קשרים אסורים

פעם, לפני מעל לעשור, ליתר דיוק לפני 13 שנים ניפתחה חקירה נגד שר החוץ דהיום אביגדור ליברמן בחשד להלבנת הון. זה מעל ל 5 שנים אנחנו מוצפים בהודעות תקופתיות שבעוד "זמן קצר" יחליט סוף סוף היועץ המישפטי לממשלה האם לסגור את התיק או להעמיד את אביגדור ליברמן לדין. בעוד זמן קצר, כך העיתונות מפעם לפעם, יתקיים לאביגדור ליברמן שימוע או שימוע שני. לפני שנה באפריל 2011 כבר הודלף לתיקשורת שהיועמ"ש החליט, כביכול, להעמיד את אביגדור ליברמן לדין. השנה, ב 30 לאפריל 2012 הודיע היועץ המישפטי שהחלטה בעינינו של אביגדור ליברמן תתקבל בתוך שבועות (שכחנו כבר מהנושא). איש בתתקשורת לא מחה באופן שיטתי על השימוש המניפולטיבי שהפרקליטות עושה בעיניינו של אביגדור ליברמן, השבוי הניצחי שלהם, ואיש לא התלונן שעיניינו עולה לכותרות תמיד בהקשר פוליטי. איני דואג לאביגדור ליברמן, הוא מחסל את עצמו בהצלחה במו ידיו - אני דואג מאד ליחסי פרקליטות תקשורת ולסימביוזה האפילה והמניפולטיבית בינהם.

אביגדור כמובן לא לבד. פרשת הנשיקה של חיים רמון, שחיים רמון עשה בה כל שגיאה אפשרית, נופחה מעבר לכל מימד הגיוני. הפרקליטות והמישטרה השקיעו משאבים שמתאימים להתמודדות עם "משפחת פשע" ממוצעת. על ה"לא מתלוננת" הופעלו לחצים עצומים מצד גדולים ורבי השפעה (תנ"ץ מירי גולן, אלוף גדי שמני ) שתתלונן עד שהצליחו להרשיע את חיים רמון בעבירת מין - נשיקה של 30 שניות עם קצינה זוטרה בלישכת ראש הממשלה שאפילו יחסי מרות ישירים לא היו בינהם. שכחנו להזכיר שחיים רמון היה אז, באמצע 2006, שר המישפטים שהעז לדבר על רפורמות מרחיקות במערכת המשפט בארץ. גם הוא לא היה לבד.

ביוני 1996 הגיש העיתונאי יואב יצחקי בג"ץ נגד השר שמונה באותו היום לשר המשפטים - יעקב נאמן בטענה שהוא מסר הודעה כוזבת ומעורב בפלילים. היועמ"ש דאז מיכאל בן יאיר הורה, כמובן, לפתוח בחקירה דבר שגרר התפטרות מידית של יעקב נאמן מתפקידו בן היום האחד כשר המשפטים. יעקב נאמן זוכה אחרי שנה מכל עבירה . פרשיות דומות שהסתיימו בלא כלום היו נגד השר רפאל איתן שיועד להיות שר המישטרה ב 1996 , שלבסוף הפך לשר החקלאות ונגד רובי ריבלין ב 2001. ברור שלפרקליט המדינה וליועמ"ש יש את הכוח לקבוע מי יהיה שר בישראל ושהם לא נותנים שום דין עם פגעו בקריירה או הדיחו שר מתפקידו בגין האשמות שאין בהם ממש, לא בדוקות ובדרך כלל מחוץ להקשרן האמיתי. היריעה ארוכה ומדאיגה ובין כל הפרשיות עולה קשר סימביוטי בין התקשורת, שמנפחת, מכוונת, מאשימה, מגבה אתת הפרקליטות ומגמדת את הקורבן עד שאפשר לאמר בישראל שהמצב הקפקאי הקלאסי שבו הקורבן לא יודע מה בדיוק עשה רע, על מה הוא צריך להתגונן ומי המאשים האמיתי הוא תמיד בקשר השחור והאפל בין תקשורת לפרקליטות.

ממשלת ישראל החליטה למנות רמטכ"ל כרוחה, את יואב גלנט. כמו כל מושבניק במושבי הסוכנות במדינת ישראל גלנט היה מעורב בסיכסוכי ומאבקי קרקעות שהברירה בהם היא פסיביות שמסתיימת בנישול למעשה או אקטיביות שפרושה המעשי קביעת עובדות והכשרתן לאחר מעשה בשפע של אמתלות. אולי יש לדרוש מיואב גלנט אינטגריטי ויושרה ברמה גבוהה הרבה יותר אבל מצד שני הוא נהג כמו כל מושבניק. למרות שהנושא לא הובא לעולם לבירור משפטי מלא הקשר בין התלהמות עיתונאית, טהרנות מישפטית ואימת הבג"ץ והפרקליטות הביאו בפועל לסיכול החלטת הממשלה ולמינוי בני גנץ במקומו. איני יודע האם בהיבט הצבאי ישראל הרוויחה או הפסידה אבל ברור שסיכול החלטת הממשלה הייתה מעשה פוטש משולב של התקשורת והמימסד המישפטי ( בדמות היועמ"ש שטען שלא יוכל להגן על המינוי בבג"ץ). הנה מהרגע שהמינוי סוכל איש אינו טורח יותר בבירור העובדות המישפטיות כהוויתן - עבר זמנו בטל קורבנו (אני מרשה לעצמי לנחש שאם אביגדור ליברמן יודיע על פרישה מפוליטיקה יעלה תיקו אבק באיזה גינזך עד שיחליט, אולי, לחדש את התעניינותו בפוליטיקה).

אודה שהייתי בטוח שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט יורשע בפרשת "ראשון טורס" - כך הרי פימפמה לי התקשורת, כשלא עסקה בפרשיות שרה והעוזרת. יחד עם זאת כבר קראתי בעבר, כאן בבלוג, ב 11/2011, לפיטוריו של פרקליט המדינה משה לדור בשל הלהיטות המשיחית והמשחיתה שהוא מגלה בציד פוליטיקאים ומושחתים למינהם.

הטרגדיה היא שהמדינה צריכה פרקליטות חזקה וחוט שידרה במלחמתה בשחיתות . אך כשהיא מופקדת בידי משה לדור והיועץ ויינשטיין אנחנו לא מקבלים מלחמה בשחיתות אלא ציד מכשפות ופוטש פוליטי מתמשך מוכוון הרבה יותר על ידי התקשורת מאשר על ידי הפרקליטות.

נוח לכולם להפגין נגד יחסי הון שלטון. אני סבור שהאיום האמיתי לדמוקרטיה הישראלית לא טמון ביחסי הון שלטון הבעיתיים אלא במארג אפל פי כמה של יחסי תקשורת פרקליטות. מכל הגורמים במדינה המיגזר היחיד שאינו נותן דין דין וחשבון ואינו נידרש לאחריות על התנהגותו היא התקשורת. לכן אין סיכוי שהתקשורת תתמודד עם יחסי פרקליטות-תקשורת. אין ברירה וצריך לחוקק חוק המעניק חסינות לראשי ממשלה ולשרים עם תיק מחקירה ישירה והעמדה לדין כל עוד הם בתפקיד. החוק רע אבל רע ממנו שהתקשורת והפרקליטות יצליחו, פעם אחר פעם, להדיח שרים מיועדים מתפקידהם ללא שום ביסוס עובדתי מספיק, על בסיס שמועות בתקשורת, להיטות אישית, ובמיקרה הרע, בכוונת מכוון מראש, עד כדי פוטש משפטי נגד ראש הממשלה וממשלתו המכהנים בדין. דומה שבפרשת אולמרט חצתה חבורת "שלטון החוק" את כל הקווים האדומים לאסוננו. כי עדיין צריך שלטון של החוק והשחיתות עדיין פושה. כצעד ראשון להבראת מערכת התביעה צריכים הצמד המשחית (באופן אישי הם כניראה ישרים כסרגל) ווינשטיין ומשה לדור ללכת הביתה ומייד.