יום רביעי, 3 באפריל 2013

העדיפויות של לפיד


שלשום בערב פרסם שר האוצר החדש יאיר לפיד בפייסבוק את העמוד על ריקי כהן מחדרה ואתמול געשה הארץ.

הוויכוח היה האם הכנסת הזוג כהן הסימלי, 20,000 ש"ח בחודש, היא ברוטו או נטו (יאיר לפיד פרסם אתמול בערב שכוונתו הייתה ל 20 אלף ש"ח ברוטו אבל אין לדעת האם התיקון הוא הבהרה לכוונה ראשונית או תגובה לביקורת הקשה), האם הם מעמד הביניים והיכן הם ממוקמים במעמד הביניים. אבל יאיר לפיד פרסם לא רק נתונים אלא השקפת עולם כשציין שלזוג המטפורי עם שלשה ילדים יש דירה ואוטו והם נוסעים לחו"ל פעם בשנתיים אבל "אין להם סיכוי" לרכוש דירה לילדים, הוא לא התייחס לסיכוי להעניק השכלה מתקדמת לילדים.

מכאן עולה השאלה מה חשוב יותר ובמה צריכה הכלכלה הישראלית להתמקד בהיבט החברתי. אני חשבתי לתומי שסדר העדיפות הנכון הוא הענקת השכלה מתקדמת, פורמלית ולא פורמלית, דווקא לשכבות החלשות כדי לתת לילדי הדור הבא את הסיכוי המירבי להיות גם הם מעמד הביניים. יאיר לפיד חשב שהכי חשוב שלדור העתיד של מעמד הביניים  כבר יהיו דירות מוכנות וממומנות מכספי ההורים. למעשה יאיר לפיד הציג את המרשם הכי ציני שישנו להרחבת הפערים ולהקצאת משאבים לאלו שיש להם על חשבון אלו שאין להם. הכלכלה הישראלית לא צריכה לדאוג שמעמד הביניים יממן את דירות ילדיו עוד בחייו, את זה יעשו הילדים, בדרגות שונות של עזרה מההורים, בעבודתם, בעזרת משכנתאות וביצירתיות כלכלית - זה דבר שלא צריך להגיע מוכן ומבושל מההורים, החצי העליון שיש לו. החצי התחתון שאין לו - לא ניראה שיאיר לפיד מודאג מהדיור שלו היום או בעתיד ובטח לו מההשכלה שלו היום, כאן ועכשיו..

לגבי מחירי הדיור. ביקוש ועליית מחירי הדיור הם תוצאה של לחץ צרכני, כלומר משכנתאות, כסף עצמי ועזרה מההורים. כשהדירות עולות בצורה מטורפת זה אומר דבר אחד - יש כסף בשוק והרבה והוא לא בא מהחציון התחתון. העובדה היא שיש דירות זולות רבות במחירים מצחיקים לא רחוק מהמרכז של המרכז - בגיבעת אולגה, בלוד ורמלה, בקריית מלאכי ובקריית גת. כל מה שצריך זה תחבורה טובה.

תמיד טענתי שהמחאה החברתית מובילה לתיעול משאבים מהפריפריה למרכז היותר עשיר. בפריפריה התכוונתי לא רק לשוליים גאוגרפיים אלא גם דמוגרפיים. בא יאיר לפיד והוכיח זאת בגדול בריבוע.

מכאן לקיצבאות הילדים. הנהנים מהקיצבאות הם בעיקר השכבות החלשות ומרובות הילדים. בחלק מהמשפחות הכסף אכן תומך במשפחה בגידול ילדיה, בחלק מהמשפחות הכסף הולך לאב המשפחה לצרכיו ולא לחינוך ילדיו או אספקת מחסורם. אני בעד ההצעה של ח"כ לשעבר הד"ר עינת ווילף, אתמול ב"פוליטיק" בערוץ הראשון,  לקחת את כל התקציב של קיצבאות הילדים, את כולו, ולתעל אותו רק לילדים באמצעות יום לימודים ארוך מגיל נמוך, מפעל הזנה בבתי הספר ואפילו אספקת ביגוד. כך אפשר לוודא שהכסף אכן מגיע ליעודו - חינוך ילדים ומשפחה ברוכת ילדים תקבל באמצעות שרותי החינוך המורחבים סיוע משמעותי בשווה כסף בחינוך ילדיהם. הכוונה שגם הילד הבדווי יזכה ליום חינוך ארוך ולהזדמנות בעתיד במסגרת בית ספר תומך ולא ישמש רק מקור הכנסה לאביו.

אתמול אצל עודד שחר בתוכנית "פוליטיקה" הופיע מנכ"ל הביטוח הלאומי והציג תזה שלדעתי מחייבת את הממשלה לפטרו מייד. ביטוח לאומי הוא הכלי הסוציאלי המרכזי של המדינה לצימצום פערים ותמיכה בחלשים. הוא עושה זאת בצורה לא יעילה ונתונה לביקורת אבל זה תפקידו ויש מקום לשיפור ניכר. מנכ"ל הביטוח הלאומי, פרופ' מור יוסף, הציג תזה שמתמקדת במילה ביטוח וכדוגמא הביא חברות ביטוח מסחריות. את תשלומי הביטוח הלאומי, למשל קיצבאות ילדים לעשירון העליון (שילדיו בדרך כלל מועטים מהממוצע) הצדיק בכך שהם משלמים את הפרמיות וזו זכותם. כל מערכת הטיעונים שלו בתוכנית האירוח של עודד שחר בערוץ הראשון נעדרה לחלוטין הנמקה מוסרית או חברתית כל שהיא וכולה עסקה בזכויות המבוטח בהתאם לפרמיות ולחוק.  אדם נעדר כל תפיסה חברתית שכולו טכנוקרט ורואה חשבון ואין לו שום משימה חברתית לא יכול להיות מנכ"ל הביטוח הלאומי. אחת המשתתפות הציעה לשנות את המילה ביטוח כדי לערער את השקפת עולמו של המנכ"ל - אני מציע לשלוח אותו מהר הביתה.

2 comments:

  1. אני חולק על ההערה האחרונה שלך. אם הוחלט לתת קיצבאות ילדים - יש לתת לכולם, ללא הבדל הכנסה. כדי להבין למה, הבה נראה מה קורה אם לוקחים את הגישה שלך לקיצוניות: ניקח אדם מהעשירון העליון - שמרוויח 20 אלף ש"ח ברוטו, לעומת חברו מהעשירון התחתון - שמרוויח שכר מינימום - 4 אלף ש"ח.

    העשיר, כמובן, משלם מס הכנסה גבוה - בערך 50% - הרי אנחנו בעד שיוויון. נשארים לו 10000. חברו מקבל מס הכנסה שלילי - עכשיו יש לו 5000 (מספרים מקורבים בלבד, לשם הדוגמה).

    אבל העשיר עדיין עשיר, ולכן לא מגיע לו לקבל קיצבת ילדים. העני יקבל עוד 1000 ש"ח (נניח, תלוי במספר הילדים), כך שהמצב עכשיו הוא 10000:6000 (ואם הם זקנים, אז העני יקבל קיצבת זיקנה, והעשיר לא יקבל - הרי הוא עשיר - ושוב נגיע למספרים דומים).

    העשיר משלם שכר דירה של 4000 ש"ח לחודש; העני גר בדירת עמידר, ומשלם 500 ש"ח לחודש. המצב נטו, אחרי שכר דירה, הוא 6000:5500. כמעט שווה.

    אבל זה לא נגמר - העני יקבל הנחה במעון-יום, וישלם (נניח) 500 ש"ח לחודש; אבל העשיר הוא עשיר -לא מגיע לו לקבל שום הנחות - הוא ישלם את מלוא הסכום של 2000; נטו, אחרי שכר דירה ומעון לילדים, ה"עשיר" נשאר עם 4000 ש"ח, וה"עני" עם 5000...

    זו כמובן דוגמה קיצונית, אבל אם "מענישים" את העשירים על כל צעד ושעל - בסופו של דבר זה מה שיקרה.

    כדי למנוע אבסורדים מעין זה, חייבים לנהוג כמו שהציע מנכ"ל הביטוח הלאומי, ולהפריד בין האמצעים לצמצום פערים (שהעיקרי שבהם הוא המס הפרוגרסיבי) לבין התשלומים הביטוחיים (כגון קיצבת ילדים).

    השבמחק
  2. אני חולק על ההערה האחרונה שלך. אם הוחלט לתת קיצבאות ילדים - יש לתת לכולם, ללא הבדל הכנסה. כדי להבין למה, הבה נראה מה קורה אם לוקחים את הגישה שלך לקיצוניות: ניקח אדם מהעשירון העליון - שמרוויח 20 אלף ש"ח ברוטו, לעומת חברו מהעשירון התחתון - שמרוויח שכר מינימום - 4 אלף ש"ח.

    העשיר, כמובן, משלם מס הכנסה גבוה - בערך 50% - הרי אנחנו בעד שיוויון. נשארים לו 10000. חברו מקבל מס הכנסה שלילי - עכשיו יש לו 5000 (מספרים מקורבים בלבד, לשם הדוגמה).

    אבל העשיר עדיין עשיר, ולכן לא מגיע לו לקבל קיצבת ילדים. העני יקבל עוד 1000 ש"ח (נניח, תלוי במספר הילדים), כך שהמצב עכשיו הוא 10000:6000 (ואם הם זקנים, אז העני יקבל קיצבת זיקנה, והעשיר לא יקבל - הרי הוא עשיר - ושוב נגיע למספרים דומים).

    העשיר משלם שכר דירה של 4000 ש"ח לחודש; העני גר בדירת עמידר, ומשלם 500 ש"ח לחודש. המצב נטו, אחרי שכר דירה, הוא 6000:5500. כמעט שווה.

    אבל זה לא נגמר - העני יקבל הנחה במעון-יום, וישלם (נניח) 500 ש"ח לחודש; אבל העשיר הוא עשיר -לא מגיע לו לקבל שום הנחות - הוא ישלם את מלוא הסכום של 2000; נטו, אחרי שכר דירה ומעון לילדים, ה"עשיר" נשאר עם 4000 ש"ח, וה"עני" עם 5000...

    זו כמובן דוגמה קיצונית, אבל אם "מענישים" את העשירים על כל צעד ושעל - בסופו של דבר זה מה שיקרה.

    כדי למנוע אבסורדים מעין זה, חייבים לנהוג כמו שהציע מנכ"ל הביטוח הלאומי, ולהפריד בין האמצעים לצמצום פערים (שהעיקרי שבהם הוא המס הפרוגרסיבי) לבין התשלומים הביטוחיים (כגון קיצבת ילדים).

    השבמחק