בצל האנרכיה והתפרקות המסגרות הלאומיות במרחב הערבי הולכת ומתגבשת הלאומיות הכורדית. בניגוד לישויות המומצאות - עיראק, סוריה, לבנון, ירדן והפלשתינים, העם הכורדי מובחן כעם כבר מעל ל 1700 שנה. יש לו שפה משלו, הסטוריה ארוכה יותר מ 100 שנים ושאיפות לאומיות ברורות. כמו הרבה עמים הרריים בעולם הוא סובל וסבל מפלגנות שיבטית שהייתה והיא עדיין בעוכריו.
למרות הבטחות מפורשות של מעצמות "ההסכמה" אחרי מלחמת העולם הראשונה ב 1918 להקים מדינה כורדית עצמאית, הם הנסוגו בהם בעיקבות מהפכת אתא-טורק והסכם לוזאן מ 1923. הוסכם על ידי המעצמות לשים סוף לכל הניסיונות לייסד מדינה כורדית עצמאית באזור. יש הרבה הטוענים שהכורדים הם הקבוצה האתנית הגדולה בעולם שאין לה שום יצוג מדינתי. התמיכה הבין לאומית בכורדים מערערת את הגבולות באזור כפי שעוצבו על ידי המעצמות הקולוניאליות בין שתי מלחמות העולם ולא הגיעה כדי אחוז אחד מהתמיכה הבין לאומית לה זוכה העם "העתיק והשורשי" המכונה העם הפלשתיני. כעת כשהסדר הישן מתערער מעצמו נוצרה שעת הכושר של הכורדים. בעיראק כבר יש להם אוטונומיה שהיא מדינה לכל דבר עם חוקים, מערכת כלכלית, דגל, הימנון וצבא משלה. אוטונומיה מקבילה ניבנית במהירות בסוריה ויחידות כורדיות מסוריה ועיראק אוכפות את הריבונות הכורדית על השטחים הכורדים ונילחמות בהצלחה בכל מיני גורמים ג'יהאדיסטים ופאן איסלאמיים בסוריה. כעת קשה לראות אפשרות שסוריה תצליח לסובב את הגלגל אחורה וליישם מחדש ריבונות סורית מלאה על השטחים הכורדיים והמלחמה בסוריה עדיין רחוקה מאד מהכרעה. בתורכיה הצליחו הכורדים, לאחר לחימה רבת שנים, להגיע להסכם פוליטי עם ממשלת ארדואן המכיר בשפה הכורדית, באוטונומיה תרבותית ובממשל עצמי מקומי כורדי. כרגיל אצל ארדואן - הכל נזיל, הפכפך וכרגע ההסכם תקוע והצד התורכי לא ממלא את חלקו כמוסכם. שלא כבעבר יש כרגע לכורדים בתורכיה את העורף הלוגיסטי והצבאי של האוטונומיות הכורדיות על גבול תורכיה בסוריה ובעיראק.
מכאן לישראל - ישראל סייעה בעבר למורדים הכורדים נגד סדאם חוסיין ואני משער שגם קיום יש קשרים ביטחוניים בין האוטונומיה הכורדית של עיראק לישראל. מצד שני ישראל סייעה גם לצבא התורכי להילחם בכורדים בשטחם בעיקר באספקת טכנולוגיות מודיעיניות.
הכורדים הם הדוגמא הכי בולטת בעולם לצביעות שבישום זכות "ההגדרה העצמית" הנישללת מכ 25 מיליון כורדים אך מהווה את הבסיס לדרישות הפלשתיניות מהקהיליה הבין לאומית. ישראל צריכה לכן למנף את הבעיה הכורדית בכל זירה בין לאומית, בכל הזדמנות ובכל פורום.
עמדתה של תורכיה מאד חשובה לישראל אבל כניראה שעם ארדואן זה לא ילך. תורכיה עדיין דורשת, בניגוד לסיכום עם נשיא ארה"ב אובאמה על התנצלות הישראלית "על טעויות מיבצעיות שאולי קרו", ב 22/03/2013, ובניגוד למסקנות ועדת פאלמר, מיולי 2011, שמונתה על ידי מזכ"ל האו"מ, שקבעה שלישראל הייתה זכות חוקית מלאה לאכוף את המצור הימי על עזה, שישראל תשלם פיצויים לניפגעי ה'מאווי מרמרה' לא כמחווה לפנים משורת הדין, כפי שסוכם, אלא כעונש על "מעשה לא חוקי". בכך מנסה תורכיה ללבטל את מסקנות ועדת פאלמר ולהתכחש לסיכום שהושג בתיווך ארה"ב.
לאחרונה דובר, היה ונושא ההתנצלות יגיע לסיכום חיובי, על חידוש הקשרים הביטחוניים עם תורכיה. ניראה שישראל לא נתנה דעתה לדילמה הבסיסית במי היא תומכת ועם מי יש שותפות אינטרסים וחשיבות אסטרטגית ארוכת טווח במזרח התיכון המשתנה במהירות שבו זהויות מטשטשות או משתנות אך הזהות הלאומית הכורדית נישארת יציבה ושואפת לביטוי לאומי משלה. לישראל לא צריך להיות עיניין, מעבר לעיניין הכלכלי היבש, בחיזוק הצבא התורכי ביכולות טקטיות שישומם, בהכרך, הוא נגד הכורדים. יש לה אולי עיניין בשיפור היכולות האסטרטגיות של תורכיה להתמודד עם כל איום אפשרי מאיראן. לעומת זאת יש לישראל עיניין רב בחיזוק הלאומיות הכורדית ותמיכה בה צבאית ומדינית כשמדובר במדינות כמו סוריה ועיראק ואולי גם איראן.
מכאן למסקנה הבסיסית המתבקשת - תורכיה תנהל בשנים הקרובות מדיניות אנטי ישראלית בעוצמה משתנה. אין לישראל עיניין לשפר את היכולות הצבאיות של תורכיה ההפכפכה עד שלא משתנה שם השילטון ובעיקר הלך הרוח למשטר שאינו תלוי באחים המוסלמים. יש לישראל שותפות גורל ואינטרס עם הלאומיות הכורדית, יש לה עיניין שהנושא יועלה במוסדות בין לאומיים ושהכורדים יוכלו לממש את ריבונותם לפחות בסוריה ובעיראק. הייתי מאד ממליץ לישראל לא להיגרף לעיסקאות נשק מבטיחות כלכלית עם תורכיה וכן לתמוך בכורדים, בזהירות, במיגבלות ריבוניות ובין לאומיות אבל בעיקביות.
** המאמר ניכתב בהשראת מאמרו של ד"ר גיא בכור אתמול באתרו Gplanet "בוגדים וניבגדים - הכורדים סוגרים על ארדואן". (המאמר רק למינויים).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה