ביקור השר והדחת השר

הביקור - אתמול, יום רביע 05/18/2016, לאחר הצהרה מפתיעה מפי נשיא מצרים בדבר הצורך להניע את תהליך השלום עם ישראל, ביקר מזכיר המדינה של ארה"ב, ג'ון קרי, במצרים. בתקשורת הערבית הזכירו דווקא את לוב כסיבה לביקור הפתאומי ואת התהליך עם הפלשתינים כנושא שולי.  לוב מתקשה להתייצב, יש ממשלה מוכרת על ידי האו"מ והמערב, דאע"ש שולט על כ 200 ק"מ חוף מתוגבר לאחרונה בלוחמי בוקו-חרם מניגריה ומה שמדאיג את המערב זה גלי הפליטים ההולכים ומתעצמים מלוב לדרום איטליה. אמנם אירופה הצליחה להאט את זרם הפליטים מתורכיה אך היא עומדת חסרת אונים מול הפליטים מלוב. לאחרונה הודה נאט"ו שהמיבצע הימי נגד "מבריחי הפליטים" ניכשל והחשש הוא לכ 3 מיליון פליטים נוספים בקיץ הקרוב.

לכן הוגים במערב להסיר את אמברגו הנשק מלוב  ולעבור לשיטה החביבה על האמריקאים, לחמש את הממשלה המוכרת, שלמעשה אינה יותר מעוד מליציה לוחמת, כדי שהם יעשו את העבודה השחורה. כאן מצרים נהפכת לחשובה- ראשית היחסים בין לוב למצרים דומים ליחסים בין אפגניסטן לפקיסטן - מצרים מתייחסת ללוב כחצר האחורית שלה. יש לה בלוב השפעה, רשת מודיעין יחסית טובה והיא יכולה לספק בסיסי תיפעול במצרים עצמה ובמזרח לוב לכל פעולה נגד דאע"ש, כמובן אם המערב ובעיקר ארה"ב יהיו מוכנים לשלם את המחיר המדיני - הפשרת היחסים המתוחים מאז הדחת הנשיא האיסלאמיסט מוחמד מורסי לפני כשלש שנים בידי הנוכחי, וחידוש הזרמת הנשק למצרים. הבעיה של הפליטים מלוב מטרידה את אירופה והמערב במונים יותר מהבעיה הפלשתינית.  כמובן שגם "התהליך" זכה להתיחסות כי אין נושא שמעניק לגיטמציה לפגישה מ"תהליך השלום" הניצחי.

הערכה שלי - לוב היום יותר חשובה למערב מתהליך השלום עם הפלשתינים. ניחוש פרוע - יתכן והעלמות המטוס המצרי מפריז לקהיר הבוקר הוא רמז ג'יהאדיסטי למצרים .

-----------------------

ההדחה - לפני מספר ימים, ב 15/05/2016, כספיח לפרשת האלוף גולן, עודד שר הביטחון את אלופי המטכ"ל להביע את דעתם באומץ, גם בניגוד לעמדת הדרג המדיני. הוא שכח לשים לדלת שעכשיו פתח, לא במיקרה, משקופים וידית. המשקופים הם "בפורומים המתאימים" והידית היא "בנושאים עליהם הם מופקדים" - ההבהרות פורסמו רק לאחר פגישת "הנזיפה" בין יעלון לראש הממשלה בהמשך היום, בערב.  

ברור לגמרי שאנחנו מעוניינים באלופים דעתניים שמביעים בגלוי את עמדתם, בקבינט או בפורומים סגורים, לגבי, נניח, היציאה מלבנון בזמנה, לגבי תקיפה באיראן, לגבי הלחימה בעזה, לגבי סדר העדיפויות בהצטיידות צה"ל לטווח הארוך וכדומה. אני משער שרובנו מסכימים שהדיונים האלה לא יכולים להתקיים בגלוי בתקשורת גם מחשש לביטחון שדה בסיסי וגם מחשש שעיתונאים יתגייסו "לקדם" את האלוף שדעתו ניראית להם יותר - סביר מאד בהתאם למידת ההתנגדות שלהם לראש הממשלה המכהן - לאו דווקא ביבי העכשווי. סביר גם שרובנו לא היינו רוצים לראות אלוף משרת מוערך מביע דעתו בתקשורת על סוגיית "מחיר למשתכן", הבניה ביו"ש או סעיף היציבות במתווה הגז. הבעיה העיקרית בדבריו של יעלון היא שהוא השאיר את הדלת פתוחה לאלופי צה"ל להתבטא באשר לכיוון הערכי של החברה הישראלית כפי שנשקף מדברי סגן הרמטכ"ל יאיר גולן. הכיוון הזה מסוכן יותר כי מהר מאד תאתר התקשורת את האלופים עם הדעה "המתאימה" ו/או ה"פסולה" - הסכנה שאלופי צה"ל אולי לא יחששו מהדרג המדיני אבל כן יפזלו לתקשורת וישתדלו "לרצות" אותה היא מוחשית וקטלנית להתפתחות הצבא כצבא כל העם הכפוף לדרג הפוליטי הניבחר במדינה דמוקרטית. הסכנה שבמדינה דמוקרטית תווצר, למעשה, סוג של ברית דעות רעיונית בין שר הביטחון והצבא אל מול שאר הממשלה היא כירסום חמור בדמוקרטיה.

למעשה גזר שר הביטחון משה יעלון את דינה של הממשלה הכל כך צרה, שאין לה גיבוי פוליטי מספיק, להתפרק בין אם בדרך של בחירות מוקדמות חדשות (לדעתי האפשרות הרצויה), קואליציה רחבה עם יאיר לפיד (סביר ולצערי לא עלה על הפרק), קואליציה עם המערך שלפי דברי ראש האופוזיציה עצמו אתמול, היתה מעבירה את משרד הביטחון לשר אחר בתוך שנה (האפשרות הניסבלת) וקואליציה עם ישראל ביתנו (האפשרות הבעייתית).

כך או כך ברור שהליכוד בהחלט עלול/עשוי להתפלג כי ברור שבכירים כמו בני בגין ובוגי יעלון לא יוכלו לעקל את התפנית, לדעתי לרעה, בתמהיל הממשלה . קשה להעריך את הנזק האסטרטגי ארוך הטווח כי הציבור הולך ונוטה ימינה ממש כמו באירופה אליה כו רצינו להידמות. עוד דבר שמאד מטריד אותי שהממשלה תתפתה לעונש מוות למחבלים - כל כך פופוליסטי וכל כך חסר ערך. כל הניסיון במלחמה בטרור עד כה, בכל המשטרים, הוא חד משמעי - זה עוזר כמו כוסות רוח למת - להפך !! מסורת "עולי הגרדום" מחזקת את דור השאהידים הבא.