יש הבדל גדול בין המהפכות הערביות מערבית לנו, בצפון אפריקה, לבין אותם מהפכות מזרחית לנו, בסהר הפורה. מערבית לנו הכוח המניע נעוץ בבעיות ארציות מקומיות אופייניות לחברות הערביות, שחיתות, עריצות ואסלאם מדוכא. חוץ מלוב שבעבר היו בה שתי ישויות פוליטיות - קירנאיקה במזרח וטריפוליטניה במערב, מדובר בישויות מדיניות וחברתיות אוטנטיות.
מזרחית לנו, בהסהר הפורה, היכן שרוב הישויות הפוליטיות הן מלאכותיות, מעשה ידי הקולוניאליזם המערבי, המהפכות כולם הם תוצר בעיות אזוריות ובראשן העימות הגדול בין השיעים לסונים. מנסיכויות המפרץ, בהם הרוב הוא אוכלוסיית מהגרים שיעית, דרך עיראק, עבור בסוריה שם שולטת כת "חריגה" מקורבת לשיעה, העלאווים, וכלה בלבנון מתנהל מאבק כול בכול בין השיעים, הניתמכים על ידי איראן, לבין הסונים הנשענים על ערב הסעודית ובמידת מה על תורכיה הסונית אך לא הערבית. (בערבית "חווארג'" "חורגים", כלומר אנשים הרואים את עצמם כחלק מהאסלאם אך נחשבים כופרים בעיני האסלאם ובעיקר בעיני הסונים - בינהם העלאווים, הדרוזים והכלדאים בעיראק).
עוד לפני פלישת ארה"ב לעיראק לפני 9 שנים בדיוק הזהיר המלך עבדאללה את הנשיא בוש מפני הפחת חיים פוליטיים במה שהוא כינה "הקשת השיעית". דעתו של איש המקום לא עמדה מול שפע מכוני המחקר והמודיעין בארה"ב שחשבו במונחים של "שיחרור" ו"דמוקרטיה". מאז הפלישה מוקד המאבק הסוני שיעי היה בעיראק עצמה - מאז החל ה"חורף הערבי" התרחבה החזית והמוקד נדד לסוריה. למרות הנטיה האמריקאית לראות בכל אי נחת "אתחלתא דדמוקרטיה" לא מדובר במאבק בין דמוקרטיה לדיקטטורה אלא במאבק דתי בין סונה לשיעה (עוד סיבה למה על ישראל להימנע מכל מעורבות).
יש שפע של עדויות שגורמים, חלקם מזוהים בוודאות עם אל-קאעידה וחלקם מזוהים עם ערב הסעודית , מזרימים מעיראק לסוריה, לוחמים, כסף, ידע ואמצעים להילחם במשטר הסורי הכופר. ערב הסעודית שלחה יחידות לדכא את המהומות השיעיות בבבחרין לפני כמעט שנה ודיפלומט סעודי אישר ל AP, ביום שבת 03/17/2012, שערב הסעודית מחמשת מורדים סורים דרך ירדן. בשנים הקרובות תתועל האנרגיה הדיפלומטית, הצבאית, הכלכלית והחברתית של המדינות הסוניות בסהר הפורה ובמפרץ לעימות הדתי הגדול עם איראן השיעית. זו הליגה הערבית שפתאום מקבלת חיים חדשים לא בגלל ישראל אלא בגלל האיראנים ומלחמת האזרחים בסוריה. כמו שכתבתי מספר פעמים כאן בבלוג המזרח התיכון כבר לא מגדיר את עצמו, מלכד את שורותיו ומייצר לגיטימיות באמצעות הסכסוך עם ישראל אלא באמצעות העימות הקשה עם איראן. המעניין הוא שישראל נימצאת כעת באופן מובהק בצד של סעודיה וירדן נגד סוריה ואיראן. העוצמה הצבאית הישראלית, בעצם קיומה, הפכה למישענת לציר הסוני ובעיקר נוכח ההפכפכנות של ארה"ב בגישתה למזה"ת בכלל ולאירן בפרט. פעם אי אפשר היה להעביר יום שלם באל ג'זירה בלי תיאורי זוועה מהחזית עם ישראל, היום אפשר להעביר ימים שלמים בלי איזכור של המילה פלשתין. בסוף המיקוד של הערבים משתנה לגמרה ומדובר על עימות ארוך ותהליך מתמשך. הדרך יכולה להוליך להשלמה עם קיומה של מדינת ישראל ולברית אסטרטגית סמויה כמו הברית האסטרטגית עם ירדן מאז מיפגש גולדה והמלך עבאללה בשוני ב 1949 ועד היום (למעשה מאז פגישת וויצמן-פייצל בעקאבה ב 1919) .
השינוי השני הגדול במזה"ת הוא התפנית במשק האנרגיה העולמית. אתמול באתר דה- מרקר הוערך שמשק האנרגיה בארה"ב יכפיל את עצמו ב 8 השנים הקרובות וארה"ב תהפך ליצרנית האנרגיה הגדולה בעולם לפני רוסיה וערב הסעודית. דה מרקר הגביל עצמו למשק האמריקאי והתעלם מהתפתחות משמעותית לא פחות, משק האנרגיה של דרום אמריקה. כבר כעת ידוע על מרבצי נפט וגז, בממדים בל ישוערו, במיים הכלכליים של ברזיל. מרבצים נוספים נחשפו ביערות האמזונה ובמקומות עם רגישות אקולוגית רבה. כך או כך מדינות ערב יאבדו במהירות (8 שנים זה כבר ממש מחר) את השליטה בשוק האנרגיה העולמי ויחד איתו את התלות המדינית של חלק גדול ממדינות המערב בגחמותיו הפוליטיות. הסיכוי שהמערב יתחיל להתייחס למדינות הערביות כמו שהוא מתייחס לזועות ולניחשלות באפריקה, כלומר יתחיל לאבד עיניין, הוא סביר למדי - למעשה זה כבר מתחיל לקרות והעיניין המערבי בזוועות היום יומיות של העולם הערבי מתחיל לדעוך.
השינוי השלישי הגדול הוא הירידה הבלתי נימנעת בכוחה של אירופה, ככלל מי שלמעשה מזינה ונותנת הכשר למסע הדה-לגיטמציה נגד ישראל. מדינות חדשות כמו הודו, ברזיל, אינודנזיה ואפילו תורכיה מערערות על הדומיננטיות האירופית במוסדות הבינ"ל, בעיקר במועצת הביטחון, ומתחילות ללחוץ לשיוני משמעותי במבנה המוסדות הבינ"ל ולהחלשת מעמדה של אירופה ובצדק.
למעשה אם הקהיליה הבין לאומית מינפה, מעבר לכל פרופורציה, את הסכסוך עם הפלשתינים, הרי כעת היא ממוקדת בכוח העולה של סין ובהכלת הסכנה להפצת נשק להשמדה המונית, בעיקר נשק גרעיני (כולל זה של איראן).
ישראל עומדת בפני שינוי סדר היום העלמי בממדים גלובליים שישנו את התפיסות והמיסגרות שלמעשה נוצרו בעיקבות מלחמת העולם השניה לפני 67 שנים. שינוי שאחד מתוצאות הלוואי שלו הוא דחיקת הסכסוך עם הפלשתינים מראש סדר היום העולמי הרבה למטה בתחתית הסולם. ההזדמנויות לישראל הם עצומות כי היא תשאר כוח פוליטי יציב ואמין במזה"ת והעולם הערבי והמערב אירופאי נמצא בדעיכה ובמשברים פנימיים קשים. אם ישראל תדע לתמרן נכון במצב הפוליטי והכלכלי החדש המתהווה לאיטו - השמיים הם הגבול !!.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה