ההיזדמנות

לא רק ישראל חוששת מהגרעין האיראני.  אפשר להגיד שנסיכויות המפרץ, ערב הסעודית וירדן ממש מבועתות מהאפשרות שמיטריה גרעינית איראנית תאפשר לאיראנים "לשחק" באספקת הדלק העולמית,  תרסק או תיפגע קשה בכלכלות הערביות ותעמיק את שליטת איראן על הנפט העיראקי. סעודיה כבר נערכת לאפשרות הזו שנים ולשם כך פרסה רשת של צינורות שמובילות את הנפט הסעודי וחלק מהנפט של המיפרציות דרך אדמת סעודיה לנמלי הים האדום  הרחק מגישה איראנית ישירה. בנוסף לחששות הכלכליים יש איבה דתית קשה בין הגירסה הסונית של סעודיה – הוואהביה, לבין הגירסה השיעית התרי-עשרית של איראן.

בניגוד לישראל אין למדינות הערביות מערכת ירוט טילים עצמאית משלהם, אין להם צוללות עם טילי שיוט, שמקורות זרים טוענים שהן מצויידות בראשי קרב גרעיניים, המשייטות אי שם בים התיכון ובאוקינוס ההודי ומסוגלות להכות בלב איראן. היכולת האווירית שלהם, על אף שהיא ניבנית במרץ, עדיין רחוקה מהיכולות של חיל האוויר הישראלי. יש להם סיבות רבות להיות מבוהלות. אין ספק שהמדינות הערביות בהנהגת סעודיה היו שמחים מאד אם ישראל הייתה תוקפת את תוכנית הגרעין האיראנית – מבחינתם מלאכתם של ה"צדיקים" הערבים הייתה מתבצעת בידי אחרים כגון ישראל. כמעשה אבו מאזן ב"עופרת יצוקה" המדינות הערביות יהיו הראשונות להשתמש ברוב האוטומטי האנטי ישראלי כדי להעמיס שפע של סנקציות וגינויים על ישראל. מבחינתם הם יצאו מורווחים מכאן ומכאן – גם ישראל תידחה להם בשנים את הבעיה האיראנית {תידחה ולא תחסל כי לדעתי אין לישראל יכולת "חיסול" של פרויקט הגרעין האיראני) וגם תאפשר להם להעמיק את הבידוד המדיני הישראלי ולהאשים את ישראל, כמיקדמת דנא, בכל בעיות המזרח התיכון. יש לציין שכרגע המשחק הערבי בהקשר הזה מצליח לא רע. ישראל משדרת שהיא עלולה להשתגע ולהפציץ באיראן ושמה את עצמה במרכז הבעיה והם ממשיכים במסע הדה-לגיטמציה לישראל למרות שהיו שמחים שישראל תעשה למענם חלק או את כל העבודה.

בבסיס העמוק קיימת בנושא האיראני זהות אינטרסים עמוקה בין ישראל, המיפרציות, ירדן ואפילו מצרים הפגיעה פחות. זהות האינטרסים פותחת בפני ישראל הזדמנות להעמיק את הקשרים ושיתוף הפעולה הביטחוני עם המדינות הערביות הסוניות – בשלב הראשון במחשכים ובחדרי חדרים ובשלב השני בצורה חצי גלויה. ישראל יכולה להתחיל לתאם, למשל באמצעות השגרירים בוושינגטון, מערכת לחצים על אירופה, ואפילו סין להעמיק את הסנקציות על איראן. אם ישראל מדליפה על כוונותיה לגבי איראן רצוי שזה יהיה מקובל על הערבים, בתיאום חשאי מראש, למשל באמצעות מלך ירדן, וישראל צריכה לגבות מחיר מדיני, אפילו קטן, מזה שהיא מציבה את עצמה בחוד החנית של המאבק באיראן. גם כי, כפי שכתבתי כאן בעבר, זה לא אינטרס ישראלי למצב את עצמה, חינם אין כסף, כ"פיקסר" של הבעיה האיראנית וגם כדי לא לאפשר לערבים את המשחק הכפול של "להתחבא מאחורי הגב של ישראל בתקווה שתעשה משהו ולהאשים אותה, ממש במקביל, בעירעור היציבות האזורית".

אנחנו בישראל חושבים שההדלפות שלנו מבחינת "תחזיקו אותנו לפני שנשתגע" מעודדות את העולם לקחת את האיום האיראני הכי ברצינות שאפשר. יש למערב, לעולם הערבי ואפילו לרוסיה הרבה מה לחשוש מהגרעין האיראני ואיננו יודעים האם ה"השתגעות"הישראלית האופציונאלית דוחקת אותם לפעול בניחרצות יתר או מעודדת אותם לחכות שישראל תוציא למענם את הארמונים מהאש ולמעשה דוחקת אותם לעמדת המתנה הרבה יותר נוחה.

יש לישראל הזדמנות להגיע להבנה עם חלק מהעולם הערבי סביב הסוגיה האיראנית בתנאי שלא "תתנדב" להוציא לערבים את הערמונים מהאש חינם אין כסף – מה שבטוח הם לא יודו לנו על כך לאחר מעשה, להפך.