בעור שניו

זה שנתיים מדברים על היום של אחרי בשאר אסאד בסוריה. אפשר כבר לדבר על האפשרות שהיום לא יגיע בקרוב ושהוא ישרוד בשלטון בעור שניו. יש לכך כמה סיבות. האופוזיציה בסוריה  מפורדת ומפולגת ושום לחץ חיצוני לא מצליח לאחד אותם. אמנם יש ראש אופוזיציה, מועז אל חטיב, שהתפטר וחזר בו בלחץ מדינות המיפרץ, אמנם יש ראש ממשלת אופוזיציה, רסם חיטו (היטו), שהוא בכלל אזרח אמריקאי וחשוד, בשל כך, על ידי רבים כסוכן סי.אי.איי, אבל הם מתחרים אחד בשני ורבים על כל נושא קטן וגדול. האופוזיציה הסורית הוכיחה שהיא לא מסוגלת לשבת ביחד  לולא לחץ חיצוני בלתי מתפשר של כל המעורבים מבחוץ.

לאופוזיציה הסורית המוכרת, הכביכול לאומית, יש אופוזיציה משמעותית חזקה ממנה - הגורמים האיסלאמים השונים שרוצים בכלל לבנות חליפות כלל ערבית ולאו דווקא מדינה סורית. הם מתגלמים בארגון החזית המוביל, אחד מכמה, בשם ג'בהת אל נוסרה (חזית הניצחון). הכוח הזה הוא הכוח הלוחם המוביל המשמעותי ביותר באופוזיציה הסורית. הגיע המצב שמדינות המערב מסרבים לחמש את האופוזיציה הסורית מתוך ידיעה שהם למעשה מחמשים שלוחה של אל קאעידה וכי חימוש האופוזיציה יוביל בסופו של יום למדינה תאוקרטית, דתית ועריצה יותר מזו של בשאר אסאד עצמו. בימים האחרונים החל ישום מעשי של אומברגו נשק מערבי על סוריה כאשר תורכיה, צינור האספקה המרכזי למורדים, החלה לפשוט ולהחרים מצבורי נשק שמיועדים לסוריה, אני משער שלאירגונים תומכי אל קאעידה ולא לכאלה שמאומנים על ידי המודיעין התורכי. צרפת נסוגה בה מדרישתה המפורשת לחמש את המורדים מאותה הסיבה ובירדן מתקיים תהליך איטי של אימון כוח, כביכול מסונן מגורמי אל קאעידה, שיצטרף למלחמה בסוריה. הגורם היחידי שמנסה לחמש את המורדים באופן מסיבי היא ערב הסעודית.  התשתית הפוליטית הבין לאומית שמאחורי המורדים היא עצמה מפוצלת בין הגוש הסעודי-ירדני בתמיכת מצרים לבין הגוש הקטארי-תורכי ששיתף פעולה גם בהפלת משטרו של מועמר קדאפי בלוב. הם כמובן רוצים כולם להפיל את בשאר אבל סעודיה ותורכיה מתחרות גם על ההגמוניה הסונית האזורית. אפשר להגיד שהמלחמה בסוריה הפכה למלחמת כל בכל בין שלשה גורמים. לאומיים, מוסלמיים וברית המיעוטים של בשאר אסאד המורכבת מעלאווים, דרוזים, נוצרים ויסודות חילוניים ולאומיים מובהקים בעלית הסונית של סוריה.  

בניגוד לאופוזיציה המפולגת, המשוסעת וחסרת הכיוון בשאר אסאד נהנה מהנהגה מלוכדת בראשותו. משרשרת פיקוד ברורה, מעליונות בנשק ובחימוש, מאספקה סדירה מרוסיה ואיראן ומתמיכה פוליטית בין לאומית יציבה ולא מגמגמת. ככל שעובר הזמן מתגלים בקיעים מעמיקים באופוזיציה הסורית ובין גורמי התמיכה שלה בעולם - לעומת זאת אין סדק בלכידות ההנהגה של בשאר אסאד וגורמי התמיכה הבינ"ל שמאחוריו.  כרגע לא ברור לכל המדינות הגובלות בסוריה, כולל ישראל, האם השארותו של בשאר אסאד בשלטון, מרוסק, מבודד יחסית ונאבק על קיומו לאורך השנים הבאות אבל השולט במאגרי הנשק הלא קונבנציונאלי בסוריה, לא עדיף מסוריה מתפוררת לחלוטין, נישלטת בחלקה על ידי גורמי אל קעידה ושהנשק להשמדה המונית שמצוי ברשותה מתפזר ללא יכולת שליטה בין כל המטורפים שהתקבצו לסוריה.  

הסימנים מראים בברור שיש מחשבה שניה בעולם המערבי לגבי סוריה. שרבים מעדיפים אסאד מוחלש ונאבק על קיומו מאל קאעידה מתעורר, מתחדש ושולט, אפילו רק במיקצת ממאגרי הנשר הכימי של סוריה. הדוגמא הלובית שהפלת המישטר של קדאפי השאירה את לוב ממשיכה לדמם, מפולגת בין מליציות והפלת המישטר הלובי תימרצה את אל קעידה בסהרה - מה שמתבטא בין השאר במלחמה במאלי ובצפון ניגריה - הדוגמא הזו מסוכנת פי כמה כשמדובר בסוריה וכשלאל קאעידה יש כבר אחיזה חזקה באזורים הסונים של עיראק (סדאם דיכא את אל קאעידה ללא רחמים). בקיצור - מוקדם לבכות על בשאר - אפשר להמר שסיכויו לשרוד גדלים מיום ליום, ששיא השפל מאחוריו ושהוא ימשיך לדכא את סוריה עוד שנים רבות. המעציב הוא שהדיכוי של בשאר ניראה פתאום כאופציה רצויה, לפחות ביחס לאלטרנטיבות.