גרמניה של אחרי מלחמת העולם הראשונה הייתה אחד המקומות המתוסבכים בעולם. מפלה כואבת בשדה הקרב, כניעת גרמניה וסילוק הקיסר, רחובות מלאים במיליוני חיילים מובטלים, נכים, רעבים, חלקם במצב של הלם קרב מתמשך, משבר כלכלי נוראי שהתעצם ב 1928 השליך לרעב ממש את המעמד העובד ומעמד הביניים הנמוך בגרמניה, משטר פוליטי לא יציב, רפובליקת ווימאר, שהתקשה לייצב את עצמו ולתת כיוון לגרמניה, מליציות אלימות שהשתוללו ברחובות, ה"פרייקור" הרצחני, "קסדות הפלדה" הלאומני, ה"ס.א" הנאצי ומליציות שמאל בראשן "הצבא האדום של הרוהר" (החבל המתועש של גרמניה במערב), ה"ספרטקיסטים" הקרובים לקומוניסטים בצפון גרמניה ונוספות. משטר פיצויים דרקוני, בעיקבות שלום וורסאי מיוני 1919, דיכא כל צמיחה והתאוששות כלכלית בגרמניה שתתן ותאפשר תעסוקה למיליוני החיילים החוזרים מהחזית.
בין מעצמות הברית שררה מחלוקת בוורסאי. צרפת רצתה לדכא את גרמניה לדרגה שלא תאפשר לה להוות איום בעתיד - ארה"ב בראשות הנשיא וודרו ווילסון רצתה שלום "בלי מנצחים ומנוצחים". צרפת ניצחה בוויכוח וודרו ווילסון קבע, כבר אז ביוני 1919, שבוורסאי ניזרעו זירעי המלחמה הבאה.
כשחברה של בני אדם עם מודעות לאומית עוברת כזו השפלה, אפילו היא מוצדקת וחסרת ברירה, עוברת משבר כלכלי כל כך קשה, שדרכה לשיקום כמעט בלתי אפשרית, שהמערכת הפוליטית שלה מעורערת, שיש בה רעב ממש ומליציות ברחובות, חברה כזו תעבור, כחברה, טירוף מערכות גמור ואלימות רצחנית. כשהכל ביחד בתוך תקופה קצרה של כ 14 שנים, גרמניה היתה חבית חומר נפץ ענקית והיטלר הניצוץ. גרמניה והנאציזם יחודים בעיקר באהבת הסדר והמשמעת החברתית של הגרמנים והאישיות השטנית והכריזמטית של היטלר. רוב הגרמנים הצעירים שהתגייסו למפלגה הנאצית לא החלו דרכם כשונאי יהודים אלא כפטריוטים גרמנים שרצו חוק וסדר, לחם ועבודה, כבוד לאומי ושיקום גרמניה. באותה עת ממש חיסל סטאלין מיליונים באוקראינה ותהליכים דומים היו גם באיטליה, ספרד, הונגריה, פולניה, רומניה וסלובקיה אלא שהם היו פחות קיצוניים, החברה פחות מתועשת, ממושמעת ומתגייסת ומנהיגים כמו פרנקו או מוסלוני עם פחות אידיאולוגיה ושאיפות עולמיות ועם יותר עקבות,
בצפון קוריאה אין תהליכי הקצנה "כמו בגרמניה לפני 60, 70 או 80 שנה" ועדיין צפון קוריאה היא הדוגמאה הקרובה ביותר לנאציזם שעדיין מתפקדת בעולמנו. בכל הדמוקרטיות המערביות בלי יוצא מהכלל, דווקא בגלל שהן דמוקרטיות, שיש בהן חופש דיבור והבעה, הגנה על הפרטיות ועל האזרח משרירות החוק, יש תנועות קיצוניות אלימות מימין ומשמאל (הבריגדות האדומות, באדר מיינהוף, אקסיון דירקט ועוד) - היום, ממש בימים אלה לא רק בדומא, שורפים מרכזים לפליטים בגרמניה, שבדיה ואוסטריה. מדינות אחרות מונעות בכוח כניסת מהגרים, תנועות ימין שונות ומשונות משגשגות בכל אירופה, כולן מדברות על בלימת ההגירה במיקרה המתון וגירוש הזרים במיקרה הקיצוני יותר. בארה"ב פועלות מליציות "העליונות הלבנה" ואת הפיגוע השני בחומרתו בארה"ב אי פעם, שבו נהרגו 168 בני אדם, ב 19 באפריל 1995, במרכז הממשל הפדרלי באוקלהומה סיטי ביצע איש "העליונות הלבנה" טימותי מקווי. - לא כי התהליכים מזכירים את גרמניה אלא כי החברה היא דמוקרטית.
כן !! במצבי קיצון הדמוקרטיה עצמה עלולה לבחור בדיקטטורה - כמו בגרמניה דאז, כמו בתורכיה ממש היום. הלקח שלי מההיסטוריה הוא שיש תמיד בכול דמוקרטיה סכנה של פופוליזם, שיש בה פתח לשילהוב יצרים (טראמפ) ושתמיד יהיו בדמוקרטיות תנועות קיצוניות. המענה לסכנה הוא ממשל מתפקד ויעיל ואחריות ציבורית רחבה ועל מיגזרית. ברמה הפסיכולוגית ממשל שיוצר תחושה, בגדול, שהוא דואג למדינה ועתידה (לגיטימציה). בהקשר הזה אחת הסכנות לדמוקרטיות באירופה היא התחושה ההולכת ומקצינה שהממשלים שם לא מסוגלים ואולי לא מעוניינים לנתב את התהליכים באירופה לכיוון אופטימי של יציבות חברתית וכלכלית ולכן יש שם עירעור גובר של הלגיטמציה השילטונית, ביחוד של האיחוד האירופי ככזה.
בהיות האדם אדם - סכנת הפופוליזם, במקביל לממשל עם אחריות כיתתית צרה, לגיטימציה מצומצמת ועם חברה מאויימת ולא יציבה, קיימת כל הזמן, בכל הדמוקרטיות ועמה הסיכוי למשטר אפל .
יש שאלה האם בדמוקרטיה תפקידו של סגן רמטכ"ל או רמטכ"ל זה להציב מראה משלו, סובייקטיבית, לחברה הישראלית ולהגדיר לה את התקינות הפוליטית והשיח הציבורי. תשובתי לא!! בדמוקרטיה יש לשם כך עיתונות חופשית, מפלגות פוליטיות ובית משפט עליון. זה במפורש לא תפקיד הצבא !! ההשוואה של סגן הרמטכ"ל ל"תהליכים שקרו בגרמניה לפני..." היא נואלת, שיטחית, רדודה ומוזילה את השואה. כל ההקשר ההיסטורי שונה מהיסוד החל בלגיטימציה שיש לשלטון בישראל מול זה של רפובליקת ווימאר בגרמניה ב 1930 - דרך סיפור ההצלחה הכלכלי והחברתי בישראל - גרמניה שלפני 80 שנה הייתה, בכל קנה מידה, אסון כלכלי וחברתי. העובדה שיש בנו תופעות קיצון נובעת דווקא מהעובדה שאנחנו דמוקרטיה מתפקדת, לא שונה במאום מהדמוקרטיות בעולם שסובלות ממש מאותן תופעות בצורה הולכת ומקצינה. יש גם הבדל עמוק בקוד התרבותי בין הקוד הגרמני של "חוק וסדר" ל"איפכא מיסתברא" היהודי ממש בקצה השני.
עוד טעה האלוף יאיר גולן - הסכנה שיתפתח אצלנו "נאציזם", שתיאורתית תמיד קיימת, קטנה משמעותית מבאירופה כי שם, באירופה, מתעמעם החזון ויש צורך בחזון חדש, בדומה לגרמניה ב 1928, אצלנו החזון הציוני עדיין חי ובועט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה