צדק חברתי בע"מ

אפשר ליטעון נגד הליכוד הרבה דברים אבל על דבר אחד אין מחלוקת - יש בליכוד דמוקרטיה פנימית ערה וחברי הליכוד בוחרים בסוף את נציגיהם לכנסת. בוועידת הליכוד אתמול ניפרדו בצער מהשר הפופולרי משה כחלון וציינו בצער שאין יותר לליכוד נציגות "מזרחית" במנהיגות המיפלגה. 80% מחברי הליכוד הם מזרחיים טען ראש מועצת קרני שומרון ויש שהציעו שראש הממשלה "ישריין" מקום למזרחי. לא ברור מה מפריע לחברי הליכוד לבחור בעצמם, דגש על בעצמם, "מיזרחי" לרשימה לכנסת בטח אם 80% הם מזרחיים. אם זה באמת חשוב ואם יש להם אחריות מעבר לשלל האינטריגות והאינטרסים האישיים מה מפריע להם לבחור הנהגה כרצונם. למעשה, אם נעמיק לחשוב רגע, טוענים חברי וועידת הליכוד שאין להם ניבחרים מתאימים להנהגה ממוצא מזרחי, הם עצמם הרי מצביעים עבור אשכנזים, ושראש הממשלה ימצא להם משהו לקישוט בצמרת כי הם לא מצליחים למצוא לבד. לדעתי הזוי לגמרי.

השר כחלון זכה בפופולריות משום שהוביל רפורמה בתקשורת הסלולרית שהוזילה ביותר מחצי את העלות הממוצעת למשק בית בישראל בתחום התקשורת. הרפורמה מורכבת משני יסודות - חקיקה והנחיות להגברת התחרותיות כמו ניוד מספרי הטלפון, ביטול ההיתחייבות ארוכות הטווח לספקים ומתן רישיונות לספקים נוספים להיכנס לשוק. עד כאן הכל טוב ויפה. למעשה מכאן הייתה צריכה האחריות לעבור לצרכן שישתמש בכוח הקניה שלו כדי לאכוף הורדת מחירים על הספקים השונים. משה כחלון הרחיק ואכף בעצמו הורדת דמי הקישוריות לספקים ופטר בכך את הצרכנים מאחריות עצמית לתרבות הצרכנית שלהם. בהעדר גיבוי פוליטי אמיתי לחברות הסלולריות, שהיו אמנם חזקות כלכלית אבל חשופות פוליטית, הצליח משה כחלון בישום הרפורמה, במידה מסויימת כ"גיבור על חלשים". בין 4000 ל 7000 איש פוטרו מהחברות הסלולריות הגדולות כדי לעמוד בלחץ הכלכלי של הרפורמה. מבלי לדעת אני משער שרובם כבר מצאו לעצמם עבודה חליפית. במשרד הרווחה, שגם עליו היה משה כחלון אחראי, כאשר נאלץ לתמרן בין אילוצים פוליטיים ונחלות מפלגתיות אפשר לאמר שהשר היה לא מורגש.

עכשיו נדמיין לעצמנו שעובדי החברות הסלולריות כולם היו מאוגדים בוועד חזק. שעופר עייני היה מאיים להשבית את המשק לו הייתה נופלת שערה משערות ראשם של מי מעובדי החברות הסלולריות או ניגרעת אגורה מתנאי השכר שלהם. ברור לגמרי שהרפורמה אפילו לא הייתה יוצאת לדרך וכולנו היינו משלמים עוד 200 ש"ח למשפחה בממוצע בחודש מס לחוסר התחרותיות ולשליטת הההיסתדרות במשק הסלולר.

חברת החשמל חייבת בשם כל אחד מאיתנו, מעולל בן יומו עד זקן בסופו 800 ש"ח. זאת כאשר מחירי החשמל כבר מכילים מס סמוי לטובת תנאי השכר, האבטלה הסמויה והשרות של עובדי חברת החשמל. חישובים מראים שמתוך כ 52 אגורות לקוט"ש לפני מע"מ אפשר היה להוזיל את המחיר בכ 12 אגורות לו משק החשמל היה מתנהל בתקן מערב אירופי ממוצע במספר העובדים, שכרם ותנאי השרות שלהם. 20% ממחיר החשמל הם מס סמוי לתנאי שרות מופלגים, הגנה פוליטית שמונעת כל רפורמה וחוסר יעילות משווע. כל אחד יכול לחשב לבד כמה עולים לו הוועדים החזקים במשק והאחיזה של עופר עייני במשק. גם את החוב של 60 מיליארד ש"ח של חברת החשמל נשלם בסוף או דרך המיסים של המדינה, או דרך הגדלת הגירעון והגדלת האינפלציה שתקטין את כוח הקניה שלנו או דרך עליית מחירי החשמל. אדגיש שאני בעד עבודה מאורגנת והגנה על זכויות העובדים. מה שקורה בפועל זה השתלטות העובדים על המנופולים הממשלתיים. האמור לעיל נכון גם לרכבת ישראל, לעובדי הנמלים, לעובדי הנתב"ג ולעובדי הממשלה ככלל. אפילו בהערכה זהירה עולה המשק המאורגן כביכול לפחות 1000 שקל בשנה לכל משפחה (כ 85 ש"ח בחודש) , סכום מבוטל למעמד הביניים - מחיר גבוהה למעמד החלש ועופר עייני עוד מדבר על צדק חברתי. עכשיו המיבחן של הממשלה ואולי היה צריך להיות גם המבחן של כחלון עצמו האם הם מוכנים לחולל רפורמות גם במשק הציבורי נוכח התנגדות פוליטית קשה. משק הסלולר הוא גמיש. רוב האנשים יכולים לחיות טוב ולצרוך מעט מאד תקשורת. קשה הרבה יותר לחסוך במיים ובחשמל, שהם מוצרי יסוד בסיסיים.

אז נכון שמשה כחלון ראוי לאשראי על הרפורמה במשק התקשורת אבל צריך לזכור שהוא היה גיבור על חלשים - ניראה מי יצליח לחולל רפורמת אמת במשק הציבורי המונופוליסטי - כזו שמתייחסת בהגינות לעובדים ולזכויותיהם אבל גם מסוגלת לייעל, להתייעל ולהטיב עם כולנו.