אין קל מלהטיח ביאיר לפיד את כל הבטחותיו, חלקם בלתי ישימות בעליל, ולספר כיצד הבטיח להוזיל דירות, לא למסות את מעמד הביניים וכדומה, ולגלות, אחרי חצי שנה, שהדירות טרם הוזלו אלא רק התייקרו, שמעמד הביניים ממשיך וימשיך לשלם ושאין מתנות חינם. אבל לא צריך להרחיק עד יאיר לפיד, אורית סטרוק, לדוגמה, תושבת הישוב היהודי בחברון, היא מהפעילות הבולטות, הנחושות והייתי מוסיף הקיצוניות של הישוב היהודי בעיר מגלה פתאום שהיא חברת קואליציה עם עופר שלח, איש שמאל בולט (וכמובן עופר שלח מגלה שקל לכתוב ובסוף הוא בקואליציה עם אורית סטרוק וח"כ אליהו בן דהן). יתר על כן היא יושבת בממשלה שזה אתה החליטה לחדש את המו"מ עם הפלשתינים, לשחרר במהלך המו"מ כ 80 אסירים כבדים ולעשות מחוות נוספות. את אורית סטרוק מחברון כבר היינו שומעים בתוכנית רדיו, בפנלים שונים ובתכוניות אירוח מדברת על "בגידה", על פינוי יהודים מביתם ופרס למרצחים וכמובן על קדושת ארץ ישראל השלמה - כולה שלנו. משהו שמע על אורית סטרוק? - מסתבר שלאחריות הפוליטית יש השפעה מדהימה על האיזון המחשבתי שבא מאחריות.
ליד אורית סטרוק יש כמובן את שר השיכון אורי אריאל. בימים כתיקונם הוא היה יוצא חוצץ נגד כל "הקפאה", "עיכוב", "דחיה" או כל מה שאולי משבש את הבניה ביו"ש. היום הוא לא רק חבר בממשלה שחידשה את המו"מ עם הפלשתינים הוא אפילו שר השיכון כשיש הקפאה חלקית, בפועל, של בניה במזרח ירושלים וכניראה גם מחוץ לגושי ההתיישבות הגדולים. הוא לא מדבר על זה מדי הרבה כי זה קצת מביך ואנחנו לא מזכירים לו כדי לא ללחוץ עליו מדי הרבה. ציפי ליבני, כעוד דוגמה, מצאה חיק חם אצל מי שאותו השמיצה מבוקר עד ערב עד כדי היותו סיבת הקיום הפוליטי שלה - בנימין נתניהו.
יש כמובן חברת הכנסת הבולטת, הפמיניסטית והבוטה מרב מיכאלי - איני יודע בדיוק מה היא עושה כרגע בכנסת אבל ברור שקולה לא נישמע והשפעתה לא מורגשת - אולי בגלל היריבות עם שלי יחימוביץ ואלי בגלל שהפטרון שלה, עמיר פרץ, זה שאמר שלא ישב עם ביבי באותה ממשלה בכל תנאי - נקודה - יושב גם יושב עם חברתו ציפי באותה הממשלה עם אותו ראש ממשלה פסול בכל תנאי. כך או כך יתכן שהיא תרמה הרבה יותר כסלבריטאית, פמיניסטית, בוטה וחסרת פשרות שאין לה אחריות ביצועית ופוליטית מאשר כחברת כנסת שם במסדרונות הכח שבהם הכל ניראה אחרת. אפשר כמובם להמשיך ולעבור מח"כ לח"כ, מהבטחה לשיברה מדיבור ריק להבטחה חלולה ולגלות פעם אחר פעם שכל כך קל לקטר, להבטיח, לתקוף את העושים במלאכה, להאשים את האחרים ולייצר רושם כאילו לדוברים יש גם פיתרון וכל כך קשה לקיים אפילו חלק קטן ולעשות לבסוף משהו, שאחרי שהועבר במסננת הפוליטית והבירוקרטית גם מזכיר את הכוונה הראשונית.
לסיכום יאיר לפיד לא לבד אם כי הוא בולט מאד כדוגמא - קל לדבר, קל להבטיח וכמו שאומר המשפט הערבי "אין מס על מילים". הייתי אומר על אותו משקל שיש מס על קיום הבטחות ועל עשיה והוא כמעט תמיד גבוהה מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה