מה למדנו?

במשחק המלחמה של שלהי מאי 2006, 40 יום לפני מלחמת לבנון השנייה, התקבלו כמה הנחות יסוד. הראשונה היא שאין אפשרות לדכא לרמה כמעט אפסית ירי רקטי או ארטילרי רק באמצעות פעולה מהאוויר, לא משנה כמה הטכנולוגיה תהיה משוכללת, כמה המודיעין יהיה משובח וכמה הביצוע מדויק. כדי למנוע ירי רקטי על העורף הישראלי יש להשתלט על השטח, לפחות לזמן קצר. מאז הוסקו עוד כמה לקחים וכבר אצל הרמטכ"ל הנוכחי עוצבו עקרונות פעולה חדשים. לפי עקרונות אלו למדינת ישראל לעולם!!! אין זמן בלתי מוגבל וכל סבב מהלומות צריך להסתיים במהירות, במכה ניצחת ותוך קביעת עובדות לטובתנו עוד לפני שאזרחי ישראל משלמים מחיר כבד מדי ולפני שהמערכת הפוליטית נכנסת לפעולה.

בסוף הזמן מייצר דינמיקה מדינית ופסיכולוגית שבדרך כלל היא לרעת ישראל ומסע השקרים והדה-לגיטמציה מתחיל לכבוש את התקשורת העולמית. למרות הזוועה הערבית שכובשת את הכותרות, כמו הטבח המתמשך בסוריה, כבר החלו להישמע הגינויים הראשונים בדיפלומטיה העולמית העושים גזרה שווה בין ארגון טרור המתמקד באזרחים לבין מדינת ישראל הריבונית הפועלת מתוך התגוננות. דבר נוסף, ככל שהעימות מתמשך והאוכלוסייה נמצאת תחת לחץ לאורך זמן כך צובר הצד השני נקודות גם אם הצלחותיו המבצעיות שואפות לאפס. אפילו יללת הסירנות הבלתי פוסקת והמלחיצה משחקת לטובת תאגיד הטרור העזתי. אוסיף משלי שתפקיד הצבא לאמץ לעצמו תורת לחימה המגינה בצורה המרבית על אזרחי המדינה במחיר סיכון חיילי צה"ל. שיטת פעולה המבוססת על כסף, טכנולוגיה ועמידות העורף תוך הימנעות מלקיחת סיכונים, בסגנון עופרת יצוקה ומלחמת לבנון השנייה, היא לא מוסרית אבל, כפי שאוכיח בהמשך, גם מאד לא יעילה.

ישראל חייבת לשמור לעצמה את היכולת לסכל פיגועים נגדה בדרום הארץ. לסכל אותם בסיני תוך פגיעה בריבונות המצרית המעורערת יכולה להיות אסון מדיני. לכן חייבת ישראל לסכל פיגועים נגדה עוד בתחומי רצועת עזה גם במחיר הסלמה זמנית.

הבה ניקח את ההנחות הטובות ביותר האפשריות - הסבב יסתיים ללא הרוגים בנפש לישראל ואם נזק כלכלי מזערי הודות ל"כיפת ברזל", פעולות אוויריות "כירורגיות" של צה"ל יצמצמו את מספר הנפגעים האזרחים בעזה לכדי מינימום ו 90% מהנפגעים יהיו "חמושים", לא יקרה שום אסון פוטנציאלי נוסח "כפר קנא", ישראל תצליח מעל למשוער בסיכול הירי הרקטי או ביירוטו בהמשך באוויר ולבסוף הג'יהאד ופלגיו יתחננו להפסקת אש. אבל, מנגד, לאורך שבועיים תוחזק אוכלוסייה של מיליון בלחץ מתמשך, מפעלים יעבדו חלקית, מערכת החינוך תושבת, התקשורת תמלא אותנו בסיפורים על ילדים גדלים ב"טראומה", מצרים תאיים בניתוק היחסים וארה"ב תלחץ להגיע כבר ל"רגיעה" - האם גם אז ישראל תעז לבצע, נניח בעוד חודשיים, עוד סיכול כמו זה מיום שישי האחרון של זוהיר אל קייסי ? חיסול שהתניע את סבב האלימות הנוכחי. הרי כל מטרת הסבב הייתה לייצר כללי משחק חדשים שמבהירים שמי שמתכנן ומשלח פיגועים נגד ישראל דמו בראשו גם כשהוא מסתתר בלב עזה.

רק פעולה מהירה, נחרצת ומפתיעה, שיש בה אלמנט של הופעה בשטח עצמו, לקיחת שבויים וחומר מודיעיני, חיסול מקרוב של מפגעים ויציאה מהירה יכולים לייצר אפקט מרתיע שאין בו תהליך של צבירת נקודות לצד השני ושמסתיים לפני שהמערכת הפסיכולוגית/תעמולתית והמערכת הפוליטית הבין לאומית, המצרית והפנים פלשתינית בכלל נכנסות לפעולה. כרגע יש כבר סחף פוליטי לרעת ישראל - החמאס שישב על הגדר כבר מצטרף לדרישה האולטימטיבית של הג'יהאד שישראל, כתנאי להפסקת האש, תמנע בעתיד מחיסולים ודוחה דרישה מצרית שהפסקת האש, אם תבוא, תכלול גם את סיני. לא ברור כמה זמן מצרים והחמאס יישארו על הגדר כשהלחץ הפנים פלשתיני בעזה גואה לשיאים חדשים ודעת הקהל במצרים עלולה להתפרץ בכל רגע. אם ישראל לא תדע לסיים מהר ומוחץ היא תאלץ בסוף להסכים להפסקת אש בלי להשיג שום מטרה, וודאי לא הרתעה או שתאלץ ,שלא בטובתה, לצאת לעוד דמוי "עופרת יצוקה".

כששמעתי היום בערוץ 2 את אלוף פיקוד העורף אייל איזנברג אומר לראשי העיריות אתם ניפגש ש"לא צריך לעמוד עם סטופר ביד" וזה ייקח כמה שיידרש ברור לי שלמרות הקביעות של הרמטכ"ל על הצורך בסיום מהיר מיידי ומוחץ, לא השתנתה התפיסה מאז מלחמת לבנון השנייה ואולמרט שאמר "יש לנו זמן ככל שיידרש". עמידות העורף היא נתון מרכזי וחשוב בביטחון ישראל, הטכנולוגיה המדהימה של ישראל מנפחת את החזה בגאווה אבל צבא שבונה על "יש לנו זמן", על טכנולוגיה ומשאבים ועל עמידות העורף האזרחי כתחליף ליצירתיות מבצעית לא ממש צמוד למטרה של הגנה על אזרחים. חשבתי שלמדנו משהו ממלחמת לבנון - בעצם חוץ מלהשתפר טכנולוגית לא למדנו דבר.