משהו מסריח באוויר

סביב הוויכוח על עובדי הנמלים עולה בברור נתון אחד שלא זוכה לשום התיחסות. כבר הייתה רפורמה בנמלים ב 2004. 20% מהשכר המופלג של עובדי הנמלים הוא תוספת מיוחדת של שר האוצר דאז והיום ראש הממשלה בנימין נתניהו עבור הסכמתם לרפורמה כביכול. אפשר לומר שהכל היה בלוף גדול שבו קיבלו עובדי הנמלים תוספות עתק עבור עשיית קולות כאילו יש רפורמה כשבפועל היה ברורו לשני הצדדים שהכל זמני, עבודה בעיניים ולא רפורמת אמת. אם שכרם של עובדי הנמלים מעלה בנו קינאה, כעס או כל יצר שלילי אחר יש לזכור שלביבי נתניהו מגיעה לפחות תודה חלקית (20%).

אוסיף ואדגיש שהתנהגות ועדי העובדים היא כוחנית וביריונית, מעלה את הדם וכי הם עושים בנכס ציבורי כאילו הנכס הוא רכושם הפרטי - הבעיה היא מוסרית וחברתית אבל השפעתה על כלכלת ישראל בין זניחה ללא קיימת. לפי נתוני האוצר ביריונות הוועדים בנמלי ישראל עולה לנו, עם ישראל, כדי חצי מיליארד שקל בשנה. זה נשמע המון אבל ביחס לכמות הסחורות שמשונעת בנמלים שעולה על 300 מיליארד ש"ח בשנה מדובר על 0.15% בלבד מסך הסחורות המשונעות (בחישוב מחמיר אחר מדובר על 0.25%). למשפחות ממעמד הביניים זה עולה כדי 25 ש"ח בחודש. היות ומרכיב היבוא גדל עם רמת החיים למשפחות בעשירונים התחתונים זה עולה הרבה פחות. אעז לומר שמסך הוצאות ההובלה, המיסוי, הבלאי ומתח הרווחים של הסוחרים קשה לבודד את העלות הנוספת בנמלים. ברור שהממשלה בונה כעת דעת קהל נגד גוף ביריוני וכוחני זה אבל גוף שכרגע אינו רחיים על המשק. באחת נעלמה מהתקשורת הבעיה האמיתית שהיא עובדי חברת החשמל ושבממדיה והשפעתה על המשק מגמדת לגמרי את בעיית הנמלים.

חישובים מראים שביחס לעלות ויעילות אירופאית ממוצעת עולים לנו עובדי חברת החשמל כדי 7 אג' נוספות לקווט"ש. במישפחות עם ילדים הצורכות כדי 1000 קו"טש בחודש בממוצע מדובר על הוצאה ישירה של עוד 70 שקלים בחודש, כדי מעל לאחוז מהשכר החציוני במשק. כמובן שלחצי שמתחת לקו זה עולה הרבה יותר וכך גם לאוכלוסיות ניתמכות קיצבה או חלשות במיוחד. מחיר הנמלים הוא קצת פרוגרסיבי כי ככל שרמת החיים עולה עולה בה גם מרכיב היבוא - מחיר החשמל הוא באופן מובהק רגרסיבי כי עלותו היחסית גדלה ככל שההכנסה קטנה. קשה לדעת מי משלם באמת את הנהנתנות בנמלים אבל קל לסמן את מי שמשלם את הנהנתנות בחברת חשמל.

יתר על כן, גירעון חברת החשמל עולה על 60 מיליארד ש"ח ותשלומי הריבית השנתית על הגירעון מגיעים ללפחות 2.5 מיליארד ש"ח בשנה, פי חמש מעלות היתר של הנמלים רק בתשלומי ריבית - בסוף הציבור ישלם גם את הגירעון הקיים בחברת חשמל ואת הריבית התופחת, או דרך המיסוי או דרך גביית מחיר יקר מהחשמל למרות שהגז מוזיל מאד את יצורו - מה שבעצם קורה ממש עכשיו. למחיר החשמל יש השפעה, לא גדולה במיוחד יש לומר, על עלויות היצור, היצוא והתחרותיות של מדינת ישראל מול שווקי חוץ.

פתאום, בהבל פה, הסיתה התקשורת את תשומת ליבה מהבעיה האמיתית והגדולה שהיא כרחיים על המשק - חברת החשמל - והחלה להתמקד בבעיה היותר זניחה אם כי המרגיזה והמקוממת של הנמלים כאשר שרים בממשלה, החל מראש הממשלה, דרך שר האוצר וכלה בשר המסחר נפתלי בנט, מלבים את המאבק בנמלים ודוחקים הצידה את הבעיה הגדולה של חברת החשמל. אם נוסיף את שתיקתו התמוהה של עופר עיני , מזכ"ל ההסתדרות ואיש הוועדים החזקים, בנושא הנמלים לא נוכל שלא להריח את הסירחון באוויר, את הדמגוגיה והפופוליזם הזול ואת הדיל שרקחו לנו מאחרוי הקלעים. אנחנו יכולים להריח את הפגר למרות שאנחנו עדיין לא יודעים איזה פגר ואיפה הוא מונח.