ביום השביעי למיבצע "עמוד ענן" ישראל משדרת ונימצאת בעמדת מצוקה. התקיפות האוויריות מיצו את עצמן, חלק ניכר מהמטרות כבר מותקף פעם שניה וחלק גדול אחר של המטרות מחוסן מתקיפה ממילא - כגון מחסני תחמושת בבתי מגורים ומיפקדות במיתקנים רפואיים. ישראל למעשה מיצתה את יכולותיה במסגרת הלגיטמציה הבין לאומית עד כה.
בנושא המהלך הקרקעי ישראל משדרת מסרים סותרים - מצד אחד נחישות לעשות הכל, כולל מהלך קרקעי, ומצד שני הקרנת תחושה, שמגובה גם בהצהרות מדיניות, שמהלך קרקעי זה הדבר האחרון שישראל רוצה להיגרר אליו. יתר על כן הדיבורים על הפעלת המהלך הקרקעי, צילומי החיילים והטנקים וקיטעי התדריכים המבויימים על ידי מפקדים בכירים לקראת המהלך הקרקעי המיוחל מתגלים כרגע ללא כיסוי, כך יכול החמאס לנכס לעצמו ניצחון בהרתעת צה"ל מפני המהלך. כרגע המהלך הקרקעי מתחיל לייצר תפוקה פסיכולוגית ומיבצעית שלילית של אמינות ונחישות שרק מחזקת את החמאס - חלק מהתקשורת בארה"ב כבר מדבר על "ניצחון החמאס" ודווקא המהלך הקרקעי המצופה והמתמהמה הפך לנקודת המיבחן, הביטחון העצמי והכוח של החמאס.
בהקשר למהלך הקרקעי התגלתה גם אחת מנקודות התורפה של ישראל והיא היצירתיות המיבצעית. מבצע "עמוד ענן" הוא חדשני מאד בישום טכנולוגיות מתקדמות, למעשה מדובר במלחמת הייטק ראשונה מסוגה (ביטוי של ד"ר גיא בכור) אבל היצירתיות המבצעית הישראלית הפכה ליצירתיות טכנולוגית. כמו שכתבתי כמה פעמים בעבר בין כניסה רועשת של חטיבות חי"ר ואוגדות שיריון לעזה מצד אחד ואפס מעשה מצד שני יש בתווך שפע של פעולות קומנדו קרקעיות וחצי חשאיות שיכולות להלך אימים על החמאס והנהגתו למרות שחלקם גם עלול להסתבך - רק המעז זוכה.
אין ספק גם שהעליונות הטכנולוגית של צה"ל כפי שהודגמה ב "עמוד ענן " היא יחודית בעולם ויש לה אפקט הרתעתי אסטרטגי ענק למשל נגד גורמים במצרים שפינטזו על מלחמה עם ישראל ו/או נגד גורמים בסוריה, בחיזבאללה או באיראן - אין ל"אפקט הטכנולוגי" השפעה על אירגוני הסלפים בעזה, בסיני ולאחרונה על גבולנו עם סוריה.
הזירה המדינית מתחילה לערום לחצים על ישראל שככל שיתעצמו יקשיחו את לב החמאס במו"מ ויבטלו את מעמדו של אבו מאזן. כבר כתבתי בעבר שלמרות שבמלחמות עם עצימות לא סימטרית אין ניצחון מובהק , אין זבנג וגמרנו ואין תמונת ניצחון אין גם זמן לנהל אותם עד בלי סוף. זמן הוא מרכיב מרכזי בקצב הפעילות של הזירה המדינית, במקדם ההסתבכות המיבצעי המתעצם ככל שהזמן חולף, בכושר העמידה שלנו ושלהם ובעיקר בתחושת ההישג של החמאס. על השגיאה ש"יש זמן" כבר שילמנו מחיר יקר ב"דין וחשבון", ב 1993, ב"ענבי זעם" ב 1996, במלחמת לבנון השניה ב 2006, ב "עופרת יצוקה" בשלהי 2008 ואנחנו מתחילים לשלם אותו גם במיבצע הנוכחי. לקח מימד הזמן לא נילמד עד תומו והכרעות צריכים להשיג "מהר ובאופן אלגנטי" גם במלחמה סזיפית בטרור.
עד כה אין אף מיקרה בהיסטריה הצבאית שהצליחו לדכא ירי ארטילרי ורקטי עד הסוף רק דרך שימוש בכוח אווירי - מיבצע "עמוד ענן" אינו שונה במאום.
מעציב לומר שלמרות הניהול המושכל, המאופק ומכוון המטרה של ממשלת ישראל המיבצע כרגע נימצא בנקודת תיקו - אולי טוב להשגת הסכם הפסקת אש מידי אבל לא ליצירת הרתעה מתמשכת, נגיד לשנתיים שלוש. מעטפת הלגיטימציה הבין לאומית, מימד הזמן האוזל וההיסוס להשלים מהלך אווירי במהלך קרקעי "ממזרי " גוררים את ישראל לעמדה לא נוחה מבחינתה וכבר מגמדים את ההישגים הראשוניים של המיבצע .
מה יהיה? כל סיבוב ישראל משדרת חולשה. ישראל של המלחמות האחרונות היא משוכללת אבל הססנית. ישראל שמפחדת להילחם פנים אל פנים מול אוייביה. ובמקביל אצלהם יש עליה של כוחות איסלמיים. איך ישראל תוכל להתמודד עם האיומים האלה אם היא משדרת חולשה?
השבמחק