יום חמישי, 10 באוקטובר 2013

הנה באה הרכבת

כבר כתבתי כאן בבלוג בעבר שישראל היא כרגע הגורם הכי יציב והכי בטוח במזה"ת - אותו המיזרח התיכון שחוצץ בין אסיה לאירופה ובין מזרח למערב. שני גורמים האדירו את משקלם המדיני והכלכלי של הערבים  ושימשו כמנוף נגד ישראל - הנפט הערבי והמיקום הגאופוליטי  ששלט על המעבר המסחרי בין מרכזי הפיתוח והיצור של העולם דאז במערב לצרכים המסחריים של המזרח. זה התבטא בתעלת סואץ, במרחב האווירי הערבי ובשליטה הערבית על שני מייצרים חשובים: מייצרי באב-אל- מנדאב בין תימן לסומליה ומיצרי הורמוז ביו איראן לאיחוד הנסיכויות. הכל שייך לעבר.


מאז הפכה ארה"ב לספקית אנרגיה עצמאית כשהיא בדרכה להיות יצרנית הנפט הגדולה בעולם בתוך שנים מספר, משק האנרגיה של צפון אמריקה, ממפרץ מקסיקו ועד ערבות הטונדרה של קנדה, ייצר בתוך חמש שנים הרבה יותר אנרגיה מהערבים והרוסים גם יחד. כבר היום השפעת ערב הסעודית על מדיניות החוץ של ארה"ב מתפוגגת במהירות וגם חשיבותם של מייצרי הורמוז, מעבר הדלק מהמפרץ לעולם, לא מה שהיה פעם כי הסעודים הניחו רשת צינורות עוקפת גדולה וגם בגלל שמשקל הנפט הערבי בירידה.  תנועת הסחורורת והשרותים  כבר מזמן שינתה מגמה והיא כעת תנועה מהמשקים היצרניים של דרום מזרח אסיה לשווקים הצרכניים של אירופה. בהקשר זה מעבר בטוח של סחורות הוא גם בעל חשיבות עצומה למעצמה העולה סין.


אין היום מעבר בטוח לסחורות ושרותים במזה"ת אלא דרך ישראל ובניגוד לציפיות המזרח התיכון לא מתייצב אלא מתערער והעולם מאבד בו עיניין. כבר כתבתי כאן על הפוטנציאל המדיני והכלכלי העצום שיש לישראל כחוף בטוח, היחידי במזה"ת, וכצומת מעבר לסחורות ושירותים שיכול להפוך את ישראל בקלות למעצמה כלכלית עם חשיבות אסטרטגית עצומה. אחד הכלים הנידרשים הוא רכבת מהירה דו מסילתית בין אילת לאשדוד שיכולה לספק שרות יותר יעיל ומהיר מתעלת סואץ במלוא תפוקתה  אבל גם שרות בטוח  נוכח התדרדרות הביטחון במצרים בכלל.


המשלה אישרה ביום ראשון האחרון את סלילת המסילה המהירה בין נמל אילת לנמל אשדוד כדי, כביכול, לקרב את אילת למרכז. עלות הרכבת הראשונית, בפועל זה יהיה הרבה יותר, הוא כ 40 מיליארד ש"ח. הריבית לבד, כ 1.5 מיליארד ש"ח, יכולה לסבסד טיסות חצי חינם לאילת לכל עם ישראל. האמת הפוכה - הרכבת תעתיק את המרכז דרומה. בכל העולם רכבות מביאות אחריהן פיתוח ונדידת אוכלוסין ובמיקרה שלנו נדידת אוכלוסיה אכותית לאילת, הערבה, דימונה, ירוחם, מצפה רמון, ערד ושפע של ישובים נוספים . אילת  שהיא היום  עיר של 50 אלף תושבים יכולה ליהפך בקלות למרכז מיסחרי וצומת מעבר  בקנה מידה עולמי לסחורות עם 250 אלף תושבים ופרנסה בשפע. נכון היא תאבד את ציביונה כעיר תיירותית  וסביר מאד שריף האלמוגים המפורסם של אילת לא ישרוד את הפיתוח אבל נדידת האוכלוסין דרומה תקל את הלחץ מהמרכז. בסופו שליום אנחנו מדינה קטנה, מצטופפת במרכז בסביבה עויינת וחשוב לנו לבזר ולפזר את מוקדי הכוח והפעילות הכלכלית  של המדינה. אי אפשר להשאיר 55% משטח המדינה בתת פיתוח בשם ערכי טבע ונוף. כן אפשר בזכות הפיתוח והמשאבים הכלכליים לעשות מה שמדינות מפותחות וצפופות עושות במצבים כאלה - משקיעות חלק משמעותי  מההכנסות  הצפויות בהגנה על נכסי הטבע. במצב של פריחת הדרום  והעליה העצומה הצפויה  בתל"ג הישראלי  ברור שישראל תצטרך להשקיע מיליארדים רבים בהגנה על נכסי הטבע אבל היא לא יכולה להשאיר חצי מדינה במצב מדברי,  נישלטת בחלקה על ידי הפזורה הבדואית, בשם ערכי הטבע.


פעם התנגדו שוחרי הטבע במרץ לכביש חוצה ישראל, הנבואות האפוקליפטיות לא התגשמו  וההשקעה בהגנה על הטבע הוכיחה את עצמה - אותו הסיפור בתחנת הכוח ההידרו-אלקטרית ליד כפר הנשיא בצד אפיק הירדן ההררי. הירדן ההררי לא ניפגע, הטבע נישמר וגם התחנה עובדת. אז נכון שצריך להשקיע בשמירת הטבע  הרבה אבל אי אפשר להצדיק בשם הטבע את הזנחת הפיתוח של יותר מחצי המדינה ואת המשמעות הכלכלי והפוליטית של פיתוח כזה.

בצד הגז הטיבעי שכבר נימצא ואולי ימצא, הפיכת ישראל למדינת הטרנזיט (מעבר) המרכזית בין אסיה לאירופה תשדרג את ישראל כלכלית ועולמית לרמה של אחת המדינות העשירות בעולם  ואת מעמדה הגאואסטרטגי כמשקל נגד לעולם הערבי הדועך. במיקרה של ישראל רק השמיים הם הגבול.

2 comments:

  1. האיום הגדול ביותר על חופש השיט בתעלת סואץ מקורו בהתערערות השלטון המצרי בחצי האי סיני שהפך לגן עדן לג'יהאדיסטים למיניהם. הצרה היא שגם הנתיב הימי במפרץ אילת נשלט באש מחופי חצי האי והעתקת הספנות העולמית לשם תספק שפע מטרות מפתות. בנוסף, לשלטונות מצריים תהיה מוטיבציה פחותה בהרבה לאבטח מעבר מתחרה.

    השבמחק
  2. כל טרוריסט מפלג קטן של ארגון קיקיוני האוחז במקלע אי שם בצד הסעודי, הירדני, או המצרי בסיני, יגרום לחבורת הביטוח הימיות לבטל את הפוליסה של האוניות המגיעות לאילת. וממילא הרכבת תעמוד דומם.
    כל בדואי עצבני, סוחר מתכות או דורש דמי חסות, וכל תנזים שיגלוש מהרי חברון יוכלו לנתק את המסילה בעזרת מוט ברזל וערמת חול

    חשוב לדעת, בתנאי ארצנו כיום, עלות פריקת מכולה באילת והעמסתה חזרה על אוניה באשדוד, גם בלי שימוש ברכבת כלל, גבוהה פי חמש מעלות הובלתה דרך תעלת סואץ. וכפליים מעלות הובלתה באוניה סביב אפריקה.

    אין שום הצדקה כלכלית ואחרת להקמת פיל לבן גוזל מס זה. הערבה אינה זקוקה לפיתוח נוסף, היא זקוקה לשקט. ומחירי הדיור באיזור המרכז ייפתרו מאליהם כאשר סוף כל סוף יעיזו בארצנו להתגבר על המורשת הפיאודלית לפיה 2 אחוז מהאוכלוסיה (הקיבוצנים ועוזריהם) שולטים על רוב אדמות המדינה - כן גם באיזור המרכז.
    אין סיכוי כלכלי לרכבת מאילת, זו שטות שנובעת מכך שיש רומנטיקנים כמו כותב המאמר שמתעלמים מכך שתועלתה של הרכבת בהיסטוריה העולמית היתה בתקופה שקדמה לפריסת רשת הכבישים והתעופה.

    השבמחק