יום רביעי, 24 ביולי 2013

ח"כ טיבי והזעם הפלשתיני


כל פעם שמנשבות במקומותינו רוחות "שלום" תקופתיות, כמו בכל תופעת טבע, מתפתחת תעשיית "ההפחדה" התקופתית. יש לתעשיית ההפחדה שני ראשים, הראש הראשון עוסק בזמן. "חלון ההזדמנויות" שהולך להיסגר, שעוד מעט יהיה מאוחר מדי ושזו ההזדמנות הממש אחרונה  לעשות שלום. המנטרות האלו לא השתנו אפילו בניסוח מאז האיץ בנו עזר וויצמן, בשנות השמונים, לפני שלושים שנה, לקדם מו"מ עם הפלשתינים.

הראש השני הוא האיום במילחמה - אם לא ניקפוץ על "ההזדמנות האחרונה" מחכה לנו מלחמה איומה ונוראית מכל קודמותיה. כל הפחדים והתיסכולים, כל התקוות הניכזבות, הכל יתחבר לגל אלימות חדש נורא מכל קודמיו. אכן העדר שלום עם הפלשתינים גרר אחריו גלי אלימות קשים, הבעיה היא שגלי האלימות הקשים יותר היו דווקא כש"התהליך" החל לכרום עור וגידים - יצחק רבין כינה את קורבנות  גל האלימות המתעצם שלאחר אוסלו  ב 1993 - "קורבנות השלום". המסקנה היא שאכן העימות עם הפלשתינים הוא המקור הבסיסי לאלימות ביננו אבל באותה מידה גם ניסיונות ההסדר מחוללים אלימות קשה לא פחות - בדרך כלל הרבה יותר.  הסבר האפשרי הוא  שפתרון הסכסוך עם מדינת ישראל חיה ומשגשגת כמדינת  הלאום של העם היהודי מטרידה את הערבים, בעיקר את הפלשתינים, יותר מהתמשכות הסכסוך.

כמו ניצנים אחרי הגשם הופיע מיודענו ח"כ אחמד טיבי, כשתהליך קרי החל לנוע מחדש,  ואיים בראיוןן לווי-נט ב 22/07/2013, שכישלון השיחות, שטרם החלו, יביא ל"התפרצות זעם" בחברה הפלשתינית ולאינתיפדה שלישית. ניראה לי לאחרונה ש"התפרצות זעם" בחברה הערבית במזה"ת הוא כעת מצב טיבעי ונורמלי. כולם מתפרצים "אחוזי זעם" על משהו אחר, הסונים על השיעים בעיראק,  הלאומיים על המוסלמים במצרים וסוריה, הטריפוליטנים נגד הקירנאיקים (בנגאזי) בלוב, המהגרים השיעים נגד התושבים הסונים בנסיכויות המפרץ והרשימה עוד ארוכה - למה יגרע חלקם של הפלשתינים? - גם להם מגיע להתפרץ "אחוזי זעם" על משהו ואם לא על ישראל אז על אבו מאזן. אגב בתחילת פברואר 2013 איים עלינו ח"כ טיבי, בזמן שביתת האסירים,   שאם אחד האסירים ימות, חלילה, האזור יבער, ממש כך. למזלנו אף אסיר לא מת והאזור "נירגע" מחדש. חשבתי שח"כ טיבי כבר מבין שישראל היא רק תירוץ לזעם שמתפרץ בכל מקום, עם או בלי קשר לישראל, וכי הפלשתינים, למזלם יש לומר, עדיין יכולים להאשים בעיקר אותנו.  

הייתי מציע לח"כ אחמד טיבי במקום להתפרץ "אחוז זעם" לתמוך בפשרה היסטורית של "שתי מדינות לשני עמים"  אבל הוא כבר אמר, בפנל "דיון נוסף" בערוץ הכנסת ב 02/07/2013, שהוא מתנגד לרעיון של "מדינה יהודית דמוקרטית" כי היא מעמידה אותו, כערבי, בנחיתות לאומית. אני מודה בבעיתיות אבל אם מדינת פלשתין היא הביטוי הלאומי של הפלשתינים נקיה וללא היהודים היכן, לדעתו, יביאו היהודים את לאומיותם הם לביטוי? בינתיים, במקום להשיב,  ח"כ אחמד טיבי מסתפק בלאיים ב"התפרצות זעם".  

תגובה 1:

  1. כבר עשרות שנים מהלכים עלינו אימים, בעיקר אנשי שמאל, כי הזמן פועל לרעתנו. אלה הם דברי הבל. הזמן פועל לטובתנו. מדינת ישראל מתחזקת, הרשות הפלשתינית מתפוררת, וכל בית חדש שנבנה ביהודה ושומרון מבטיח את אחיזתנו במולדת. כל ישראלי בר דעת כבר הפנים כי כל שטח שיימסר לשלטון זר יהיה בסיס קדמי של טרור עולמי. מפחיד לחשוב, בעצם ימים אלה, מה היה קורה אם ישראל היתה מוסרת את הגולן לסוריה תמורת שלום עם רוצח ההמונים אסד.
    עוצמת הנהגת המדינה מותנית בכושר העמידה של אזרחיה. אזרחי ישראל נחושים, חזקים ומשוכנעים שלא לקנות שוב את הסחורה המשומשת והבלויה של שלום הזוי, הלום שיכר. השלום אינו מאחורי כותלנו, ואפילו אינו עולה בחלונותינו.
    אי שפיות: לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות.
    אנונימי מעוטף עזה

    השבמחק