עוד לפני שלשה חודשים העתיד של המזרח התיכון, על פי כל המומחים והפרשנים (כולל אני עצמי שאינני פרשן ואינני מומחה אבל למען בגילוי הנאות) היה צבוע בצבע אחיד ברור - הצבע הירוק של האסלאם כפי שפירשו אותו האחים המוסלמים ושלוחותיהם. כל מי שיש לו עיניין בעולם הערבי דיבר או ביכה את מות הלאומיות הערבית הכללית ואת מדינות הלאום הפרטניות. תוניס, מצרים ותורכיה נישלטו ישירות על ידי האחים המוסלמים, לוב נישלטה על ידי מיליציות שונות. באזור המזרחי של בנגאזי בעיקר חלק מהמיליציות היו או מסונפות לרעיון של אל קאעידה או ניתמכות על ידי האחים המוסלמים. בירדן תססה אופוזיציה מובלת על ידי האחים המוסלמים וכך חלק גדול מהאופוזיציה הסורית. המאפיין את מדינות ה"אחים" שהשילטון בהן ניבחר דמוקרטית. יתר על כן ארה"ב, הכוהנת של הדמוקרטיה, תמכה בהן.
היום, בניגוד לכל ההערכות של מביני העיניין האחים המוסלמים נימצאים בנסיגה. במצרים השתלט הצבא על השילטון והחל במילחמת חורמה באחים המוסלמים וכל מה שקשור איתם. המשטר בתוניס איבד את התמיכה הציבורית שלו והפגנות ענק נגד השילטון מתרחשות מדי שבוע בשבוע. ולפי כל הסקרים מפלגת השילטון 'אנהדא' - הגירסה המקומית של האחים המוסלמים מאבדת במהירות את תמיכת העם בעוד האופוזיציה - הגוש 'למען תוניסיה' כבר מוביל בעשרות אחוזים על פני 'אנהדא'. בתורכיה מאבד הנשיא ארדואן במהירות את הפופולריות שלו ופונה לעריצות שפוגעת עוד יותר בלגיטימיות שלו ובאהדת העם התורכי אליו. בירדן, בעיקבות ההפיכה במצרים, דועכת האופוזיציה האיסלאמית. עוד לפני חודש וחצי התווכחו בעולם על הלגיטימיות של השילטון הצבאי המצרי ועל השאלה האם מדובר במהפכה (יעני עממית) או בהפיכה צבאית. היום ברור כמעט לכל העולם שהשילטון הצבאי במצרים הוא הרע במיעוטו ומלחמתו באחים המוסלמים הוא מעשה של חוסר ברירה. היום אין פרשן שיעז לדבר על העשור המוסלמי או על מות הלאומיות - הסיסמה "האסלאם הוא הפיתרון", זו שהניעה מאות אלפים לרחובות רק לפני שנתיים וחצי, נימצאת בפשיטת רגל מוחלטת.
עד לפני פחות מחודש כולם העריכו שהנשיא אובאמה שוב יתחמק מאתגר הנשק הכימי בסוריה (לדעתי בזמן אמת זו אכן הייתה נטייתו). עוד לפני שבועיים וחצי סך הכל, בעיקבות נאומו של ג'ון קרי המאשים את סוריה בטבח אזרחיה בגז, ניראה היה שאין דבר שימנע תקיפה של ארה"ב, אמנם מוגבלת, בסוריה. כעבור יומיים נידהמנו שהנשיא לא תוקף אלא פונה לקונגרס לקבל אישור - מהלך שניראה על גבול ההתאבדות הפוליטית. רק לפני 9 ימים ניכשלה בסנט פטרסבורג פגישת הנשיאים אובאמה ופוטין, שנימשכה 20 דקות, וניראה שניסתם הגולל על שיתוף פעולה מדיני בין המעצמות. רק לפני שישה ימים, ערב ההצבעה בקונגרס שהייתה אמורה להסמיך את הנשיא אובאמה לתקוף בסוריה ושרבים חששו שההצבעה תנחיל מפלה לנשיא - משך הנשיא פוטין את השטיח. על פי סבר פלוצקר, פוטין פשוט מיצמץ ראשון והציע ליטול על עצמו פיקוח ואחריות על הנשק הכימי הסורי. בשלב הזה כולם כבר הפכו את הנשיא אובאמה לבדיחה מהלכת ואסון לעולם החופשי, אם יש דבר כזה. לפני יומיים סגרו רוסיה וארה"ב בג'נבה עיסקה דרקונית מבחינת סוריה לניטרול הנשק הכימי שלה - עיסקה שגם אם ביצועה יהיה לוקה בחסר רב משאיר את רוסיה כאחראית ומקשה מאד על תהליך ההחלטה בסוריה להשתמש בנשק הזה.
בשלב הזה עדיין ניראה פוטין כמי שרוכב על הגל, ואכן זה כך אבל כבר היום התברר שהנשיא אובאמה גילה את האמת המרה שלמו"מ מדיני מוצלח צריך נבוט צבאי אמין וגדול. הוא, הנשיא אובאמה, דיבר כפי שלא דיבר לפני כן כשהזהיר את איראן לבל תישגה באשליות, שפרחו בימים האחרונים, שהוא עלול להסס להפעיל כוח נגד איראן היה ותגיע לסף פצצה גרעינית. אז נכון שפוטין רוכב על הגל אבל גם לאובאמה צמחו כנפיים, הוא גילה, אולי להפתעתו, שלאיום צבאי אמין יש ערך מדיני והוא לא עוצר אלא רץ קדימה לאיראן.
המסקנות - איש אינו יכול לחזות את המיזרח התיכון בשלב הזה. שגם מדינאים בכירים כמו הנשיא אובאמה או הנשיא פוטין מגיעים למקומות ומצבים שלא בטוח שכך התכוונו מראש ושלעת הזו כל הערכה לגבי העתיד (גם כזו של אמ"ן מחקר) היא בסימן שאלה ענק.
אובמה יעשה הכל על מנת להחזיר את הקונגרס לשליטה דמוקרטית וזה מה שמכתיב את מדיניותו, לכן להאמין להצהרתו כי לא יהסס להשתמש בכח צבאי נגד איראן זו נאיביות לשמה.
השבמחקההסכם האמריקני-רוסי מוריד את מעמדה של ארה"ב בעולם היות וההסכם מנציח את אמונתו של אובמה מיום כניסתו לבית הלבן. מדיניות רב לאומית שמשעבדת את עצמאותה המדינית של ארה"ב, זו עמדתם של מרבית הפרשנים בארה"ב משני צידי המתרס כולל ג'ו קליין מה TIMES מעריצו של אובמה.