה להיתפס, לדעתי אפילו אצל הפלשתינים, כלא מציאותית. המציאות תחלחל לבסוף גם לתובנות הפוליטיות שלהם - אולי לא בימי מחמוד עבאס אבל אחריו. אלון פינקס, היום בידיעות, רואה בהתנתקות של ארה"ב מהאזור כמעט אסון "להותיר את ישראל והפלשתינים לטפל בעצמם זה חרחיש רע מאד, זה מתכון לאלימות, לבידוד ולאדישות של העולם" כתב בלי להסביר. אני משער, אכן, שאלימות פלשתינית ברמה שונה תמשך כניראה בכל תסריט. לבידוד ולאדישות אין שום בסיס כי עדיין טוב לעשות עסקים עם ישראל ביחוד אם מתפתחת אדישות לסכסוך, לפלשתינים ולעולם הערבי הגדול בכלל. באירופה זה ממש הפוך - מהבחירות האחרונות עולה שאירופה לא אדישה אלא מפחדת לא מהמשך הסכסוך אלא מהמשך ההגירה המוסלמית ליבשת וכולם מבינים שההגירה לא קשורה לסכסוך אלא לרעות החולות של העולם המוסלמי.
מחדשות "החרם"
* עוד עסקת ענק נחתמה השבוע עם משקיעים זרים - טמבור נימכרה לחברת "דה קוסטו גרופ" מסינגפור בחצי מיליאד שקל ($142 מיליון).
* הקיץ נישבר שיא כל הזמנים בהופעות של זמרים ולהקות בינ"ל בישראל. אמנים ולהקות הן הראשונות להחרים מטעמים של דעת קהל ומכירת כרטיסים - הן המדד האמיתי, בצד עליה בתיירות, ל(אין)חרם על ישראל.
* היבוא מסין שבר את כל השיאים ועבר את היבוא מארה"ב (כלומר ישראל קנתה פחות, יחסית, בארה"ב).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה