חלף עם הרוח

המזה"ת הוותיק התבסס על הסכם רוזוולט-אבן סעוד מ 02/1945 , עיקרו ברית בין הנפט הערבי לכלכלה המערבית נוכח עתודות האנרגיה העצומות של המזה"ת הערבי והתיאבון המערבי לנפט. לא היה לישראל בעצם מה להציע כמשקל נגד.  מעצמות העולם התחרו בשפע צורות על השפעה דומיננטית בעולם הערבי ושילוב השאיפות הערביות כיסוד במדיניותן.

למשטרים באזור היה העיסוק ב"סכסוך" הישראלי/ערבי/פלשתיני מקור ללגיטימציה והסחה מועילה מהבעיות הפנים ערביות הקשות. למעשה היווה הסכסוך את המכנה המשותף המשמעותי היחיד בין מדינות ערב שיכל להניען לכלל פעילות משותפת מדינית ובינ"ל, למשל באמצעות הליגה הערבית. למערב ולעולם ישראל היתה המטבע הזולה ביותר לשלם ולרצות את הערבים והמוסלמים.  מובן לכן שמבחינת רבים במערב "הסכסוך" היה הסיבה העיקרית לבעיות שלהם עם העולם הערבי.  אלא שהעולם הזה חלף עם הרוח !

א. - העולם מוצף באנרגיות משפע של מקורות, פיתוחים חדשניים של הפקת אנרגיות ירוקות מתחדשות, בעיקר הפקת אנרכיה מפצלי שמן. המערב כבר לא מתחרה על הזכות לקנות נפט ערבי במחיר מופקע אלא משקי הערבים תלויים ביכולת למכור אנרגיה למערב ובכלל.  הביטוי הבולט לתופעה הוא התפוגגות המעמד של אופ"ק, ארגון המדינות מפיקות הנפט, שפעם כל כינוס שלו טלטל את הבורסה העולמית והיום לא זוכה לכותרת משנה בעיתון ולא ברור אם הוא עדיין מתכנס.

ב. -  במשק העולמי המתקדם הטכנולוגיה, תעשיית המידע, התקשורת והתחבורה מובילים את הקדמה והצמיחה. בעוד שבעולם הישן היה לערבים יתרון מוחלט הרי במשק העתיד ישראל היא בהחלט גורם בולט ולעולם הערבי של המזה"ת מעט מאד מה להציע.  למעשה במזה"ת ישראל היא המשק הצומח היחיד ! כשהמשקים הערבים או מתרסקים ממש או מתכווצים יחד עם הירידה במחירי האנרגיה, כדי 55% ממחירם בשיא של 2012.

ג. - הסכסוך עם ישראל במזה"ת היה המגדיר המדיני העיקרי של הפוליטיקה האזורית ומקור לגיטימציה למשטרים ערביים שלא היה להם חזון אחר להציע לאזרחיהם מלבד עריצות בשם "המאבק" בישראל, לאחרונה החליף הסכסוך החמור, הגדול והמקיף  פי כמה בין הערבים ללא ערבים, בעיקר איראן ותורכיה, בין הסונה לשיעה ובעיקר איראן וסעודיה ובתוך זה המאבק על דמותו של האסלאם בין הג'יהאד הפוליטי לאסלאם המתון את "הסכסוך". אם המאבק בישראל היה מקור לגיטימציה חשוב הרי היום הוא זניח למיצוב של המשטרים והחברות הערביות המתמודדות עם ההקצנה הדתית המוסלמית ושותפות עם ישראל מקור של כוח לחולל שינויים כלכליים וחברתיים כדוגמת תוכנית 2030 הסעודית.  אחד הביטויים המובהקים לשינוי זה המהפך ביחס לחיזבאללה כארגון החוד במאבק בישראל, נערץ על העולם הערבי, למפלגת השטן, "חיזב-אל-שייטן" - מוקד לשנאת הערבים הסונים.

ד. שני ארגונים שהובילו את הבידוד של ישראל בעולם הם כיום מעוטי השפעה - הליגה הערבית וארגון מדינות האסלאם. הארגונים האלה, בייחוד הליגה הערבית, כבר לא מסוגלים להתכנס בהרכב מלא, כל התכנסות שלהם היא התכתשות פנימית בין חבריה והם אינם מסוגלים לייצר קונצנזוס בשום תחום - אפילו לא במושא ישראל !  

ה. - אירופה שהייתה מעצמה כלכלית וחברתית מאבדת במהירות את מעמדה להשפיע על התהליכים בעולם, כולל על הסכסוך שלנו. היא שרויה בדשדוש כלכלי עם צמיחה אפסית, במשבר דמוגרפי של ילודה מועטה והגירה בלתי מבוקרת לתוכה. מוסדותיה נאבקים על חייהם וניכרים סימני התפרקות ברעיון "האיחוד האירופי" יחד עם עליה בלאומיות, יש שיואמרו לאומנות, שאינה רואה בקשר עם הנפט הערבי נכס חסר תחליף אלא מקור לבעיות חסרות פתרון.  משקל המשק האירופי במשק העולמי צונח בהתמדה, יש שיאמרו מתרסק ממש, וכך השפעת אירופה על העולם.

ו. - נקודת הכובד הכלכלית העולמית שהייתה פעם בקשר הטרנס-אטלנטי בין צפון אמריקה לאירופה עברה לקשר הטראנס-פציפי בין סין והנמרים האסייתים לארה"ב. הקשר האירופי-ערבי כציר משמעותי במדיניות העולמית הוא נחלת העבר !

ז. - התקשורת העולמית, בייחוד זו המערבית, עסקה עד פרוץ "האביב הערבי", ב 03/2011, באופן אובססיבי ב"סכסוך". בחלק מאמצעי התקשורת המובילים במערב לא חלף יום ! בלי ידיעה 'שלילית' על התנהגות ישראל הכובשת כלפי הפלשתינים הכבושים, לא חלף שבוע בלי כתבת צבע על סבל הפלשתינים  - כנושא בודד היה "הסכסוך"  הנושא הכי מסוקר בעולם לאורך 50 השנים מאז 1967 וששת הימים משל כל זוועות העולם התמקדו ב"סכסוך".   כיום "הסכסוך" הפך לנושא נדיר גם בידיעות וגם בכתבות הצבע והוא נדחק מפני שאר זוועות העולם לקרן זווית. אפילו  בחלק מהתקשורת הערבית במפרציות, כוויית, בחריין, מצרים, וערב הסעודית כבר יש לגיטימציה, ההולכת וגוברת, לכתבות 'חיוביות' על ישראל.

ח. - הרשות הפלשתינית, שנמצאת בקיפאון מנהיגותי, כבר לא זוכה למימון חינם אוטומטי מעצם נשיאת אבוקת "המאבק" בישראל. פסקי דין בארה"ב מטילים עליה אחריות ישירה לטרור שבו נהרגו  אזרחים, מספר הולך וגדל של מדינות מתנות את הסיוע לרשות, מה שלא היה קודם, בערובות שהכסף לא מגיע, גם בעקיפין, למימון הטרור או "נעלם" המשטר המונופולים הפלשתיני, בחלק מהמדינות יש חוקים מפורשים בנושא וערב הסעודית מעכבת מפעם לפעם את הסיוע שלה לרשות רק כדי להזכיר לה שהיא מצפה ל'התקדמות' מדינית תמורת הסיוע. גם שגרירות אש"ף בוושינגטון נמצאת כרגע תחת התניה שהיא עוסקת "רק" בתהליך השלום. כלומר לא במרדף משפטי  אחרי ישראלים, גיוס תרומות למשפחות מחבלים, הסתה נגד ישראל בקמפוסים וכו'.  הפלשתינים הם כבר לא "הקורבן" של המזה"ת ובעיה "מצפונית" עולמית אלא בעיה אזורית נקודתית. על ישמח ליבנו - הם לא נעלמים אבל משוואת הכוח השתנתה ואתה אולי הנכונות לפשרות.

המזה"ת הישן התפוגג עם "האביב הערבי", קריסת משק הנפט ודעיכתה של אירופה וכך מקומו, משקלו וחשיבותו של "הסכסוך" הנצחי בסדר היום העולמי. החברה הערבית בכללה הפכה ל"בעיה של העולם" כשבתוכה הסכסוך הוא סעיף שולי זניח. .כשיפול האסימון בחברה הפלשתינית (הוא כבר נופל) שהעבר חלף עם הרוח יבשילו התנאים להסדר שהוא פחות ממדינה ויותר מאוטונומיה לפלשתינים והוא יטיב גם אתם וגם אתנו !