דברים טובים

אני חייב לציין שמבצע "עמוד ענן" זימן, לי לפחות ,שפע של הפתעות טובות. הראשונה שבהם היא הגדרת מטרות הלחימה בתחום שהוא בר השגה ו-לא פחות חשוב- התאמת שיטת הלחימה למטרות.

 

זו הפעם הראשונה, מאז שאני זוכר, שההנהגה המדינית העליונה מדברת בקול אחיד וחוזר על עצמו ולא מברברת את עצמה לדעת כמו שהורגלנו בעבר. אודה, ראיתי באהוד ברק חוליה חלשה, כזה שכשיחלו המגעים המדיניים יקפוץ מהעגלה המשותפת כדי למצב את עצמו כמבוגר האחראי כמנהגו הקבוע והשיטתי עד כה. כרגע זה עדיין לא קרה. ההנהגה הנחושה והעיקבית מטה באיטיות את הדיפלומטיה כלפינו והגדרת המטרות המאוזנת - שקט לדרום לאורך זמן ולא הפלת החמאס, השתלטות על פילדלפי או כיוצא בזה. שלא כבעופרת יצוקה אין וויכוח ומאבק כוח בהנהגה על עצם המטרות לאחר שהלחימה כבר החלה והמיבצע כבר התגלגל. הגדרת המטרות בליווי הסברה מתאימה שאינה מצטדקת ומתבססת על השאלה "מה אתם (כל מי שפונה לישראל) הייתם עושים?" מגבירה את הלגיטימיות ומרווח הפעולה של הממשלה. גם אין ויכוח משמעותי אסטרטגי איך בדיוק לסיים את המיבצע .

ממשלת ישראל הצליחה בכמעט בבלתי אפשרי - להפעיל כוח משמעותי נגד טרור מוטמע עמוק באוכלוסיה אזרחית ובמיסגרת הלגיטימיות הבין לאומית שלצערנו מחמירה מאד עם ישראל.

פיקוד העורף קפץ מדרגה משמעותית מאז מלחמת לבנון השניה, בה לא הרגישו בכלל בנוכחותו, ומיבצע עופרת יצוקה בה תיפקד פיקוד העורף פחות טוב מהיום. פיקוד העורף הצליח לצייד את האוכלוסיה האזרחית בידע "מה עושים" שימושי ומעשי ובאמצעי אזעקה והכוונה משוכללים עד שכמעט כל אזרח מעודכן מיידית בכל אזעקה ויודע מה לעשות כמעט בכל מקום אליו הוא ניקלע. להצלחת פיקוד העורף יש חלק משמעותי בקור הרוח שבו האוכלוסיה מקבלת על עצמה את קשיי המיבצע ורמת הפאניקה הכללית ממש שואפת לאפס לידיעת אויבנו וידידנו כאחד. ברובד השני מפגינה הנהגת השילטון המקומי, ראשי העיריות והמועצות, נוכחות מנהיגותית מרשימה ומגישה סעד אמיתי לתושבים בצרה שמאד מקילה על הנטל והלחץ. במלחמת לבנון השניה היו ראשי שילטון שפשוט ברחו מהצפון והשאירו את האוכלוסיה חסרת הנהגה והכוונה.

ההסברה הישראלית קפצה מדרגה משמעותית, בסיוע האביב הערבי והמיאוס הכללי מהמזה"ת. התקשורת העולמית כבר לא מוצפת לאורך שעות בילדים פלשתינים פגועים אלא בחלק לא קטן דווקא באזרחים ישראלים מבוהלים. כמות ההפגנות נגד ישראל בעולם בטלה בשישים מהנורמה של "עופרת יצוקה". אם דו"ח גולדסטון בעיקבות "עופרת יצוקה" סימל את נקודת השיא של מסע הדה- לגיטמציה לישראל הרי מבצע "עמוד ענן" , עד כה, מסמל את השתקמות הלגיטמציה הישראלית ואת נסיגת הגל העכור של שינאת ישראל ועצם קיומה. 
 

ישראל של עמוד ענן היא מאופקת, נחושה ושקטה, הנהגתה מדברת בקול אחיד ומטרותיה ברורות ואפילו מקובלות על חלק גדול מהעולם - מי היה מאמין?

כמה הערות - יש הטוענים שהחמאס הגיע להישג בסבב הנוכחי כי הוא הכניס את גוש דן לטווח הטילים. הטענה אינה נכונה. גוש דן הוכנס לטווח הטילים כבר מיזמן, בסיוע איראן. הם ידעו זאת, אנחנו ידענו זאת ולכן במהלך הפתיחה ניסינו, לדעתי בהצלחה, לגמד את היכולת ליפגוע בגוש דן - עובדה מכל ה 1200 טילים רק שמונה נורו לגוש דן.

יש הטוענים שהחמאס זכה להכרה בין לאומית שלא הייתה לו קודם. ישראל צריכה להחליט מה חשוב לה יותר שילטון יציב שמחוייב גם לקשריו ומצוקותיו של העולם הערבי המסתבך עם עצמו או שילטו מבודד ולא מוכר שאינו חייב להתחשב באנטרסים של אף אחד. הנקודה השניה היא שככל שהחמאס מתחזק וצובר לגיטימציה כך הנרטיב הלאומי הפלשתיני, כפי שעוצב על ידי אש"ף, דועך. אין כאן טוב או רע אלא מצב חדש שכמו בכל מצב חדש טומן בחובו סיכונים אבל גם היזדמנויות. כרגע הכיוון שיש לו את הסיכוי המירבי זה לא שלום על בסיס "שתי מדינות לשני עמים" אלא התפרקות הרשות הפלשתינית לשטח חסות מצרי ולהגדרה פלשתיני מחודשת  כחלק מירדן בגדה המערבית. שוב אין למדוד זאת בטוב או רע אלא בסיכונים מול היזדמנויות וההיזדמנויות רבות מאד.

בקיצור למרות שאנחנו במיזרח התיכון יש שפע של סיבות להיות אופטימיים.