המילה 'UNSUSTAINABLE' היא מילה דיפלומטית מקובלת שמשמעותה "לא בר/ת קיימא", במילים אחרות 'זה לא יכול להמשך'. לא תמיד מצורפת הנמקה ומה יקרה אם זה כן ימשך. כששואלים דיפלומט בכיר מערבי, בראשם מזכיר המדינה ג'ון קרי, מדוע הם כה אובססיבים בפיתרון סכסוך שמכל בעיות העולם כרגע הוא זניח וחסר משמעות (לנו ולפלשתינים הוא עדיין מרכזי מאד ) התשובה האוטומטית שלהם היא שהמצב הקיים לא יכול להמשך - UNSUSTAINABLE .
לכן צריך לסרוק את תולדות האנסאסטאינאבל - המילה לא הייתה בשימוש נפוץ אחרי מלחמת העולם השניה ואני לא יודע מתי בדיוק היא ניכנסה לשימוש מקובל כדי להסביר דברים שאין להם הסבר לוגי אחר. נתחיל עם המהפכה האיראנית של ינואר 1979 - השאה הפרסי ריזא פהלאווי היה ללא ספק עריץ אכזר, מגלומן שראה עצמו המשך ישיר לכורש. הצבא האיראני היה מצוייד במיטב הטכנולוגיה האמריקאית ועוצמתו בלבד השליטה סדר, אמנם פרו איראני, במפרץ הפרסי/ערבי והבטיחה אספקה שוטפת של הנוזל היקר דאז , נפט, לעולם. מצד שני השרות החשאי "סוואק" הטיל אימה בעצם שמו ובלי קשר לבית המלוכה לא היה שום סיכוי להתפתח כלכלית מעבר לזבן המכולת המקומית למרות העריצות והשחיתות מי שלא עסק בפוליטיקה ובמקום לשלם מיסים שילם את השוחד המתאים לפקידים חיי בשיגרה ובביטחון אישי סביר למדי שהיום ניראה כחלום רצוי.
יום אחד, ב 1978, שנה אחרי שניבחר לנשיא ארה"ב, החליט הנשיא ג'ימי קרטר שהמצב באיראן - דיקטטורה חשוכה, הוא, ניחשתם נכון, UNSUSTAINABLE - למען איראן וזכויות האדם יש להפיל את השאה "העריץ" ולהביא, יש מאין, דמוקרטיה לאיראן. בעזרת סנקציות, אברגו על נשק ולחץ בינ"ל בהובלת ארה"ב סולק בן הברית הכל כך נאמן של ארה"ב מהשילטון. הוא הוחלף בממשלה זמנית, בינואר 1979, שכעבור כמה חודשים הופלה בידי "המהפכה האיסלאמית" של חומייני. 6,000 מנאמני המשטר הקודם הוצאו להורג, כולל צמרת הצבא, נשים הוכפפו לחוקי הצניעות וחלק מזכויותיהן נשלל, ומשטר עריצות איסלמית השתלט על איראן. החולשה האיראנית והוואקום הפוליטי הביאו את מדינות המיפרץ הסוניות, בהנהגת עיראק, לערער על הסדר הקיים ופרצה מלחמת איראן עיראק שגבתה כחצי מיליון קורבנות מכל צד בניפרד והסתיימה בתיקו. איראן הפכה מגורם מייצב בסדר האזורי לגורם מסכסך שהחיה מחדש את העימות הסוני-שיעי והתערב בסידרה של מלחמות אזוריות מבחריין וסודן עד סוריה ולבנון. המהפכה המוסלמית באיראן הפכה גם למודל לג'יהאד העולמי. שרשרת האירועים מהפלת השאה הפכה לאסון אזורי ענק שבו ניקטלו מעל למיליון בני אדם, התפורר האיזון האזורי ל UNSUSTAINABLE אחד גדול. .מאז מלחמת העולם השניה, במונחים של חיי אדם, פגיעה כלכלית ומלחמות המהפכה האסלאמית באיראן הפכה לאסון אזורי ענק, עדיין יותר מדאע"ש שהוא אחד מנכדיה של המהפיכה האיראנית.
העריצות המבחילה של סדאם חוסיין ניחשבה בארה"ב של ג'ורג' בוש הבן כבלתי ניתנת להתקיים, במיבצע "חופש לעיראק", שם כל כך אוטיסטי, פלשה ארה"ב לעיראק "להביא דמוקרטיה שכה מגיעה לעיראקים" במרץ 2003. אקצר בתיאור הזוועות מאז עד היום, המדינה התפרקה ומלחמת אחים דתית ועדתית מתמשכת מחריבה את המדינה עד היסוד. יהיו זוועותיו של סדאם חוסיין אשר יהיו לעומת המציאות העכשווית לא מוגזם להניח שסדאם היה המירב שהתרבות החברתית העיראקית מסוגלת לייצר..
חוסני מובארק, נשיא מצרים, כמו במיקרה של השאה 30 שנה קודם, היה תלוי בחסדי האמריקאים. כשפרצו המהומות במרץ 2011 היה הנשיא אובאמה הראשון להודיע "שהנשיא מובארק היה כבר צריך להתפטר אתמול" - אחרי שני עשורים רצופים של צמיחה כלכלית רצופה במצרים (4% בממוצע) שהיתה גדולה מהריבוי הטיבעי - אחרי שרמת חייו של המצרי הממוצע צמחה ב 20% בעשור שלפני "האביב" עברה מצרים מעריצות מוסלמית לעריצות צבאית - כלכלתה התרסקה ודאע"ש מכרסם בתוכה. הנשיא חוסני מובארק לא היה דמוקרט אירופי, את הנשיאות רצה, רחמנא לצלן, להוריש לבנו אבל המצב היום במצרים חמור שיבעתיים ודמוקרטיה יוק.
בלוב נהג הדיקטטור המקומי מועמר קדאפי מעשה קבע לאנוס קטינות ולכלוא את יריביו בבורות במידבר - את הביריון הזה היו חייבים לסלק. היום עשרות "קדאפים" קטנים עושים אותו הדבר יום יום. חי האזרח הם אקראיים נתונים לגחמת מליציות שונות ומשונות והמדינה, שבימי קדאפי הייתה פקק בפני מהגרים ולוחמי ג'יהאד לאירופה, היא היום קרש קפיצה גם לג'יהאד וגם למהגרים ישר ללב אירופה. ימיו של קדאפי שבהם אזרח מהשורה יכל לסוע בביטחה מטריפולי לבנגאזי הם חלום רחוק, כמה זמן עוד יכול המצב בלוב להימשך היום ?
אפשר להמשיך בדוגמאות עד אין סוף - זכור לטובה בחצי המאה האחרונה רק מנהיג אחד - ג'ורג' בוש האב כשבקיץ 1992, לאחר שיחרור כוויית והשמדת צבא עיראק, בניגוד לדעת יועציו ומפקדיו ובניגוד לדעת הקהל בארה"ב, התעקש להשאיר את סדאם חוסיין, איש זוועתי בכל קנה מידה, בשילטון בעיראק המוכה.. החיים בעיראק היו קשים אבל טובים בהרבה מהחיים בעיראק היום והיציבות האזורית, הכל כך פגומה לכשעצמה, נישמרה לעוד עשור עד שבא הבן הפחות חכם והחליט שהמצב בעיראק לא יכול להמשך, הוא UNSUSTAINABLE - רמז עבה כעורו של פיל לכל מי שכל כך מפנטז על סילוק שילטון החמאס בעזה.
לקחים -
א. העובדה שמצב מסויים בעייתי, מלא פגמים ומעוות לא אומר שבסופו של יום זו לא האלטרנטיבה המציאותית, דגש על המילה מציאותית, הסבירה והטובה יותר או הגרועה פחות ..
ב. שסכנת "הוואקום הפוליטי" גדולה ומאיימת בהרבה מונים ממציאות פוליטית קשה שמתבססת על סוג של איזונים גם אם הם בעייתיים ומורכבים. בוואקום פוליטי מתפרצים כוחות בלתי נישלטים על ידי אף אחד ובמערכת מבוססת איזונים תמיד יש כתובת ומרחב למו"מ. בהכללה עדיף שינוי מדוד והדרגתי, גם אם יארך עשרות שנים, ממהפכה תרבותית ומדינית מיובאת מבחוץ.
ד. שבבסופו של יום המשטרים במזה"ת ובכלל משקפים את התרבות החברתית והפוליטית המקומית והניסיון להשית עליהם "משטרים" אירופאים ואמריקאים, לקוחים מתרבות אחרת וזרה הוא נואל, יהיר, מתנשא וקולוניאליסטי במהותו.
ה. כשלפוליטקאי אין הנמקה למה הוא עוסק בנושא מסויים ומה חשיבותו על פני שאר הנושאים החשובים המילה - המצב "לא בר קימא" - UNSUSTAINABLE - אומרת שהוא מנסה להסביר את מה שאין לו עליו הסבר ובדרך כלל הוא מבוא לאסון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה