פקס איראנה

אז מיתקפת החיוכים והסכם הביניים אודות תוכנית הגרעין האיראנית איראן, מגובה ברוסיה, נימצאת בתנופה דיפלומטית  חסרת תקדים להפך למעצמה האזורית מס 1 ולמלא את החלל שנוצר בעוצמה המוקרנת מארה"ב באזור ובדעיכה של מצרים כמדינה המובילה את העולם הערבי הסוני במזה"ת.. .

הסכם הביניים על תוכנית הגרעין מרחיק את איראן מעט מהפצצה עצמה אך משלים עם היותה מדינת סף. לא נוח לישראל אבל הרבה יותר טוב מהאלטרנטיבה שתאלץ את ישראל להגיב ומספיק רחוק מהפצצה כדי שאם איראן תחליט לפרוץ לפצצה, מה שלא יקרה אפילו בגלל תקרית חמורה בלבנון, יהיה לישראל זמן להגיב. בכלל תוכנית הגרעין הצבאי האיראנית היא תגובה לחרדה הקיומית שאיראן חשה במלחמת המפרץ הראשונה ב 1988 נגד עיראק, כאשר עיראק, בגיבוי העולם הערבי והמערבי, זרעה הרס בטילים סקאד ארוכי טווח בעורף האיראני. העולם הערבי התמוטט, הזהות הלאומית של מדינות ערב התכרסמה וכשם שישראל כבר לא מאויימת על ידי צבאות ערביים סדירים כך גם איראן. כרגע אין איום קיומי על איראן ולכן גם אין להם צורך בפצצה. איראן עצמה נימצאת על סיפו של שינוי חברתי וכלכלי שישנה לחלוטין את תחושת הבידוד והמצור באיראן וידחק את משטר האייתולות לפינה. הדרך המדינית  והפסיכולוגית לפצצה גרעינית איראנית ניראית פתאום רחוקה מאד.

איראן פתחה במיתקפת חיבוקים דיפלומטית עם העולם הערבי סוני כדי להקהות את העימות הסוני-שיעי. בהסכמת סעודיה, מובילת הגוש הסוני, הצליחה איראן, על פי דיווח של אהוד יערי בערוץ 2, להגיע להסכמות בלבנון לגבי הקמת ממשלה חדשה ומיצוב מחדש של החיזבאללה לא כמדינה בתוך מדינה, כפי שהמצב למעשה היום, אלא ככוח פוליטי משמעותי חזק אך כפוף לממשלת לבנון שבה יש לו נציגות ניכבדה.

כדי לשחרר את החיזבאללה מהדילמה הסורית, נסעו בסוך השבוע שרי החוץ של איראן וסוריה לתאם עם הבוס ולדימיר פוטין מתווה ליצוב המצב בסוריה בלי להכריע במלחמת האזרחים עצמה. המתווה מדבר על הפסקת אש בחאלב, סיוע בין לאומי לפליטים בסוריה ומחוצה לה תוך תנועה חופשית של גורמי הסיוע בסוריה והישארות בשאר אסאד בשילטון, תוך הסכמה שבשתיקה של גורמי אופוזיציה לא איסלאמיים, עד שיושג הסדר מדיני מוסכם בסוריה. המטרה היא להפחית את עוצמת הלהבות בסוריה ולבודד את האופוזיציה הג'יהאדיסטית והסלאפית. לשם כך דווח אתמול שרוסיה מאיצה מאד את משלוחי הנשק למשטר אסאד.

תורכיה, השקועה במשבר פנימי קשה, משתפת פעולה עם איראן בשבירת משטר הסנקציות הבינ"ל כניראה תמורת הסכמה איראנית לשתף פעולה בריסון השאיפות הכורדיות לעצמאות בתורכיה, איראן, סוריה ועיראק.

במיפרץ הגיע איראן להסכם עם איחוד הנסיכויות על החזרת השליטה על האיים אבו מוסה, טומב הגדול וטומב הקטן לערבים בתמורה לבסיס איראני בים ההודי בחופי נסיכות עומאן, המתווכת המסורתית בין איראן והמערב. אני משער שההסכם כולל גם סעיפים לגבי האופוזיציה השיעית בנסיכויות המפרץ ובחריין המאיימים על השילטונות הסונים במיפרציות. שרי החוץ של נסיכויות המפרץ הוזמנו לביקור במיתקן הגרעיני בבושאר כדי לשכנע את השכנים הסונים במיפרץ שאיראן היא לא איום גרעיני אלא מדינה מתפתחת עם יכולות גרעיניות לצרכי שלום.  בעיראק, כמעט מדינה בובה של איראן, משתפים אמריקאים ואיראנים פעולה במלחמה נגד אל קאעידה ודומיו במחוזות הסונים של המדינה.  

אין ספק, איראן, שנשענת על רוסיה, מייצבת את האזור ומצליחה למצב את עצמה לא כאיום גרעיני, צבאי או דתי על הסונים אלא כשותפה להסדרים של תן וקח בלי מובסים ומנוצחים מוצהרים אבל גם בלי מנצחים גלויים, מה שמקל מאד על הסונים לבלוע את הגלולה. הבסיס להסדר האזורי - פקס איראנה, הוא שהסונים לא ישאפו לחתור ולהפיל את המישטרים השיעים הפרו איראנים והאיראנים לא יחתרו תחת המישטרים הסונים במיפרציות, במצרים ולהערכתי גם בתימן.

להסדר החדש יש, כמו לכל הסדר מדיני בעולם, נקודות תורפה משלו. ראשית האיבה הסונית-שיעית היא היסטורית, דתית ומושרשת. היא ניתנת לגישור בנסיבות טקטיות אך היא תמיד עובדה אסטרטגית. שנית ההקצנה הדתית הסונית ומלחמת הגרילה שאל קאעידה, הג'יהאד והסלאפים ינהלו באזור עוד שנים רבות.  האיום השלישי על ה"שלום האיראני" הוא התייצבות ושיקום מעמדה של מצרים, תחת האמביציות המגלומניות של הגנרל סיסי, להיות מעצמה אזורית מובילה ולא כוח משני לאיראן.

בכל המהלך הגדול הזה אין לארה"ב כמעט תפקיד אלא כניגררת אחר האירועים ואין לישראל שום חלק או השפעה. האזור הולך להתעצב על ידי איראן המשתנה  ולא בהכרח לרעת ישראל.  יש לישראל אינטרס משותף עם מדינות האזור להילחם בהקצנה הדתית המוסלמית אבל, מצד שני, הסוגיה הפלשתינית היא, באופן מסורתי, דבק מצויין לחבר בו סונים לשיעים.