בעיקבות פסיקת בג"ץ בעיניינו של משה קצב, מיום חמישי האחרון 10/11/2011, מיהרו אצלנו רבים להתהדר שבמדינת ישראל קיים, כפי שהוכח, שיוויון מלא כלפי החוק ושועי ארץ דינם שווה לדינם של פשוטי ארץ. (הם שכחו שפשוטי ארץ פשוט לא יכולים לעמוד בנטל ההוצאות העצום הכרוך בהגנה משפטית ראויה). אינני מזלזל במשמעות העצומה של משפט קצב. אין ספק שמדובר באירוע שהיה מבחן קשה למערכת המשפט כולה, שהיו בו שפע של טעויות ושגיאות של כל הצדדים, כמו בכל מעשה אנושי מורכב, ובאירוע שהציג את המערכת הפוליטית שלנו בעליבותה הנוראה. גם ללא פרשיות המין של קצב, שכעת מסתבר, עוררו הדים עוד הרבה לפני בחירתו לנשיא, לא היה בקצב שום דבר שהעמידו כמועמד ראוי לנשיאות. מסתבר שאולי הטיעון העיקרי בעדו הסתכם בהיותו בן עדות המזרח.
אבל לא בדמותו של קצב עסקינו אלא בשיוויון כלפי החוק. מסתבר ששוויון כלפי החוק הוא בישראל בעיקר פונקציה פוליטית. בדואים בנגב ממשיכים בריבוי נשים ובבניה כאילו אין חוק ואין דיין ובאמת על פי רוב אכן אין חוק ואין דיין. מתנחלים ביש"ע בונים על אדמה פרטית ערבית, גוזלים רכוש לא להם ויש דיין אך אין חוק. לא ניראה שמורא החוק מטריד את מתנחלי יש"ע שרובם הם אכן שומרי חוק. במיגזר הערבי מצטברים כמויות של נשק לא חוקי בממדים שקשה לדמיין. על פי רוב הם הורגים בנשק הזה אחד את השני, מה שמבחינת החוק פסול ממש כאילו היו משתמשים בנשק רק להרוג יהודים. יש בציבור החרדי תופעה הולכת ומקצינה ובעליל לא חוקית של הדרת נשים מהמרחב הציבורי מבחינת אזרחים סוג ב. מבחינת החוק אין זה משנה שרוב הנשים מקבלות עליהם את עול רבניהם והן מסכימות לאלף ואחד צורות של הגבלה בלבוש, בשימוש במרחב הציבורי ובזכותם להתבטא. הבעיה היא עם אלה מהן שאינן חשות בנוח, אינן מסכימות או אפילו מסרבות לקבל עליהם הגבלות – האם גם אז עומדת המדינה לצידם ואוכפת את חוקי ישראל ללא מורא. בצינורות המימון של הישיבות בישראל זורם כסף רב בטוענות שווא ללא פיקוח וללא בקרה ואין מחשה. יש מכנה משותף לכל המיקרים שהוזכרו לעיל וודאי לשפע של דוגמאות נוספות. ראשית שמדובר בתופעות של הפרת חוק המונית ולאו דווקא אישית. שנית יש לממשלה, מסיבות שונות, רתיעה פוליטית מלהתמודד עם התופעות של הפרת החוק ההמונית בעיקר מפני שהיא יחודית למיגזרים מסויימים.
כרגע, כשמסתכלים על החוק בישראל ממבט ציפור, ברור שיש חוק אחר לבדואים בנגב, לחרדים, בעיקר לנשים החרדיות, בשכונותיהם, ולאוכלוסיה הערבית המפרה חוק בפרהסיה בכל חתונה וחפלה עם פרץ של יריות באוויר, בדרך כלל מנשק שאינו חוקי. ברור גם שהחוק אינו שם עינו על דרכי המימון של הפעילות הציבורית במיגזר החרדי.
לכן ה"חגיגה" על הרשעת קצב היא ממש לא במקומה. נראה את כל מהגגי שלטון החוק אוכפים באופן שיוויוני את חוקי המדינה במקום שהם ניפרצים בפרהסיה ובאופן המוני ולועגים למושג "שלטון החוק". הדרך לשם עוד ארוכה מאד - כמעט הייתי אומר אוטופית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה