מה שמכונה "האביב הערבי" ושאני מכנה "ההגדרה מחדש של העולם הערבי" תומן בחובו כל בוקר הפתעות חדשות. הערכות מאתמול לא שוות את הנייר שעליהם ניכתבו, גם אם כתבו אותם מומחים ומבינים, וההערכות של היום מן הסתם יתבדו מחר. לכן כמעט אי אפשר לחזות לאן זולג ה"אביב הערבי" אבל אפשר להבחין במגמה שרק ימים יגידו אם היא זמנית, גחמה של רגע, או שינוי מהותי. כרגע הגל האיסלאמי ששטף את המזרח התיכון, טשטש את הלאומיות, הוביל לפירוק המסגרות המדיניות הקיימות ולאנרכיה אזורית, כרגע הגל הירוק ניבלם והוא נידחק למיגננה.
המהפכה השלישית במצרים סילקה מהשילטון את "האחים המוסלמים" , תנועה שהאידיאולוגיה שלה הייתה פן איסלאמית, אנטי מערבית בעליל ואנטי-יהודית באופן אובססיבי, שותפה באידיאולוגיה למפלגת השלטון התורכית "החירות והצדק" של ארדואן ולמפלגת אלנהדא התוניסית, שתפסה את השילטון בתוניסיה בבחירות כשירות לאסיפה החוקתית ב 10/2011. לא פלא שהמהפכה במצרים זכתה לשבחים ולתמיכה כספית אדירה מהמונרכיות הערביות: ערב הסעודית, איחוד האמירויות וכוויית. למעשה התמיכה הכספית הערבית היא בהחלט מישקל נגד ללחצי המערב להשיב את הדמוקרטיה על כנה גם במחיר שילטון האחים המוסלמים.
"הזהות הערבית התחילה לחזור אל המקום הטבעי שלה, לאחר נפילת האחים המוסלמים במצרים", אמר נשיא סוריה בשאר אסאד בראיון לעיתון מפלגת השלטון "אל-בעת'" שהתפרסם ב 11/07/2013. בסוריה, התפצלה האופוזיציה, שהצליחה עד כה לכלוא ולהכיל את המתחים שבתוכה בין לאומיים לאיסלאמיסטים, ופרצו קרבות אלימים בחלב בין ג'יהאדיסטים ללאומיים בעיקבות הירצחו של מפקד בכיר בצבא הסורי החופשי כשבא לפגישת תיאום עם פלגים נוספים כיצד להתמודד עם האופנסיבה של הצבא הסורי הנאמן לבשאר אסאד. ההתבטאויות של ראשי הצבא הסורי החופשי נגד האסלאמיסטים והמקום שאליו הם מוליכים את סוריה היו זהות לאלו של בשאר אסאד עצמו - אולי סימן למהפך ראשוני ולפשרה אפשרית בין בשאר אסאד והצבא הסורי החופשי נגד הג'יהאדיסטים המשתלטים על חלקים מסוריה - רק אולי כי במזה"ת הכל נזיל ואין לדעת מה ילד יום.
לא פלא לכן שראש ממשלת תורכיה, שבעצמו נימצא תחת מיתקפה חילונית בארצו, כינה את המערב "צבועים" על שאיפשרו את המהפיכה במצרים והיחסים עם מצרים התדרדרו בין יום - בדומה ל"מאווי מרמרה". כרגע המהפיכה במצרים היא שמעסיקה ומרגיזה את ארדואן, פוגעת בסחר בין מצרים לתורכיה, בסדר גודל של - 5$ מיליארד בשנה, ומגבירה מאד את הבידוד של תורכיה בעולם הערבי שמנסה עדיין לדבוק במסגרות המדיניות המסורתיות.
יתר על כן כישלון האחים המוסלמים במצרים הוא בעיקרו כלכלי-חברתי והמהפיכה הצבאית נתנה לו ביטוי ורכבה על הגל. הכישלון החברתי משליך על כל החברות הערביות ובעיקר על תוניסיה הסובלת ממשבר כלכלי והנישלטת, כמו מצרים עד לאחרונה, על ידי האחים המוסלמים. בבחירות לאסיפה התחוקתית בתוניסיה, ב 10/2011, זכה הענף המקומי של "האחים המוסלמים" - 'אלנהדא' ב 37.4% מהקולות ויחד עם קבצות מוסלמיות נוספות להוביל את הקואליציה הזמנית. הסקרים האחרונים, מערב המהפכה במצרים, מראים על צניחה קשה בפופולריות של 'אלנהדא' ועל תמיכה בשיעור שבין 20% ל 25% בלבד. יתר על כן, קואליציה פוליטית שנוצרה ב ינואר 2013, "קריאה למען תוניסיה" (CALL FOR TUNISIA), המורכבת מלאומיים חסידי המשטר הישן, ליברלים, שמאלנים וחילוניים, כבר זוכה למעל ל 35% תמיכה. אם תרצו "למען תוניסיה" מייצגת את האכזבה מהאסלאם הפוליטי = מהאחים המוסלמים. לא פלא שראשיד ג'נושי, ראש מפלגת אלנהדא ו"האיש החזק" של תוניסיה, בדיוק כמו ארדואן בתורכיה, קרא ב 08/07/2013 לאחים המוסלמים במצרים להשאר ברחובות עד השבת השילטון החוקי על כנו. מנגד האירועים במצרים גיבשו, עודדו והמריצו את פעילי "למען תוניסיה" במאבקם.
תוניסיה עומדת בפני שתי מערכות בחירות - הראשונה ב 15/10/2013 על אישרור החוקה והשניה לפרלמנט ב 15/12/2013. כרגע הסיכוי של "האחים המוסלמים" להוביל את החוקה ולזכות בבחירות ניראה קלוש וכדי להצליח הם יצטרכו, לפחות, לצמצם את האיסלאמיות של תוניסיה, להעצים את הלאומיות ולהתפשר עם החילוניות.
יש מספיק סימנים שהגל הירוק שהציף את המזה"ת מתחיל לסגת, שהלאומיות משיבה מלחמה שערה לפאן איסלאמיות החובקת כל וכי, בניגוד להערכות, כולל שלי עצמי, העשור הקרוב יתאפייין יותר במאבק בין אסלאם ללאומיות ופחות בדומיננטיות מוסלמית. ה"אביב הערבי" לא מפסיק להפתיע, לשנות כיוון ולזגזג וזה גם נכון להערכה לעיל אבל חשוב שנדע שהלאומיות הערבית לא מתה והיא מרימה ראש מחדש במאבק נגד האסלאם, ומה שחשוב אסטרטגית, לא במאבק נגד ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה