שני אירועים מלאחרונה המחישו לנו שישראל נמצאת במצב של היסטריה ואובדן עשתנות בכול הנוגע לתקשורת העולמית ובכלל. האירוע הראשון הוא הסרטון של חיילי פלחו"ד 50 בחברון שבו 6 חיילים רוקדים לקצב "המקפלות" מארץ נהדרת. הסרטון הוא תמים לגמרי. אין בו שום פגיעה בזולת, לא בצה"ל ולא בפלשתינים וזו דרך סימפטית וחיובית למדי למחזור המשתחרר של הפלוגה לציין את שחרורו ולהשאיר מזכרת לפלוגה. אפשר לאמר שבדרך כלל מדובר באירועים הרבה יותר וולגריים. והנה ברגע שהפנו את תשומת ליבו של דובר צה"ל הוא מהר "לברר" למרות שלא היה מה לברר והחיילים, שכבר היו בבית בחופשת השחרור שלהם, נקראו חזרה לבסיס "לבירור"עם המפקדים. התגובה של כולם הייתה הסטרית, מבוהלת ופשוט לא לעיניין. ברור שמאחורי התגובה עומדת הבהלה מהזובור התקשורתי שעשים כול הזמן למדינת ישראל ולצה"ל. חברה תרדו מזה! זה פשוט לא סיפור אלא אנקדוטה תמימה.הסיפור השני עוסק במג"ד גולני שבזמן עופרת יצוקה אישר למ"פ לאשר לפלשתיני שפנה מיוזמתו, דגש על יוזמתו, ורצונו לצה"ל וביקש מהם, בטרם הם מתחילים בהריסת ביתו, לדבר לליבם של המחבלים שהתבצרו בבית שיסגירו את עצמם. הפלשתיני חס על רכושו ולצה"ל לא היה מה להפסיד אלא רק להרוויח. פעולה נגד הבית, אפילו מתוך זהירות רבה יכלה להביא לניפגעים ובשלב זה היו לפלוגה כבר 2 פצועים כתוצאה מירי מתוך הבית. התוצאה השניה האפשרית הייתה שצה"ל היה זוכה בעוד כמה שבויים כמקור מודיעיני וכקלפי מיקוח לגלעד שליט. ברור לגמרה שלא היה כאן "נוהל שכן" האסור על פי בג"ץ ולא הייתה שום פעולה יזומה של צה"ל לסכן את האזרח הפלשתיני . למרות זאת נאלץ המ"פ לפנות 4 פעמים למג"ד לקבלת אישור והמג"ד עצמו, בעקבות דו"ח גולדסטון והוראת הפצ"ר, הועמד לדין משמעתי למרות שלא עבר שום עברה ובתוקף הנסיבות קיבל החלטה נכונה שאין בה שום סיכונים אלא רק סיכויים. היינו צריכים דווקא לעודד את זה שפלשתינים מרגישים, גם בתנאי קרב, שצה"ל הוא כתובת אפשרית למצוקותיהם. אין ספק ההיסטריה והבהלה מחלחלת לכול מקום.
אחרון חביב – ישראל לא הייתה מוכנה לשתף פעולה עם ועדת גולדסטון לפני הדו"ח בטענה, לדעתי הנכונה, שכתב המינוי והרכב הוועדה כבר קבעו את המסקנות והופעה בפני הוועדה רק תיתן להם לגיטימציה. אחרי שהוועדה פירסמה את מסקנותיה ועל בסיס ממצאיה פתחה ישראל בחקירה משלה, המתייחסת לדו"ח גולדסטון והיא מצאה שחלק מהממצאים אכן נכונים. אין מה שמכשיר את גולדסטון יותר מהעובדה שהגענו לחקר האמת רק בגלל גולדסטון וכי אנחנו, בדיווח רשמי לאו"מ, למעשה מודים בכך.
נכון, אף צבא לא היה עובר סריקה כזו קפדנית של פעולותיו ומאיר בצורה כזו בוטה כול פגם קטן. לו ארה"ב היתה עושה זאת אחרי קרב פלוג'ה, בדקדקנות כזו, היו חטאי הגרמנים או היפנים במלחמת העולם השניה במזרח אירופה מלבינים כשלג. אבל מאחר שזו המציאות היה עדיף שהיינו מגיעים לחקר האמת לא כתגובה לגולדסטון אלא מפני שכך היינו צריכים לנהוג גם בלי גולדסטון.
יפה כתבת, אני מוצאת תבונה רבה בהגיגיך, אתה בוחן את הנושאים בפני עצמם ללא נטייה פוליטית מוקדמת.
השבמחקדרך זו יש בה יושר אינטלקטואלי שחסר בימים אלו במקומותינו. צר לי שקולך אינו נשמע דיו ברבים
עלה והצלח
כמובן שאיני מסכימה עמך בנושאים שונים, אך תענוג גם להסכים כמו גם להתנגד לך
תודה
אגב שיטת כתיבת התגובות והזהות של הכותב היא מסורבלת ומטעה ומקשה.
יש מקום לשיפורים ולהקלה עבור הדיוטות.