יום חמישי, 14 ביולי 2016

בוקר טוב ישראל !!

בבריטניה תפסה תרזה מיי את תפקיד ראשת הממשלה ובוריס ג'ונסון את תפקיד שר החוץ, שניהם ידידי ישראל מובהקים שכבר לא מחוייבים לקו הכללי במדיניות החוץ של האיחוד האירופי. אפשר לאמר שהחלטה במועצת הביטחון על הקמה חד צדדית של מדינה פלשתינית בגבולות 67 היא, למעשה, בלתי אפשרית כרגע, עם או בלי ארה"ב .
האיחוד האירופי, היום מרכז הפעילות המדינית הפרו פלשתינית בעולם, נוטה במהירות ימינה, שקוע בהגדרת עצמו מחדש ובהישרדות. אחרי הברקסיט (בריטניה) מחכה לה הנקסיט (הולנד). ישראל ירדה בסדר העדיפות לנושא שלא שווה להשקיע בו אנרגיה רבה מדי.
בארה"ב ימי שלטונו של אובאמה מתקרבים לקיצם כשמורשתו במדיניות החוץ בהתרסקות כללית ומורשתו במדיניות הפנים, שבה אכן שינה רבות ולטובה, נדחקת הצידה בשל המתח הבין גיזעי והעובדה שבסופו של יום מצבם של השחורים בארה"ב לא השתנה משמעותית.  לא ברור מה ילד יום (אני מהמר שבסוף הילארי תהיה הנשיאה) אבל כך או כך היחס לישראל ישתנה  לטובה, במיקרה של הילארי במעט, במיקרה של טראמפ בהרבה.
ישראל מוצאת את עצמה בעמדת פיבוט חריגה בהיסטוריה שלה. אין ספק שהיא סיעה לפיוס הרוסי-תורכי בעיקר סביב הסכמה לשלב את שניהן בהולכת הגז לאירופה. ישראל התפייסה עם תורכיה תוך פגיעה קשה בחמאס שמבין שהמצור והפיקוח הישראלי ישארו, הגם שתורכיה תסיע כלכלית לחמאס, מה שתואם לחלוטין את האינטרס הישראלי. הסכם הפיוס עם תורכיה מכרסם בריבונות ובלגיטמציה הבין לאומית של ממשל אבו מאזן שכבר לא יכול לטעון ליצוג "כל הפלשתינים". חלקם מיוצג טוב יותר על ידי תורכיה והחמאס.
מיד לאחר ביקור שר החוץ המצרי בארץ לפני שבוע, ב 11/07/2016 בבוקר, פרסם משרד החוץ התורכי, כאילו ללא סיבה, הודעה "שיש עדיין מכשולים בפיוס עם מצרים". לי זה רומז שלפחות חלק מהשיחות עסקו בתיווך ישראלי בין תורכיה למצרים כשלשני המדינות אינטרס ענק לשלב את הגז המצרי במה שאני מכנה "פרויקט השלום הגדול".
עוד מצאת את עצמה ישראל כמתווכת בין אתיופיה למצרים בנושא מי הנילוס הכחול, סיבה למתח קשה בין המדינות. מארג האינטרסים הישראלי-מצרי כולל כעת מלחמה בדאע"ש בסיני, פרויקט הגז' הפיוס עם תורכיה והתיווך עם אתיופיה, אני משער שטכנולוגיה להתפלת מי ים באנרגיית גז מצרית יכולה להיות חלק משמעותי מהפיתרון,  מכאן סביר מאד ש"הסכסוך" והיוזמה המצרית הם המלבין האידיאלי של היחסים האסטרטגיים והכלכליים המתעצמים בין ישראל למצרים. כמו שה'ברקסיט' מערער את הלכידות של האיחוד האירופי כך יחסי ישראל-מצרים מעמעמים את האווירה האנטי ישראלית במזה"ת.
מסעו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לאפריקה, מסעו העתידי לרפובליקות המוסלמיות של מרכז אסיה, התיאום האסטרטגי המתהדק עם הודו, בלי לערער את היחסים עם סין, וברית הסיבר עם יפן, ביחד עם מה שכבר מניתי מערערים, יתכן אפילו שמבטלים, את הרוב האוטומטי שהיה לפלשתינים במוסדות בינ"ל רבים. לראיה, הרשות הפלשתינית משכה לפני יומיים, ב 12/07/2016, את הצעתה באונסק"ו להכיר בקשר שבין האסלאם לירושלים מחשש חריג שלא יהיה להחלטה רוב. הנושא הפלשתיני כבר אינו מסעיר, מלהיב ובעיקר לא מניב יותר דיוידנט פוליטי והכיוון ברור - לעולם יש צרות רבות, קשות וחמורות פי כמה.  
המזה"ת כולו, מסוריה ועיראק עד לוב ותימן נמצא כרגע במאמץ גדול להגיע לסוג של הסדרה פוליטית וחיסול דאע"ש. הכיוון הכללי הוא שמירת המסגרת המדינתית הרופפת ובניית מערכת פדרטיבית עם ממשלים אתניים אזוריים דמוי כורדיסטן העיראקית. אפילו תורכיה הודיעה אתמול על רצונה לשפר את יחסיה עם סוריה וסוריה, מצידה, האריכה את הפסקת האש עם המורדים נתמכי תורכיה באזור חאלב. סביב הקווים הדתיים, העדתיים והאתנים מתחילות להתייצב הפסקות אש תכופות ומתמשכות וגדל המרחב למגעים מדיניים שהולכים ומתעצמים. רק אתמול אמר שליח האו"ם ללוב מרטין קובלר, בראיון ל סי.אנ.אן בקהיר, שהכיוון בלוב הוא להקים "מועצה צבאית" שתקיים פיקוח על מה שהוא כינה "צבאות אזוריים" בלוב: במערב, במזרח ובדרום. כלומר להקים שיטה שתקיים את המסגרת הכלל מדינתית אך תכיר באינטרסים של תאגידי השבטים ובריבונות המקומית שלהם - מן ארה"ב של לוב, שתהיה מודל לארה"ב של עיראק, של סוריה ושל תימן (אולי, בעתיד היותר רחוק, גם של ירדן + הפלשתינים).
ברור שיקח עוד כמה שנים של אלימות וקרבות לעצב מחדש את ההסדרים במזה"ת, האיזון החדש שיווצר יהיה שביר, לכוד בסבך של אינטרסים דתיים, עדתיים, אתנים ושיבטיים, דומה לעיצוב המבנה הפוליטי בבוסניה וסרביה שעד היום לא מאפשר חזרה לחיים נורמליים כמו לפני המלחמה שם ב 1993. יתר על כן בצד המתח הקבוע שישאר באזור - המזה"ת יהיה "מדבר כלכלי" שהאינטרס היחיד של העולם בו זה להכיל אותו - כלומר לשמור על יציבותו היחסית כדי שהאלימות, הטרור והפליטים לא יציפו את אירופה והעולם.  העולם הערבי כבלוק מדיני, השולט באנרגיה בה תלוי המערב, שיש לו גם משקל כלכלי משמעותי הוא נחלת העבר - למי שיש היום משקל הולך וגדל באזור זה ישראל - בוקר טוב לכולנו !!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה