ההתנצלות

פרשת המאווי מרמרה ממאי 2010 הייתה שיאה של שרשרת ארוכה של פרובוקציות תורכיות שהחלו בינואר 2009  בראיון משותף של הנשיא שמעון פרס עם ראש ממשלת תורכיה ארדואן בשולי הוועידה הכלכלית בדבוס.  המושג הפוליטי שפרשנים הרבו להשתמש בו היה "העותמניות החדשה" (ניאו עותמניזם) שלפיו תורכיה, בין השאר על גבה של ישראל, שאפה להגמוניה על העולם הערבי במיזרח התיכון. דיברו על כך שמי שמעצב את גורל הערבים זה לא הערבים עצמם אלא שלוש מדינות לא ערביות - איראן, תורכיה וישראל.  המאבק התורכי בישראל היה מלווה לכל אורכו בנימות אנטישמיות החל מסרטים בטלוויזיה התורכית ודרך התבטאויות שונות.  המשט עצמו אורגן, בסיוע המודיעין התורכי, על ידי ארגון ג'יהאדיסטי מובהק ה IHH. כשנה לאחר האירוע, ב  02/11/2011, הכריז  סגן ראש הארגון בביקור בטהראן שמטרת הארגון היא "לבנות מזה"ת בלי ישראל". תורכיה עמדה אז על גיבעה גבוהה סורקת את האופק באופטימיות, מחפשת לעצמה מטרות חדשות והשתמשה בפרובוקציות נגד ישראל ככלי להעצים את עצמה במרחב הערבי . אז, לפני שנות אור, בעידן המאווי מרמרה, שימשה ישראל עדיין כמגדיר המשותף של העולם הערבי והשעיר לעזאזל האולטימטיבי.  תורכיה דרשה לכן מישראל את ההתנצלות הבאה -א. על עצם הניסיון לעצור את המשט, כלומר קבלה בין לאומית שעצירת המשט הייתה לא חוקית ובניגוד מוחלט למסקנות ועדת פלמר מיולי 2011. ב. הסרה מוחלטת של הסגר הימי על עזה כביטוי מוחשי לחוסר החוקיות שבעצירת המשט. ג. תשלום פיצויים למשפחות ההרוגים והפצועים באופן ישיר על ידי ממשלת ישראל. דבר מכל זה לא התגשם.

מאז פרשת המאווי מרמרה ניקלעה תורכיה לצרות בכל תחום שאפשר להעלות על הדעת. "האביב הערבי" שינה את משוואת ההתייחסות של הערבים במזה"ת והם עסוקים בעצמם ולא בסכסוך עם ישראל. הערבים, בייחוד אלו המזוהים עם האחים המוסלמים, ציפו לסיוע תורכי גדול במלחמתם בדיקטטורות השונות בעיקר בסוריה וקיבלו הרבה מילים ואיומים רייקים מתוכן כלפי המשטר הסורי. "האביב הערבי" חידש בין השאר את המאבק הכורדי לאוטונומיה במיזרח תורכיה, מלובה על ידי הכורדים בסוריה. הצבא התורכי, שרוב הקצונה הבכירה שלו נישלחה לכלא בחשד לנסיון הפיכה צבאי, התגלה כלא מאומן, לא מצוייד ולא כשיר להתמודד עם הבעיה הכורדית ועם תקריות הגבול עם סוריה ומאות חיילים תורכיים (לפחות 300) נהרגו בקרבות במיזרח תורכיה.  

בפברואר 2012 חתמה ישראל עם קפריסין על הסכם לחלוקת המיים הכלכליים ושדות הגז בין שתי המדינות. ההסכם הוציא את התורכים מדעתם עד כדי איום לשלוח ספינות מלחמה ולפגוע במאמצי החיפוש והקידוח. התגובה התורכית יצרה מייד משבר עם האיחוד האירופי וארה"ב שלא מכירים בקפריסין התורכית וכן מכירים בריבונות קפריסין היוונית על כל האי כולל המים הטריטוריאליים שלו.  המשבר ניפתר כשקפריסין התחייבה לשתף את האוכלוסייה התורכית של האי, כ 20% מסך האוכלוסייה, בשיעור יחסי זהה ברווחי הגז אם יהיו. שוב נידחקה תורכיה לפינה לא על ידי ישראל אלא על ידי הקהילייה הבין לאומית.

בדיוק לפני שנה, במרץ 2012,  ביקר טאייפ ארדואן בטהראן בניסיון לעצב עיסקה בנושא סוריה. הביקור העלה חרס ותורכיה מצאה את עצמה תחת איום איראני שהתערבות צבאית בסוריה משמעותה מלחמה עם איראן. כשלשה חודשים לאחר מכן, ב 20/06/2012, הפילו הסורים בסיוע הרוסים מטוס פנטום תורכי במיים בין לאומיים מול לטקיה. חייל האוויר התורכי התגלה כמיושן (מטוסי פנטום כבר לא משרתים בחיל האוויר שלנו מעל לעשור והוצאו משימוש כמעט בכל חילות האוויר בעולם) ולא מצוייד למלחמה אלקטרונית מודרנית. תורכיה נאלצה לבלוע את רוקה ולהבליג על ההשפלה הקשה.

ב 10/10/2012 הנחיתה תורכיה, אולי כתגמול להפלת מטוס הפנטום, מטוס נוסעים סורי שטס ממוסקבה לדמשק בטענה שאולי יש עליו מיטען אסור. התקרית יצרה מיד משבר דיפלומטי חריף עם רוסיה והנשיא פוטין ביטל את ביקורו המיועד לשבוע לאחר מכן באנקרה. הביקור התקיים לבסוף בתחילת דצמבר 2012 רק אחרי שתורכיה התחייבה לא לפגוע יותר בתעבורה האווירית בין רוסיה לסוריה, למעשה נתנה לרוסים חסינות בכל הנוגע למיטענים חורגים מרוסיה לסוריה.

רק השבוע הכריזה תורכיה שביתת נשק וקבלת התנאים המרכזיים של הכורדים, הכרה בשפה הכורדית ובמערכת חינוך כורדית עצמאית. את ההסכם רקחה עם הנידון למוות עבדאללה אוצלן, מנהיג ה PKK, היושב בכלא תורכי (מן סוג של מרואן ברגותי). עדיין לא ברור אם ההסכם יואחז מיים אבל ברור שתורכיה הגיעה למקום שלא רצתה להיות בו.

מצרים שוללת וכבר מנעה מטאייפ ארדואן פעמיים, פעם בימי חוסני מובארק ופעם, לאחרונה, בימי מוחמד מורסי, מלהגיע לרצועת עזה ולנסות לעצב את עצמו כפטרון החמאס בעזה.  בכל אשר פנתה, בכל אשר עשתה הסתבכה תורכיה יותר ויותר בשאיפותיה ובכישלונותיה. איש אינו מדבר יותר, אפילו לא שר החוץ דבאטולו, הוגה "העותמניות החדשה", על הרעיון. תורכיה של המאווי מרמרה חשבה שהיא מובילה ומעצבת את התהליכים במזה"ת - היום בעידן "הצונאמי הערבי" תורכיה נסחפת כספינה רעועה אחרי תהליכים שאין לה עליהם שליטה ואת המזה"ת מעצב הצונאמי.  תורכיה שהשתמשה בישראל בפרשת המאווי מרמרה כדי להגביה את שאיפותיה להגמוניה אזורית צריכה היום את הגב של ישראל לצאת מהבור שאליו הכניסה את עצמה וכדי לשדרג את צבאה המיושן והלא מתאים למשימותיו.

אתמול מיהר שר החוץ התורכי לדווח שראש הממשלה ארדואן ביקש את "הסכמתם" לפיוס עם ישראל של אבו מאזן, שרואה בתורכיה יריבה קשה שמחזקת את החמאס נגדו, ושל איסמעיל הנייה ראש ממשלת החמאס בעזה שהפך לתלוי לחלוטין במצרים. אפשר מכאן לנחש שתורכיה תמשיך לבחוש בסוגייה הפלשתינית ולנסות לקבץ לעצמה נקודות.  הבעייה היא שכל מה שתעשה ותואמר במישור הפלשתיני יקים נגדו את הפלג הנגדי בחברה הפלשתינית השסועה בין החמאס לפת"ח ואת מצרים שהפכה את עזה לשטח חסות מצרית. אני גם משער (להבדיל מיודע) שאימרתו של טאייפ ארדואן, מוסלמי אדוק ותוצר מובהק של האחים המוסלמים בתורכיה,  מלפני שבועיים בכנס של האו"ם למען הסובלנות בווינה ב 28/02/2013, בנוכחות מזכ"ל האו"ם בנקי מון, ש"הציונות היא פשע נגד האנושות" היא אוטנטית ומשקפת את מחשבתו האמיתית אבל זה ארדואן חבול שנאלץ להתכופף בפני המציאות, שסוף הקדנציה שלו מתקרבת במהירות ושתלוי ברצון הטוב של הכורדים הרבה יותר מברצון המתלהם שלו עצמו, שמאויים תדירות על ידי איראן  ושסוריה הפכה לכאב ראש ענק שאין לו מושג כיצד להתמודד איתה.

בוויכוח שהתפתח בין ישראל לתורכיה על נוסח ההתנצלות התקבלה עמדת ישראל כמעט לחלוטין. א. ישראל התנצלה על "טעויות מבצעיות שאולי נעשו", כלומר אפילו לא הסכימה להכיר שנעשו טעויות מבצעיות ברורות וחד משמעיות, ב. נושא הסגר הימי על עזה לא הוזכר כלל,  כדרישתם המקורית של התורכים, וג. ישראל הסכימה לתרום לקרן הומניטרית ולא לפצות ישירות את הניפגעים הג'יהאדיסטים של המשט. את הנוסחה הזו הציעה ישראל מההתחלה ותורכיה סירבה לה פעם אחר פעם. אחרון חביב ההתנצלות נעשתה כמחווה לאובאמה ולא ככניעה ללחץ תורכי. מעשה נכון בזמן הנכון וכולו לטובת ותפארת מדינת ישראל.