דמעות תנין ותקציב הביטחון

בתקציב הביטחון של ישראל יש שני מרכיבים - כסף ישראלי שניגבה במיסים מאזרחי ישראל וסיוע חוץ מארה"ב, היום בערך 9 מיליארד שקל בשנה, שמוצא מחדש בארה"ב על רכישות ציוד שם. לסיוע החוץ של ארה"ב  יש שני תפקידים - לרכוש השפעה מדינית ולסבסד, בעקיפין, את התעשיות הביטחוניות והטכנולוגית בארה"ב. במיקרה של ישראל מיקצת מכסף הסיוע, כדי רבע, מורשה להמרה ולהוצאה בישראל. כשמדברים על קיצוץ תקציב הביטחון וודאי לא מתכוונים שארה"ב תיתן פחות כסף אלא שאנחנו נקצץ בנתח השיקלי של התקציב. מה לעשות שכשמקצצים בתקציב הביטחון יש תמיד מידה של סיכון ותמיד יהיו גורמים ביטחוניים שיגידו שיש סיכון בקיצוץ, אם אין סיכון למה בכלל הוציאו את הכסף מלכתחילה או לא קצצו קודם. הדבר השני הוא שכל קיצוץ  מתורגם בסופו של יום למקומות עבודה, פיטורים ופגיעה מסויימת באנשים.

כל מי שצעק שצריך לקצץ בתקציב הביטחון כי זה על חשבון חינוך, כבישים ומילחמה בפשיעה או שלא חשב על המשמעות או שבכוונה הסתיר אותה אבל אין משמעות אחרת אלא פיטורי אלפי אנשי קבע, סגירת מיפעלים כמו נעלי בריל או מייצרי ערכות האב"ך וכדומה. אי אפשר גם להתלונן על תקציב הביטחון המנופח וגם להזיל דמעות תנין שמשרד הביטחון מזרים פחות הזמנות למשק ומיפעלים ניסגרים.

ערכות המגן

אני נימנה אל אלו שראו בהשקעה העצומה בערכות המגן לציבור הישראלי  ובדיון האווילי האם יש ערכות מגן לכולם "אקמול להמונים" ונושא לקיטורים. ראשית תושבים במקומות  מרוחקים כמו עזוז, גרופית, עין כמונים, כרם שלום, מעלה גילבוע, מושבי שבגליל ועוד מאות ישובים לא זקוקים כלל לערכות מגן - המטרה היא לא כל כפר נידח וכל ישוב מנותק אלא מרכזי האוכלוסין שיש להם משמעות אסטרטגית - אפשר לומר בביטחון מלא שלא כל אוכלוסיית ישראל צריכה באמת ערכות מגן והחיסכון בהחלט שווה את הסיכון.

שנית ההתארגנות לתקיפה כימית לא לוותה במערכת הסברה כיצד להתנהג ציבורית בתקיפה. בכלל התגוננות מתקיפה כימית היא קלה מאד וצריכה תודעה, הדרכה והבנת ההתנהגות של הגז -שתמיד שוקע לנקודות נמוכות - למשל להיכנס לגרם המדרגות הקרוב ולעלות קומה לפחות, לסגור את הרכב להפעיל מיזוג במיחזור פנימי, יש את זה כמעט בכל רכב מודרני, וליסוע עם הרכב לנקודה גבוהה. צעדים פשוטים וזמינים יכולים להועיל הרבה יותר מהפאניקה של איפה המסכה בכלל דווקא כשאני צריך אותה, איך לובשים אותה לעזאזל ואולי ניתן זריקת אטרופין ליתר ביטחון.  ההיסטריה הייתה מיותרת , ההתארגנות יקרה ולוקה בחסר והאקמול יצר תגובות לוואי לא רצויות. לא! אני לא מזלזל באיום בכלל - יש בסוריה עדיין 1000 טון גז עצבים וכניראה יהיה שם עוד הרבה זמן.

הפשע והטרור

יש דבר שמבחין בין טרור לפשע - טרור הוא זריעת פחד אקרעי, מיקרי ורחב  לצורך השגת מטרה פוליטית, קרי סוג של מלחמה שהיא הפעלת אלימות לצורך השגת מטרה פוליטית. פשע הוא פגיעה אלימה במטרה מוגדרת, בדרך כלל כזו שמעורבת בעולם הפשע אם כפושע או כאיש חוק, לצורך רכישת עוצמה כלכלית. יתכן שצריך להחמיר בחוקי המלחמה בפשע המאורגן, וודאי שצריך לתקצב יותר את המשטרה ולצייד אותה באמצעים שיש גם לשב"כ  ולהרחיב את המעקבים והפעילות הסמויה אבל אסור בתכלית האיסור לעבור לצווי מעצר מינהליים, לרמיסת זכויות אזרח  ולעקיפת מערכת המישפט. אחרי שיכנסו הצווים המינהליים יהיה הרי מאבק מתמיד  להוריד את סף הדרישות החוקיות להוצאת הצוו ולהרחיב את השימוש בו. מה שניראה כפיתרון הכרחי בהתחלה יהפך במהירות לעריצות שלטון החוק. מעצרים מינהליים הם חרב פיפיות שתיפגע, בסופו של תהליך לא ארוך, בכלל החברה. העבריינים, כדרכו של העולם התחתון בכל מקום, כבר ימצאו לעצמם את הפיתרונות וההתאמות - תיסמכו עליהם.