לאור היום

לפני כמעט שנה התפרסמה בערוץ 2 כתבת התחקיר של עמליה דואק ויוסי מזרחי על אלון חסן, יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד. בכתבה עלתה בעיה בהתנהגותו ובעיקר התברר שהוא, אלון חסן, שולט בחברה לחומרי ניקיון שבדרך פלא הפכה גם לספקית חומרי הניקיון לנמל. בלי להיכנס להיבטים הפליליים ברור כשמש שיש כאן ניגוד אינטרסים מושחת. במצב הזה היו צריכים נבחרי הציבור, פוליטיקאים ואנשי הסתדרות לדרוש מאלון חסן באופן חד משמעי לבחור בין עצמאי, בעל חברה שיש לה קשר עיסקי עם הנמל, לבין מנהיג פועלים אמון על זכויות העובדים. היחידה שיצאה חוצץ נגדו הייתה יו"ר העבודה דאז ח"כ שלי יחימוביץ שהציבור לא גמל לה על אומץ ליבה ובכך נתן גיבוי לשחיתות. ראש ההסתדרות עופר עייני החזיר אותו לתפקידו כיו"ר הוועד כעבור שבועיים כאילו כלום. באין עברה על החוק, כך הפוליטיקאים, אין גם פגם מוסרי ומהותי. מעוללות המשפטיזציה של המוסר והאחריות הציבורית שאיחדו מוסר ותקינות פוליטית עם סעיפיו המפותלים של החוק.

מאז הספיק אלון חסן לגייס מאות מתפקדים לעבודה מקרב עובדי הנמל, מתפקדים שאין להם דבר וחצי דבר עם מפלגת העבודה אבל יש להם מחוייבות או חשש מאלון חסן, במשימה אחת - להדיח את שלי יחימובץ מראשות העבודה. בכך שלח אלון חסן זרועות תמנון למערכת הפוליטית בנקודת התורפה והריקבון שלה - שיטת הפריימריז ומפקדי הארגזים שלא פסה מהעולם. אני סבור ששלי יחימוביץ הייתה מפסידה בכל מיקרה בפריימריז אבל העובדה שמזימתו של אלון חסן צלחה שידרה איתות אזהרה לכל פוליטיקאי על כוחו להשחית של אלון חסן. עוד הצליח אלון חסן להיבחר למועצת העיר אשדוד. אפשר לדמיין שלו צלחה דרכו במועצת העיר הייתה חברה "מקורבת" של אלון חסן זוכה במיכרז לניקיון העיר, לאספקת חומרי ניקיון ומישרד, לאספקת שרותי שמירה ולבסוף במכרזים לבניה. אלון חסן בהחלט היה בדרך להיות בעל הבית לא רק של נמל אשדוד אלא של העיר כולה בחסות החוק, לאור היום, בידיעת המערכת הפוליטית ולעתים בסיועה. שלא כמו אהוד אולמרט שמהרשעתו עולה שמנגנון פשע שלם עבד למענו, משל היה ראש מאפיה, כביכול בלי ידיעתו ובלי הנחייתו כשמעשיו מוסתרים מהציבור כאילו לא היו כלל. מעשיו של אלון חסן היו גלויים לאור השמש ומה שאפשר אותם זה החשש מכוחו וזרועו הארוכה שהביאה להפלת פוליטיקאים, פיטורי עובדים ושאר מרעין בישין, במיקרה ואתה נגדו כמובן.

אלא שאלון חסן לא לבד - לח"כ חיים כץ כוח עצום על חברי הכנסת של הליכוד בשל שליטתו ב 7000 עובדי התעשיה האווירית שבהנחייתו מסוגלים בפריימריז להפיל או לרומם פוליטיקאים.  היום נודע שלאחר ש"המורה של המדינה" מאחת מהסתדרויות המורים נמצא בחקירת משטרה בחשד לפלילים פוטרה במפתיע ענת שניידר, המורה שהמגרעת הידועה היחידה שלה שהיא העזה להתמודד מול רן ארז בבחירות האחרונות לראשות הארגון.  שתי התופעות - זו של חיים כץ וארגון עובדי התעשיה האווירית וזו של רן ארז הן צדדים שונים של שחיתות לאור השמש, מניפולציה בכוח המשרה והמעמד הציבורי ועדות למורך ליבם של פוליטיקאים וניבחרי ציבור להתמודד עם השחיתות בהתהוותה, כשהיא נבנית וצוברת כוח, במקום לצקצק בלשונם כשהפרשיות שכל אחד יודע עליהן מתפוצצות - כמובן עם ההערה הבלתי נימנעת שהחשוד "זכאי עד שלא הוכח ההיפך". החשודים וודאי זכאים משפטית אבל בההחלט זכאים לשפיטה ציבורית מחמירה עוד בטרם הורשעו משנחשף לכל ניגוד האינטרסים והשימוש בכוח המישרה כמו במיקרה פיטורי המורה ענת שניידר שמכל הידוע לי עד רגע זה איש מהפוליטיקאים לא קם להגנתה.

מה ניתן לעשות באווירה הפוליטית שנותנת גב לשחיתות? - א. יש לחוקק חוק פריימריז שמעביר את "מפקדי הארגזים" מהעולם וקובע מיבחן לחברות במיפלגה, תקופת תשלום דמי החבר, תקופת החברות (לדעתי לפחות שנתיים) והתפקדות אישית שבה המתפקד עצמו מגיש את הבקשה במקום המיועד לכך (נניח משרדי המפלגה) ולא התפקדות שנעשית בארגזים שבה אלמוני רושם לא נוכחים למיפלגה - מה שמכשיר אותם להצביע ממש מייד בפריימריז.

ב. חבר כנסת שניבחר, תפקיד חשוב ותובעני למי שמעוניין באמת בטובת הציבור, חייב להשעות עצמו מתפקיד ציבורי אחר אליו ניבחר - כמו שראשי עיריות חייבים להחליט בין כנסת לעיריה כך גם יו"ר ועד עובדים.  החוק צריך להיות מורחב גם למועצות של עיריות. בקיצור ניבחר יוכל לשמש רק בתפקיד ציבורי אחד ולא יותר בו זמנית.

עד שהמערכת הפוליטית לא תתקן את עצמה, הפריימריז יהיו "מזוהמים" במיפקדי ארגזים יש ויהיו עוד הרבה "אלון חסן" - השומר נפשו לא ינהג כשלי חימוביץ אלא כעופר עייני ובוזי הרצוג.