בעיית גיוס החרדים היא בעיה קשה במורכבותה, כך גם הבעיה הפלשתינית או בעיית הדיור או כל בעיה מרכזית אחרת. לכל הבעיות האלו ואחרות אין פתרונות קלים ובעיקר אין פתרונות מושלמים. אפשר לקבוע בוודאות שמי שרואה את העולם בשחור לבן עולמו תמיד שחור כי המציאות לעולם אינה לבנה לגמרי. מי שמחפש פתרון מושלם או שהוא שובר את הכלים כניראה לא יפתור דבר בחיים ובעיקר יהיה עסוק בשבירת כלים.
לכולם ברור שסוגיית גיוס החרדים לא יכולה להיפתר באופן מושלם, שכל פיתרון מחייב הדרגתיות מסויימת, שעדיף בהסכמה במקום באכיפה ולכולם ברור שככל שיעמיסו נושאים נוספים על המותג "שיוויון בנטל" כך תיבנה קואליציה רחבה יותר של שמרנים, כאלו המתנגדים לשינוי, קואליציית הסטטוס קוו. למשל אנחנו צריכים לצפות לשיתוף פעולה ערבי-חרדי נגד גיוס לצבא אם לא נפרק את הקואליציה הזו מראש על ידי שכל קבוצה תזכה לטיפול וליחס מיוחד לה לטוב אבל גם לרע.
בנושא הגיוס לחרדים ומסקנות ועדת פרי נזכרו פתאום בישראל ביתנו, מפלגה אנטי חרדית למהדרין, ששיוויון בנטל לא יכול להתפרש אלא כשיוויון לכל אזרחי ישראל. זה וודאי נכון תאורטית אבל בפועל מדובר בהקפאת גיוס החרדים וגם הקפאת גיוס הערבים, אפילו רק לשרות לאומי. בשם השלמות הם מוכנים לתקוע כל התקדמות. יש הבדל גדול בין החרדים לערבים בעיקר בכך שהחרדים מתומרצים כלכלית על ידי המדינה לא להתגייס ואילו הערבים נענשים כלכלית על כך שלא התגייסו וכרגע היחס לערבים הלא מתגייסים הוא אפליה בוטה של השיוויון האזרחי כלפי המדינה. מי שמדבר על שיוויון בנטל כעיקרון חייב קודם כל לפתור את בעיית האפליה המתמשכת בסוגית הגיוס בין ערבים לחרדים או על ידי תמרוץ הערבים לא להתגייס או על ידי הפסקת המענקים לחרדים. לא מדובר בשתי אוכלוסיות שלא מתגייסות וחל עליהם לכן דין שווה, כגירסתו הצדקנית של ליברמן, אלא באוכלוסיות שחל עליהם דין שונה ומפלה למרות ששתיהן אינן מתגייסות לצבא.
בוגי יעלון, שכבר רואה את עצמו כמיתחרה על תפקיד ראש הממשלה נגד יאיר לפיד אחרי עידן ביבי (להערכתי זו הקדנציה האחרונה של ביבי משפע של סיבות שלא כאן המקום לדון בהן), ניזכר ששמתווה פרי לא מספיק מדורג. אי אפשר בדיוק לדעת מה קצב ההתקדמות הנכון אבל לטעון נגד מתווה יעקב פרי לגיוס חרדים שההצעה אינה מדורגת, מתחשבת בחרדים וכביכול רוצה לקבוע מסמרות באיבחת חרב זו הונאת הציבור. אפשר להניח בסבירות גדולה שהזמן הפוליטי לחולל שינוי במתווה הגיוס ולשלב את החרדים בחיים האזרחיים של המדינה כחיילים אבל בעיקר כאזרחים יצרניים מוגבל מאד. גרירת הרגליים של בוגי יעלון ספק אם נועדה לייצר הדרגתיות משופרת בתהליך הגיוס של החרדים - לי ניראה שהיא נועדה למסמס את הזמן הפוליטי שבו אפשר לעשות שינוי ובעיקר - יחד עם ישראל ביתנו - לדחוק את יאיר לפיד לפינה.
בקיצור - הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות והדרך לקיפאון רצופה בשאיפות לשלמות לכאורה ואילו הדרך לשינוי רצופה בנכונות להעז ובעיקר לשאוף להתקדמות חלקית ולשינוי מוסכמות מאשר להתקבע ב"או הכל או לא כלום".
החרדים הם הנושאים בנטל של המאבק הדמוגרפי, שהינו קריטי לקיומנו לא פחות מאשר המאבק הריבוני והגיאוגרפי.
השבמחקומאחר וצה"ל סובל מעודף כוח אדם המכלה את תקציבו, נכון לעודד כל מגזר המוכן לפעול למען הקיום היהודי בדרכו שלו - כפי שעושים כאמור החרדים שהם בעצם משרתי קבע ביחידות העילית של המאבק הדמוגרפי.
לעומת זאת הערבים הם האויב. וזו הסיבה שלא מגייסים אותם, אך כל עוד הם בתוכנו, בהחלט נכון לגבות מהם את העלות שהם גורמים לנו.
כך או כך מה שלפיד מנסה לעשות אינו "שוויון בנטל" אלא פשוט התעללות ביהודים הנאמנים לדתם. כשיטה לאיסוף תמיכה מהציבור השונא. כמקובל אצל שליטי מזרח תיכון כיום, ושליטי אירופה בעבר