וירושלים מחכה

למי שלא שם לב המאבק על ירושלים הולך ומתעצם. המהלכים של אובאמה בנושא ההקפאה במזרח ירושלים הסיגו אחורה הבנות שכבר היו קיימות ביננו לפלשתינים. הקהיליה הבין לאומית כורכת את ההתנחלויות עם מזרח ירושלים והלגיטימיות של ישראל מעבר לקו הירוק, אפילו בליבה של ירושלים כמו בגילה או בגבעה הצרפתית, הולכת ודועכת. ממשלת ישראל נמצאת במצב של קיפאון מדיני ואינה מעיזה לשבור את את המעגל הסוגר עלינו באיזו יוזמה משלה. ירושלים היא עיר בעייתית בגלל המשמעות הדתית שלה לכול כך הרבה אנשים, היא מלאה באיסורים ובמיקרה של היהודים השפעת הקהילה החרדית על התפתחות אורח חיים חילוני ליברלי המושך צעירים לא דתיים לגור בירושלים היא חזקה מאוד. יש לירושלים שפע של מגבלות המקשות עליה להתמודד ומקשות על מדינת ישראל לחזק את אחיזה בירושלים.

מה שממשלת ישראל כן יכולה לעשות מבלי להיכנס לפינות מדיניות לא רצויות ומבלי ליזום מהלכים שוברי שיוויון זה להאיץ את פיתוחה של ירושלים ושילובה בליבה הכלכלית של ישראל בגוש המרכז. לתהליכים כלכליים יש עוצמה אדירה ואם ירושלים באמת הייתה צריכה להתמודד עם הגירה של ישראלים ממרכז הארץ אל ירושלים מעמדנו בה היה נמצא במקום אחר הרבה יותר יציב. רכבת מהירה ירושלים נתב"ג ת"א העושה את המרחק כולל עצירות ב 35 דקות והיוצאת כול כמה דקות בכול כיוון היא צינור החמצן האמיתי וארוך הטווח של מאבקנו על ירושלים. ברור שרכבת כזו צריכה לעבור היכן שהוא בפרוזדור ירושלים, בנופים קסומים, בין שרידי עתיקות יקרות מפז וליד ישובים חיים. כמו בכול מעשה גדול יש גם כאלו שיפגעו ונפגעים בחצרם הפרטית ממהלך שהוא פרויקט לאומי ממדרגה ראשונה. ברור שיש לתת לאנשים אפשרות לבטא את חששותיהם, ברורו שצריך להתחשב בכול הסתייגות אבל גם ברור שזה לא יכול להמשך שנים רבות, למעשה מעל לעשור.

מסתבר שבמבוך הבירוקרטי, כולו מעשה ידינו להתפאר, יש לאזרח ממבשרת ירושלים שיש לו טענות על האבק ליד ביתו את היכולת לפגוע במאבקנו על ירושלים יותר מכול דרישת הקפאה של אובאמה ולרשות הטבע והגנים את הכלים לשבש כול חזון לאומי ולהרחיקו בשנים רבות בשם הכלניות. יש להדגיש שהחברה להגנת הטבע עושה עבודת קודש בשמירה על ערכי הטבע הבסיסיים בישראל. הם נידבך חשוב במערכת האיזונים וללא הם והירוקים למינהם ארצנו הייתה טרף ל"כרישי נדל"ן" ולמי שידו משגת. גם האזרח ממבשרת ראוי שעיניינו יבדק וצרכיו ישקלו לנוכח טובת כלל הציבור והאינטרס של המדינה. אבל הכול נופל טרף לבירוקרטיה בלתי אפשרית ולאקטיביזם שיפוטי שיש לו יד ורגל בעיכוב כול דבר. מה שמכונה "חסמים בירוקרטיים" הפכו למכת מדינה, הם עוצרים כול פיתוח מהיר, מאיצים עיסקאות תן וקח מתחת לשולחן והופכים את שלטון החוק לשלטון בעלי ההון והבירוקרטיה.

הרי אין בישראל פורום מהיר, לא תלוי ומחייב לדון בו בנושאים של פיתוח תשתיות לאומיות. כשמשהו מגיש בג"ץ בנושא הרכבת לירושלים הבג"ץ שלו נתקע בתור יחד עם עוד בג"צים בכול נושאי היום שרובם בכלל לא היה צריך להגיע לבית המשפט העליון של המדינה אלא להידון בערכאה אחרת נמוכה יותר. זה יותר מלא סביר שבית המשפט יבזבז את זמנו בסוגיית הדחתו של תא"ל עימאד פרס למשל. לא שעימד פארס לא רשאי להגנה משפטית אבל היה צריך להיות דרג אחר, נמוך יותר, שדן בעיניין. כך ברוב הפניות לבג"ץ. כך עומד פרויקט לאומי בתור ליד תלונות רבות אחרות, שחלקן קנטריות, והדיון יגיע מתי שיגיע, במיקרה הטוב בעוד חצי שנה במיקרה הרע רק השמיים הגבול. זמן מת, לא מנוצל ושערעורייתי שפוגע בכול אחד מאיתנו כאשר הוא ניזקק לרשויות חוק באשר הם.

שידוד ושידרוג המערכת המשפטית, הצבת שערים לבג"ץ כך שחלק גדול מהפניות לבג"ץ ידונו בערכאה משפטית נמוכה יותר, חקיקת חוק תשתיות לאומיות המחייב תהליך משפטי מהיר ומוגבל בזמן בכול נושא שהוא תשתית לאומית מובילה, שווה למשק הישראלי עוד כמה אחוזים של צמיחה בשנה, מאפשרת למדינה לפעול בצורה יותר מהירה וסבירה ויכולה להעשות בלי לפגוע בזכותו של אף אחד ללבירור הוגן של טענותיו. במיקרה של המאבק על ירושלים יחזק את שליטתנו בעיר. בסוף נפסיד חלק מירושלים לא בגלל אובאמה או החלטות האו"מ אלא בהמתנה בתור לבג"ץ...