זועבי, החזון, ביבי והסרטון

"החזון שלי הוא צדק ושחרור. אני לא רוצה להגיד מה הנוסחה – מדינה אחת או שתיים. זו שאלה טכנית מבחינתי. אבל אפילו אם אנחנו מדברים על שתי מדינות, אף אחת מהן לא יכולה להיות מדינה יהודית. שתיהן חייבות להיות דמוקרטיות. אנחנו לא יכולים להסכים עם רעיון המדינה היהודית. התוכנית הפוליטית של המפלגה שאני מייצגת מדברת על שתי מדינות – מדינה אחת לכל אזרחיה, שהיא מדינה לא ציונית, לא יהודית ובגבולות 1948. לצדה תקום מדינה פלסטינית, עם זכות השיבה. אם שתי המדינות הדמוקרטיות הללו, כולל זכות השיבה וירושלים כבירת פלסטין, ירצו לפתח יחסים ביניהן ויגיעו להבנה כמדינה אחת – הדבר אפשרי. אבל איני יכולה להסכים למדינה אחת ולהשאיר את המתנחלים וההתנחלויות בגדה המערבית. זכות השיבה, מדינות דמוקרטיות, שום לגיטימציה לציונות או למדינה יהודית – ואז אפשר יהיה לבחור אם העקרונות האלו מתאימים למדינה אחת או לשתי מדינות. לא אכפת לי". עוד הסיפה ח"כ חנין זועבי, שאמרה את הדברים לעיל בברן, שוויץ,  במפגש עם פעילים אנטי ציוניים לפני מספר חודשים (כניראה מאי 2016). דבריה של ח"כ חנין זועבי נאמרו בכנס "אנטי ציוני" כלומר בכנס ששולל מבסיסו את זכות היהודים להגר למה שהם מגדירים פלשתיניה ולקיים שם חברה משלהם.

בהתייחסה לביטחון של ישראל ונקודתית לסוגיית ה"תיאום הביטחוני" בין ישראל לרשות  "לפני אוסלו הישראלים היו צריכים להתאמץ כדי לדכא, גם באינתיפאדה הראשונה וגם בשנייה, אך עכשיו לא. זו הבעיה שלנו עם התיאום הביטחוני הפלסטיני. כל כך קל לדכא את הפלסטינים ולשלוט בהם, אף בלי נוכחות פיזית של הצבא הישראלי בערים הפלסטיניות. אין כיום נוכחות פיזית של הצבא הישראלי ברמאללה ובבית-לחם". הדברים לעיל פורסמו בתקשורת הישראלית ביום שישי 09/09/2016 אך לא הציתו וויכוח ציבורי נרחב וודאי לא באשר לתגובה הישראלית.  שהרי ברור שחברת הכנסת חנין זועבי לא פועלת להסרת "הכיבוש" ככזה אלא נגד ההגדרה והזהות של מדינת ישראל, נגד איזו נוכחות תרבותית ולאומית מובחנת של יהודים כציבור עם מאפיינים משלו ושלמעשה דבריה הם מבחינת גיזענות אנטישמית קשה עטופה במילים של "צדק", "שחרור" "דמוקרטיה" וכדומה.  באופן צפוי דבריה הם אישור מלא לטענה שראש הממשלה מנסה לקדם בעולם ש"הסכסוך" אינו על "הכיבוש", על זכות ההגדרה העצמית של הפלשתינים ועל זכותם למדינה משלהם, זכות שהוכרה אין סוף פעמים על ידי היהודים החל מוועידת לונדון ב 1938, דרך קבלת תוכנית "החלוקה" ב 1947 ועד אפילו "נאום בר אילן"  מ 06/2009 אלא ההיפך - על זכות ההגדרה עצמית של היהודים

אם מסכמים את סך דבריה של הח"כית הבעיה שלה היא לא "הכיבוש" ואפילו לא "המתנחלים" אלא הזהות היהודית של מדינת ישראל. שהנוסחה "שתי מדינות"  לא כוללת את הסיפא "לשני עמים" ושלמעשה אין מניעה ששתי המדינות, אחת נקיה לחלוטין מיהודים והשניה שבה ליהודים אין שום זכויות לאומיות או תרבותיות כיהודים, יתאחדו למדינה אחת.

לכן הסרטון של ביבי מסוף השבוע, שזכה לגינוי מצד ארה"ב, מעלה וזורע את הרעיון שגם בהסדר אפשרי עם הפלשתינים, על בסיס כביכול ה"דמוקרטיה" הפלשתינית, יוכלו יהודים להמשיך לחיות בתחום המדינה הפלשתינית, הוא מבחינת "זריעה" של רעיון שיחייב תגובה והתייחסות פלשתינית. בכלל צריך לקדם, כעת זו ההזדמנות, שהסכסוך הוא על זכות הקיום שלנו היהודים - לא של הפלשתינים !