שאלה של זמן

"זו לא שאלה של האם אלא שאלה של מתי" ציטטה התקשורת כל מיני מומחים שהתייחסו לתוצאות מבצע "עמוד ענן" והביעו את ביטחונם שיהיה צורך בעוד מיבצע רק השאלה היא מתי. המשפט, נכון לכשעצמו, הוא מיפלטו של כל מי שאין לו מה להגיד. מראשית הציונית והסכסוך, שאני מונה אותו מהצהרת בלפור ב 1917 (לפני 95 שנה) שאלת הסיבוב הבא הייתה רק מתי ולא אם. מעז מיבצע חץ שחור בחאן יונס, אז תחת שילטון מצרי, ב 1955 שאלת הסיבוב הבא בעזה היא רק שאלת המתי ולא האם והאמירה הייתה נכונה ועודנה נכונה כל הזמן, לפני "עמוד ענן", אחריו, לפני עופרת יצוקה או אחריה, לפני ההתנתקות או אחריה, לפני אוסלו או אחריה. כרגע המזרח התיכון הופך להיות מפוצל ומפורר יותר, דועך כלכלית ועני יותר, מוסלמי יותר וקיצוני יותר עם או בלי "עמוד ענן" ולכן גם אלים יותר . כמו שכתבתי הרבה פעמים כאן בבלוג - אין לנו פיתרון אסטרטגי לעזה - רק תשובות טקטיות. אין לנו פיתרון אסטרטגי לנוכחותנו במזה"ת דווקא ולכן המישפט נכון תמיד ואין לו כל משמעות. משמעות יש רק למתי - יש הבדל ענק אם הצורך בעוד מיבצע מסוג כל שהוא יווצר בתוך חודש, שנה, ואולי, באופן מפתיע, רק בעוד 7 שנים. 

 

המפסידים הגדולים

 

לפני כחודש אמר איש אמונו ושליחו של שר הביטחון עמוס גילעד שבמצרים צומחת "דיקטטורה מזעזעת". נישא על כנפי מעמדו המדיני המחוזק כמייצב האזורי בעקבות "עמוד ענן" ועם רוח גבית מהעולם כתיקווה החדשה של המערב לייצר דיאלוג חיובי ומייצב עם "האחים המוסלמים" ובהנחה שכעת הם תלויים במעמדו במצרים כמו שהוא תלוי בהם לשיקומה הכלכלי של מצרים. מוחמד מורסי, נשיא מצרים, עשה עוד צעד לכיוון ביסוס מעמדו כדיקטטור החדש של מצרים על חורבות הדיקטטורה של חוסני מובארק. מיד לאחר הפסקת האש בעזה פיטר מוחמד מורסי ,ביום רביעי 21/11/2012, את התובע הכללי המצרי, עבדל מאג'יד מחמוד, האוחז במישרתו שנים רבות גם תחת חוסני מובארק, בטענה שהוא סירב להעמיד לדין שני קצינים ממשטרו של מובארק באשמה של שימוש בסמכות ללא רשות והרג חפים מפשע וסירב להעמיד למשפט חוזר שני קצינים אחרים שזוכו. למרות שלמערכת המישפטית המצרית החילונית יש מוניטין של עצמאות מסויימת וחופש החלטה טענו תומכיו של מורסי מהאחים המוסלמים שהתובע הכללי "מושחת" ויש לפטרו וכי החלטותיו לא עינייניות.

המעשה גרר גל הפגנות של היסודות הכביכול ליברליים בחברה המצרית. ביום חמישי בעיקבות ההפגנות, הכריז מוחמד מורסי, שמושל כעת ממילא ללא פרלמנט, שפוזר עוד בימי המועצה הצבאית של טנטאווי יומיים לפני היבחרו ביוני 2102, אלא בעזרת צווים נשיאותיים, שהוא נוטל לעצמו סמכויות סופיות, למעשה מעל לחוק, וכי אי אפשר לערער או לבטל את החלטתו גם לא באמצעות בתי המשפט. ביום שישי בנאום לאומה השתמש מוחמד מורסי בכל הדמגוגיה הדיקטטורית האפשרית כשהאשים "מושחתים" בסיאוב מערכת המשפט ובארגון המהומות נגדו ואת צעדו ככלי למלחמה בשחיתות "למען העם המצרי". דבריו עוררו עוד גל של מהומות עם יותר ממאה פצועים. ביום שבת החליטו שופטי העיר אלכסנדריה, היותר קוסמופוליטית, לצאת לשביתה והמועצה העליונה של בתי המשפט הכריזה על צעדיו של מוחמד מורסי כלא חוקיים. ביום שלישי הקרוב מצפה האופוזיציה לעוד "הפגנת מיליון" נגד המישטר. בניגוד לימי חוסני מובארק בה שילבו הליברלים ידיים עם המוסלמים כשהליברלים בחזית והמוסלמים מספקים את המסות וכוח האדם, ממש כמו באיראן ב 1978, הפעם העם המצרי מחולק חצי-חצי והסיכוי להפיל את הדיקטטור המוסלמי החדש קטנים עד אפסיים. כתבתי שעוד יקרו המון דברים בלתי צפויים ב"צונאמי הערבי". אחד מהאירועים הבלתי צפויים הוא שבסוף העם המצרי הוא המפסיד הגדול של מיבצע "עמוד ענן" והשידרוג הזמני במעמדו הבין לאומי של נשיא מצרים. מעניין אם אובאמה והילארי עוד חושבים במונחים של מזה"ת מתעורר וצועד לדמוקרטיה או שגם הם מבינים שהכיוון הוא "מסך ירוק (מוסלמי)" על המיזרח התיכון ובעיקבותיו עוני, אי יציבות, אלימות והתפוררות חברתית.

חבלה פוליטית

היו לציפי ליבני כל הכלים וכל הכוח הפוליטי להשפיע על הכיוון של ישראל ולמצב את עצמה כאלטרנטיבה לביבי נתניהו. בניגוד לכל הסיכויים היא הצליחה למוסס את עצמה ואת הכוח הפוליטי שלה לאפס במהלך ארוך של ישיבה בהמתנה ואו הכל או לא כלום. בין אם ציפי ליבני מתעקשת לייצר "אלטרנטיבה לנתניהו", או שיש לה מטרה פחות יומרנית לעצור את אחיזת החנק של ש"ס בממשלה הבאה הצטרפותה האפשרית לפוליטיקה כ"שניה לשימעון פרס או לאלוהים (ביטוי של אמנון אברמוביץ מערוץ 2)" היא יריה ברגל ופיגוע נגד שתי המטרות הללו. כול כוחה יבוא ובא ממעגל המרכז, קדימה המתרסקת, יאיר לפיד והעבודה. אותו מאגר קולות שייצר רסיסים במקום מרכז כובד. אין כמו גוש מרכז מפוצל כדי לחזק את בנימין נתניהו ואין כמו יאיר לפיד מוחלש כדי דווקא לחזק את הלפיתה של ש"ס בממשלת נתניהו העתידית. באה יעני "לברך" ונימצאה מקללת.

עד אתמול חשבתי שאהוד ברק הוא הדמות הכי הרסנית בפוליטיקה הישראלית ואחריו פואד בן אליעזר, כעת ברור שהם צריכים להסתפק במקום השני והשלישי. ברור שאם ציפי תרוץ היא בסוף תעמוד בראש מפלגה קטנה שכוחה בצעקנותה. כרגע ברור שלפחות את המקום הראשון כ"פוליטקאי(ת) הכי הרסני בישראל" היא כבר כבשה בכבוד מאהוד ברק ועוד היד נטויה.

*      *      *

משפט השבוע לטעמי , נילקח מהבלוג של אורי הייטנר מנהל מתנ"ס גולן עד לאחרונה -

"ועכשיו, משלא הצליח להחזיר את עזה לימי הביניים, חוזר אלי ישי למפעל חייו - להחזיר את ישראל לימי הביניים".