רבות ניכתב על ההסברה המקרטעת של ישראל. אנחנו חווים בימים אלה כישלון נוסף של ההסברה הלא קיימת. המדובר בשלשה אירועים שמסעירים כרגע את העולם הערבי והמוסלמי. הראשון שבהם – מהפכת היסמין בתוניס בה, לראשונה, מגורש שליט ערבי דיקטטורי ושודד המשק הלאומי, זין אל עבדין בין עלי, מהשלטון. המהפכה כבר יצרה גלי הדף בדמות הפגנות של מתנגדי שילטון בקהיר ועמאן והתאבדות מחאה באמצעות שריפה בקהיר, אלג'ירה ונוקשוט, בירת מאוריטניה. בסודן נעצר המנהיג הרוחני לשעבר של סודן שייח חסן טוראבי שקרא להמונים לצאת להפגין נגד השילטון. לא ברור האם המפגינים הם ליברלים, רפורמיסטים או איסלאמיסטים אבל העולם המוסלמי רועד. לכול זה אין דבר וחצי דבר עם ישראל או הסכסוך עם הפלשתינים, להיפך - העיסוק האובססיבי בסכסוך האפיל על דיון אמיתי גם בדמוקרטיות וגם בעולם הערבי על מהות בעיות האמת של הערבים. הטענה של טוני בלייר שפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא מבוא הכרחי לפיתרון בעיות העולם הערבי ובהמשך ליותר יציבות בעולם ניראית כעת הזויה להפליא. האירוע השני הוא וועדת החקירה לרצח רפיק חרירי ב 14/02/2005 שהגישה אתמול את ממצאיה לבית הדין הבין לאומי בהאג. מכול הידוע משברי וקיטעי הדלפות החיסול בוצע על ידי החיזבאללה בהוראת איראן ובשיתוף אלמנטים במודיעין הסורי והלבנוני. הסיבה להוראת החיסול שרפיק חרירי נחשד כעושה דברם של הסעודים, יריבהם הדתיים של האיראנים. מאחר שגם סעודיה וגם איראן הן חברות דתיות מנוהלות בידי הדת - ליריבות הדתית יש משקל עצום. המעניין שהמשבר שכרגע מפלג את המזרח התיכון בין סונים לשיעים אין לו דבר וחצי דבר עם ישראל. המנהיגות שנידרשת אליה ארה"ב היא מנהיגות של עמדה נחרצת מול איראן ותמיכה במסקנות ועדת החקירה ולא עירעור המשטרים הסונים מבית דרך הבעיה הזניחה ,מבחינתם, של הסכסוך הישראלי פלשתיני.
ההאירוע הנוסף שמעצב את האסלאם בצפון אפריקה והמזה"ת הוא משאל העם בסודן בו החליט הדרום הנוצרי להתפלג מהצפון המוסלמי ולהקים לעצמו מדינה משלו שכרגע היא הענייה בעולם אבל שהתגלו בה עתודות נפט ענקיות המאפשרות למדינה כזו, אחרי תקופת מעבר ראשונית, להתבסס כלכלית. 2 מיליון בני אדם נהרגו בדרום ב- 30 השנים האחרונות במלחמות מתמשכות. גם לתהליך החדשני והמעודד הזה אין דבר וחצי דבר עם הסכסוך הפלשתיני. מסתבר שהעולם המוסלמי יכול להתמודד עם בעיותיו, כשיש רצון פוליטי מספיק, גם בלי לפתור את הגדרת הלאומיות של הפלשתינים.
אפשר לומר במפורש שהסכסוך הישראלי פלשתיני איפשר לעולם הערבי לתעל את הזעם, הכעס והתיסכול של ההמונים כלפי האויב מבחוץ – הציונות - ולהימנע מהתמודדות אמת עם הבעיות של החברות האלו. את כל זה מפספסת ההסברה הישראלית. היא תיכנס לפעולה רק כשפלשתיני יהרג מסיבה כלשהי או שיהרסו עוד בית במזרח ירושלים. זה הזמן להסביר בצורה יותר רחבה את הסביבה שבה אנו חיים להדיוטות של אירופה ולתמימים של אמריקה. זה הזמן להסביר את המציאות הזועקת מכל כותרת ערבית.
מכל האמור לעיל אין להסיק שאנחנו פטורים מהסוגיה הפלשתינית. הבעיה הפלשתינית אינה מפתח לפתרון בעיות המזרח התיכון אבל היא מפתח לפתרון זהותה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית והאחריות עלינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה