יום חמישי, 21 במרץ 2013

דרכם של עיתונאים


העיתונאי ג'פרי גולדברג (בתמונה) מוושינגטון שהוגדר בארץ בכל מיני תיאורים, החל ממקורב לנשיא אובאמה, מקורב לחוגים דמוקרטיים בארה"ב, בעל מקורות בבית הלבן ועד סתם פרשן בכיר, פירסם באתר בלומברג בארה"ב ב 15 לינואר כתבה, שאני חושד תוזמנה עם ציפי ליבני שאיתה היו לו קשרים בעבר, שבה ניטען, מפי מקורות בבית הלבן, ש"נתניהו מקדם את ישראל לבידוד כמעט מוחלט". בהתייחס לבניה המוכרזת בשטח E1 אובאמה "אפילו לא טרח להתרגז" אלא פשוט אמר למקורביו כי הוא כבר לא מופתע מהתנהלותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וכי מדובר בצעד נוסף שרק יפגע באינטרסים הישראליים. ציפי ליבני, כמובן, הייתה הראשונה למנף את הכתבה בארץ עוד הרבה לפני ששמו לב אליה בארה"ב עצמה.

כבר בזמן אמת  היה מקום לחשוד שמדובר בסוג של ספין ותעלול עיתונאי. כך או כך הסתבר ששום דבר מהנחזה לא התממש והעיתונאי פרסם רכילות שתמיד מצויה במסדרונות הכוח ושתאמה את משאלות ליבו.  אתמול בערוץ 2 עידכן אותנו הפרשן הפוליטי שמצטיין באי הבנת המציאות ובדרך כלל מסביר לנו מה היה צריך לקרות במקום מה קורה בפועל, ערד ניר, שהכתב "המקורב מאד לנשיא אובאמה", מיודענו ג'פרי גולדברג, פירסם עוד מאמר שבו כינה את סיורו של הנשיא אובאמה בישראל מבצע "ליטוף מדברי" על משקל המיבצע לכיבוש עיראק ב 2003 "סערה מדברית". ברור שאחרי הכתבה ג'פרי גולדברג כבר לא יהיה כל כך מקורב לנשיא. ברור גם שג'פרי גולדברג יכול לעשות כתבה מכל רכילות ושבדרך כלל הוא לא מבין את הכוחות הפוליטיים בזירה - הוא מבין את סדר היום האישי שלו. אם ג'פרי גולדברג חושב שהנשיא אמור לכעוס אז הנשיא "אפילו לא טרח לכעוס" כשהוא לא ממלא אחרי הציפיות של ג'פרי העיתונאי, אם הנשיא כועס אז "אמרנו לכם". בקיצור כל אחד מזין את השני בציזבטים שהוא בוחר וכל אחד מחליט מה להרים מהריצפה ולהגיש לנו כאמת בדוקה מפי "המקורב מאד לנשיא".


אגב השיטה שהעיתונאי קודם קובע ואחר כך מוצא הוכחה לקביעותיו  מושרשת מאד בנוהל העיתונאי. אם ביבי ואובאמה מחמיצים פנים איש לרעהו כי אז "כמו שאמרנו יש ביניהם מחלוקת קשה", אם במיקרה הם מחייכים אחד לשני אז "הם מצליחים להסתיר מאיתנו את המתח והמחלוקת הקשה עליה כבר דיווחנו".  


הקשבתי לדיווחים בכ 10 רשתות בין לאומיות על ביקור אובאמה בישראל.  למעט שהביקור היה בישראל ושהמבקר היה אכן הנשיא אובאמה בעצמו קשה היה להבין שהם מדווחים על אותו הביקור. היו כאלו שאובססיבים לנושא הפלשתיני וכל הביקור נישפט בראיה של קידום תהליך השלום כן או לא. אחרים התמקדו בסוריה ואחרים כמעט רק באיראן. כל עיתונאי וסדר היום שלו, היושרה היחסית וזווית הראיה השונה. בכל הדיווחים היה קמצוץ של אמת ושפע של להג כיד הדימיון הטובה.   


עכשיו לביקור עצמו - יהיו המחלקות אשר יהיו וברור שיש גם מחלוקות, הביקור הוא שידרוג של מעמדה הבין לאומי של ישראל בעולם כבת ברית קבועה ויציבה של ארה"ב וכמישענת אזורית לה ולאלו שעדיין נותרו כבני בריתה באזור. הביקור מאתחל את היחסים עם ארה"ב על בסיס העמקת שיתוף הפעולה והדו שיח ועל בסיס דחיה, לפחות זמנית, של הסוגייה הפלשתינית לטובת שאר סוגיות האזור ובמידה לא קטנה ממקמת את ישראל לפני סעודיה ותורכיה כשותף אסטרטגי שקשה מאד בלעדיו. אפשר להתמקד במחלוקות - אני מעדיף להתמקד בהישג.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה