הסיכום שלי לעמוד ענן

לפני שדנים בשאלה מי הרוויח ומי הפסיד יש למפות את האינטרסים של ישראל לטווח הארוך והקצר בהקשר לרצועת עזה בשלש מעגלים המשליכים אחד על השני. המעגל הראשון הוא ביננו לרצועת עזה עצמה, המעגל השני הוא ביננו לשכננו הערבים ולסכסוך והמעגל השלישי הוא המיצוב הבין לאומי של ישראל.

האינטרס הישראלי הוא ראשית שאזרחיה לא יהיו חשופים לאלימות וטרור מכל סוג שהוא, שבעזה יקום ממשל יציב ולגיטימי עם מחויבות בינ"ל תחת חסות מיצרית, שאיראן תידחק החוצה מעזה, שמערכת היחסים השברירית עם אלו בעולם הערבי שיש להם יחסים איתנו לא תיפגע ושישראל תיזכה בהסכמה ותמיכה בין לאומית בבואה להגן על אזרחיה.

במעגל הראשון בהעדר אלטרנטיבה ריאלית לצערי עלינו להסכים לכך שהחמאס הוא בעל הבית האמיתי בעזה. בעיני, שידרוג החמאס כגוף מבוסס עם הכרה ומחויבות בן לאומית וככתובת שחייבת דין וחשבון לא רק לאוכלוסיה שלה ולנו אלא גם למצרים (ובעקיפין לארה"ב) וביסוס מעמדו כבעל הבית בעזה, הוא תהליך שמשרת את ישראל. הגם שהחמאס ירה אחרון ויש לו תחושה שהוא עמד בכבוד מול ישראל בעזה אין ספק שלפניו תקופה ארוכה של שיקום וליקוק הפצעים ומחשבה שניה על התועלת וההישג האמיתי של המיבצע. אני רואה בכך הישג מסויים.

במעגל השני של היחסים האזוריים הצליחה ישראל לגרור את מצרים לשותפות עם ארה"ב כפרטנר ונותן החסות לא רק להסכם עצמו אלא גם לרצועת עזה בכלל, להמשך התפתחותה הכלכלית ולחידוש שיתוף הפעולה המסויג עם ישראל לא רק ברצועת עזה אלא גם בקידמת סיני. במקביל הצליחה ישראל לדחוק לגמרי מהתהליך את תורכיה המתלהמת והמסכסכת ולצמצם את ההשפעה האיראנית על התהליכים והנעשה ברצועת עזה. התפתחה זהות אינטרסים מובהקת בין מצרים לישראל לגבי איראן וגם זו לטובה. ההישג של שימור ואפילו הידוק היחסים עם מצרים האיסלמיסטית לבד מצדיק בעיני את המיבצע כולו על תוצאותיו השליליות והיו גם כאלה.

מבצע עמוד ענן נתן מכה אנושה לרלוונטיות של אבו מאזן כמנהיגו ונציגו הבילעדי של העם הפלשתיני . במערב הוא עדיין ניחשב אבל בעולם הערבי המתאסלם במהירות כמעט ולא סופרים אותו. היחלשות מעמדה של הרשות הפלשתינית ניחשבת כאסון בעיני הדוגלים בתהליך השלום ובחזון "שתי מדינית לשני עמים" אבל היא רק שינוי מצב שיש בו גם סיכונים וגם היזדמנויות וכרגע לא ברור אם זה לטובת ישראל או לרעתה. ימים יגידו אם ישראל תגמד את הסיכונים ותייצר היזדמנויות חדשות. כרגע אבו מאזן הוא המפסיד הגדול של מיבצע "עמוד ענן".

כמו שכבר כתבתי כאן לעוצמה הטכנולוגית שצה"ל הפגין במיבצע יש השפעה מרתיעה על עימותים אחרים אפשריים כמו העימות עם איראן והסכסוך עם תורכיה. אם הייתה לתורכיה איזו מחשבה כוחנית כלפי הסכם הגז עם קפריסין או קידוחי הגז של ישראל בים התיכון היא כניראה תיגנז וותישאר רק הרטוריקה.

במעגל השלישי של היחסים הבין לאומי ישראל שיקמה ושידרגה את האמון ההדדי בינה למימשל אובאמה בוושינגטון, יש כניראה הסכמה על שיתוף פעולה מצרי, אמריקאי וישראלי לפעול נגד הברחות הנשק מאיראן לרצועה ובכלל לים התיכון וארה"ב הגבירה את מחויבותה לצייד את ישראל בעוד מערכות "כיפת ברזל" - הישג משמעותי ביותר. ישראל הצליחה לישמור על הלגיטימיות שלה להפעיל כוח מול טרור הטילים מעזה שלמעשה נישללה ממנה באופן חלקי בעיקבות מיבצע עופרת יצוקה ודו"ח גולדסטון שבעיקבותיו. כמו כן הצליחה ישראל להעמיד לצידה, גם אם לפעמים בצורה מגומגמת, את מדינות המערב ותהיה לכך משמעות בהצבעות עתידיות במוסדות בין לאומיים. למשל מדינות המערב מנעו הצהרה, ביוזמה רוסית, של מועצת הביטחון של האו"מ, המביעה דאגה מהירי הישראלי על עזה אבל נימנעה מלהזכיר לחלוטין את ירי הטילים העזתי המוכוון נגד אזרחים בישראל. יש כאן הישג מסויים ותיקון חלקי לניזקי דו"ח גולדסטון שהיווה אסון אסטרטגי אמיתי לישראל.

עד כאן ברור שישראל השיגה השגים ניכרים, שחלקן, כמו למשל מעמדו של אבו מאזן, ייחוללו תהליכים ארוכי טווח ומן הסתם, לפחות בחלקם, ממש לא צפויים . אפשר להגיד שבכל הקשור למעטפת המדינית בכל רובדיה ישראל נחלה הצלחה משמעותית וצברה לעצמה נקודות זכות רבות.

בצד השלילי למרות שישראל התעקשה שהחמאס יפסיק ראשון ושקט יענה בשקט מצד ישראל בפועל ישראל הפסיקה ראשונה ושקט נענה בשקט מצד החמאס - בהכרח יהיה לכך השפעה על כושר ההרתעה הישראלי ועידוד לגורמים חמומי מוח ברצועת עזה - לא חסר כאלה.

למרות חיסולו של רמטכ"ל החמאס אחמד ג'עברי שרשרת הפיקוד ושידרת הלוחמים של החמאס סבלה רק אבדות מועטות. תשתית הטילים ארוכי הטווח כמעט וחוסלה אבל תשתית הירי ל 40 ק"מ נישארה מתפקדת ומלאי הטילים נישאר גדול. למרות המלחמה בהברחות סביר מאד שרוב הנזק הצבאי ישוקם בתוך זמן קצר.

מצד שני הנזק לתשתית האזרחית יחרט בזיכרון האזרחים העזתים לזמן ארוך, אחרי חלוף שימחת הניצחון, וספק אם החמאס יוכל להרשות לעצמו עוד סבב אלימות בעתיד הקרוב (לדעתי בין חצי שנה לשנה)., ספק אם ירצה בעתיד היותר רחוק.

לסיכום ישראל לא ניצחה אבל השיגה השגים רבים לא דווקא ישירות מול החמאס אלא מול שאר העולם. טוב שהשיקולים היותר רחבים הכתיבו את סיום המיבצע ולא דווקא מצבו הקונקרטי של החמאס והשאלה אם הוא מרגיש מנצח או מובס. ההישגים הפוליטיים ישרדו הרבה יותר זמן מתחושת האופוריה של החמאס או תחושות התיסכול של אזרחי הדרום .