הדמוקרטיה היא כידוע שלטון העם. ברני סנדרס, בפריימריז הדמוקרטיים בארה"ב הקשה ושאל הרבה פעמים עד כמה כסף, הון ושלטון, יכולים, איך נאמר זאת בעדינות, להטל בדמוקרטיה. כל מאבק על דעת קהל הרי עולה כסף רב וכל העשיר גבר.
במחקר שנערך באוניברסיטת פרינסטון בארה"ב, שפורסם לתקשורת בתחילת אפריל 2014, נבדקו 1800 פעולות והחלטות של הממשל הפדרלי בארה"ב לאורך 20 שנה. אוניברסיטת פרינסטון היא מהיוקרתיות בעולם, חברה בליגת הקיסוס בארה"ב, היא עצמה מייצרת רבים מראשי הממשל הבאים וקשה מאד, למי שהפרוטה לא בכיסו, להתקבל למוסד. למרות זאת מסקנות המחקר היו חד משמעיות "הממשל האמריקני אינו מייצג את האינטרסים של רוב האמריקנים אלא את אלה של העשירים והחזקים" - במילים אחרות "הכסף מדבר". לא אתמם שנמצאה דרך לעקוף את הסוגיה ולהפוך את הכסף לזניח בדרכי ההתנהלות הפוליטיים בכל החברות בעולם כולל ובעיקר הדמוקרטיות.
ארה"ב מאז מלחמת העולם השניה ואירופה בעשורים האחרונים הפכו את הכסף ל"סוכן פוליטי" שלהם בבואם לעצב ולהנדס מדינות וחברות זרות - לא מדובר בסיוע הומניטרי או כלכלי אלא בפעילות פוליטית - לא תמיד דווקא שלילית . למשל תמיכה בארגוני "ירוקים" בעולם ("גרין פיס" למשל) או הצלת חיות נכחדות - מצד שני ארה"ב הפילה, מאז מלחה"ע השניה, בעזרת כסף שמימן פעילות פוליטית בארצות זרות, עשרות !! ממשלות בעיקר באמריקה הלטינית, בדרום מזרח אסיה ובמזה"ת. לא ארחיק להפלת המשטר הדמוקרטי של מוצאדק באיראן ב 1953 או להפלת השאה ב 1979 אלא אסתפק בששת השנים האחרונות. מיד לאחר ביקורו במצרים של הנשיא אובאמה ונאום קהיר ב 04/06/2009, החלה ארה"ב לממן במצרים עמותות לא ממשלתיות - NGO - שעסקו ב"דמוקרטיה" ולמעשה חתרו תחת שלטון מובארק. מאות פעילים הוטסו לארה"ב, כביכול במימון עמותות לא ממשלתיות בארה"ב, לעבור התמחות ברישות חברתי, גיוס המונים, הפצת רעיונות וכדומה, הכל בשם הדמוקרטיה. הנשיא חוסני מובארק היה ער לתופעה אבל - א. הוא חשש מארה"ב, מתגובתה המדינית ובעיקר מקיצוץ בסיוע הצבאי ו ב. - הוא האמין שמנגנוני הביטחון שלו יצליחו להכיל את התופעה - הוא טעה ומצרים נמצאת היום במצב הרבה יותר גרוע - גם ארה"ב טעתה, כמו שסרקוזי טעה בלוב ב 2011 וטוני בלייר בעיראק ב 2003 - רק שהיא לא משלמת את המחיר!!.
ממש באותו הזמן, 2009-10, כאשר תמה תקופת ה"הקפאה" ותהליך השלום נשאר תקוע, הגה תומס פיקרינג, מקורב של הילארי קלינטון ושגריר ארה"ב בישראל בשנים 1985-88, תוכנית שהתבססע על פעולת משרד החוץ והסי.איי.אי בקהיר, להתסיס את ערביי ישראל נגד המדינה. באותה תקופה החל תומס פרידמן בניו יורק טיימס במסע עירעור הלגיטימיות הציבורית של בנימין נתניהו במאמרו המפורסם מ 03/2010 "נהג שיכור בירושלים". הרעיון היה ישן ושחוק - עמותות "דמוקרטיות", הפגנות עם נשים וילדים בראש ומינוף "הקיפוח" המדומה והאמיתי של ערביי ישראל כדי להמשיל את ישראל למדינת "אפרטהייד". אני מניח, מבלי לדעת, שהתוכנית ניבלמה משילוב של קריסת העולם הערבי כולו לאנרכיה ומרמזים "עדינים" של ממשלת ישראל שהיא מודעת למזימה. אתמול נחשף שמזכיר המדינה ג'ון קרי מימן הקמת מסד נתונים לעוד "ארגון שלום" בשם "קול אחד" והמסד בעצם שימש למאבק הבחירות נגד ביבי בתחילת 2015 כששירת, בעיקר וכימעט רק, את קואליציית אירגוני "רק לא ביבי" - V15 .
זאת לדעת, כשכסף פוליטי זר מוזרם לאיזו מדינה בעולם לעמותות לא ממשלתיות - NGO, גם בישראל, הוא לא נועד, בדרך כלל, לחזק ממשלה מסויימת בדרכה, לכך יש קשרים רישמיים, סיוע כלכלי ומדיני בין ממשלות וקשרים רישמיים, אלא דווקא להטות אותה מדרכה לכיוון שתואם את בעל הכסף. כמו שאמרנו לכסף יש כוח שמעצב ולא פעם גובר על הדמוקרטיה. שנית - מאחורי הכסף הזה אין אחריות סופית לתוצאה ואין מחיר משמעותי אמיתי לטעות מצד המממן - להבדיל מה"ילידים" בשטח.
כשאזרח ישראלי פעיל פוליטית, חי כאן וממומן על ידי עצמו וחבריו, יהיו אלו אפילו עמידים ובעלי יכולת, הוא נושא, יחד עם כולם, את מחיר פעילותו. כולנו, כל עם ישראל, נושאים על גבנו את מחיר אוסלו, היציאה מלבנון, ההתנתקות, המלחמות בעזה או מלחמת לבנון השניה - כך כל פעיל שמאל או תומך ימין - בדיוק ההיפך הגמור המממן הפוליטי.
אכן כסף זר קונה ומייצר כוח פוליטי, הוא הסוכן העיקרי של מעצמות זרות לפעול בתוך חברות שאינן מרצות אותן מעל ראשי ממשלותיהן, לפי מידת האינטרסים שלהן - המממנים !! אין מאחורי הכסף הזר שום אחריות מהותית לתוצאות כשהן, לא פעם, אסוניות. מימון פוליטי זר הוא ההפך הגמור מדמוקרטיה ומכל תהליך דמוקרטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה