יום שלישי, 2 בנובמבר 2010

אחריות באוויר

ביום רביעי האחרון 27/10/2010 בשעה 03:30 התנגשו שני נערים בני 16 ליד צומת פלמחים בתחנת אוטובוס במקום ונהרגו. נער שלישי שישב במושב האחורי שרד. מצלמות אבטחה ותנועה במקום העידו על מהירות מופרזת ולנערים לא היה, כמובן, רשיון נהיגה. הרכב נילקח כביכול ללא רשות מההורים.

מכלל סיפור המעשה עולה תמונה הזויה. מסתבר ששני הנערים בשיא השתוללות ההורמונים של הטיפש עשרה המחישו לעצמם ולעולם את גבריותם בנהיגה מטורפת ככול הניתן. הם התפארו על כך ברשתות החברתיות, חבריהם ידעו על הנוהג ואימו של אחד ההרוגים אף טענה שהם "נאלצו להחביא את המפתחות של הרכב". ללמדנו שההורים המסויימים היו מודעים לתופעה, לא ברור האם שיתפו בדאגתם, אם הייתה, הורים נוספים.

האב התייפח בטלוויזיה שהוא לעולם לא חשב שבנו יהרג כך ברכב המשפחתי, הוא תמיד חשש שזה יקרה על האופנוע עתיר הסמ"קים, שהוא, כמו הרבה הורים אחרים, קנהכמתנת יום הולדת ליום ההולדת האחרון של בנו (גם סוג של נחמה). אי אפשר להתחמק מהמסקנה שההורים העלימו או הדחיקו את הסכנה המוחשית לחיי בנם ואף סיעו לה ברכש אותו אופנוע מפני שלא יכלו לעמוד מול בנם עתיר ההורמונים והמקובל בחברה גם במחיר מוחשי לחייו. תמהני כיצד היו אותם הורים נוהגים לו בנם היה נהרג חלילה בתאונת אימונים, בתאונת דרכים שאחר גרמה או מקפד אותם בתיגרת שיכורים עם איזה סכינאי אחר בפתחו של איזה מועדון. איננו יודעים לגבי ההורים המסויימים האלה כי זה לא קרה אבל יש לנו שפע של ניסיון עם הורים אחרים במצבים כאלה. המנטרה השלטת היא המשטרה אשמה, המפקד זילזל, המאבטח לא שם לב – אם משהוא אחראי על חיי בננו שאנחנו שילחנו מהבית מצוייד בכול הנתונים להסתבך ובשפע של חוסר אחריות משפחתי ואישי זה בטח לא אנחנו.

כול שוטר בשולי מחוזות האלכהול של ישראל בכול סוף שבוע נחשף פעם אחר פעם, כמעט ללא יוצא מהכלל, לאותה התופעה. הורים שמגינים בכול עוז על ילדיהם השיכורים במכונית המשפחתית של ההורים בדרכם לנסות ולקפד את חייהם שלהם עצמם ושל אחרים בדרך כלל אחרי בילוי רב משקאות ביותר ממועדון אחד, כמעט תמיד במכונית עמוסה בבליינים שיכורים כמותם. בעוד הפירסומות של האגודה למלחמה בתאונות הדרכים ממשיכות לפמפם "לו רק הייתה יותר משטרה", לו רק הייתה יותר אכיפה" אני לפחות לא שמעתי ולו פעם "לו רק הייתה להורים אחריות מינימלית לילדיהם" – כזו שהם תובעים מאחרים כלאחר יד.

אני לפחות לא נימנה אל אלו המאשימים את מערכת החינוך, את המשטרה, את הממשלה ואת כול העולם ורק לא את עצמם. אף משטרה לא יכולה להתגבר על קוד ההתנהגות המוזן ונתמך מבית ועל הורים העומדים חסרי אונים במיקרה הטוב ובדרך כלל תומכים במיקרה המקובל בנוהגי ההשתוללות והשכרות של בניהם. חבל לי על ההורים ששיכלו את בניהם אבל הכתובת הייתה על הראי לו טרחו להסתכל, לו טרחו לקרוא, לו הפנימו והבינו ולו היו נוהגים כהורים אחראים. אבל כשההורים לא אחראים מה כבר ניתן לצפות מילד בגיל הטיפש עשרה מלבד עוד חוסר אחריות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה