בג"ץ הגז

את הכתוב בהמשך אני כותב בלב כבד כי אני חסיד מושבע של הפרדת הרשויות ושילטון החוק. יחד עם זאת בג"ץ הגז סדק את אמונתי.

היו כמה סוגיות עקרוניות בבג"ץ הגז. א. האם פעלה הממשלה על פי דין וכשורה כשעקפה את סמכותו של הממונה על ההגבלים העיסקיים: ב. האם הממשלה דאגה לתחרותיות ולכך שלא יווצר מונופול גז דורסני במידה המספקת. בשתי הסוגיות המרכזיות קיבל הבג"ץ את עמדת הממשלה אך בסעיף הכי נורמלי והכי טיבעי שלו - פיסקת היציבות - דרש הבג"ץ להחזיר את הנושא לרשות המבצעת לחקיקה ברשות המחוקקת . פיסקת היציבות, בקצרה, מקבעת את תנאי המתווה לעשר השנים הקרובות והבג"ץ קבע שהממשלה לא הייתה מוסמכת לתת התחייבות שכזו ונידרשת לשם כך חקיקה.

במדינת ישראל, כמו כמעט כל מדינות העולם השואפות לעודד השקעות זרות' יש ישום קבוע של 'פיסקת היציבות'. אף חברה זרה לא תשקיע כאן ובכלל השקעות משמעותיות לזמן ארוך אם היא תחשוש שבכל תפנית כלכלית ו/או בעיקר פוליטית כללי המשחק ישתנו ויקבעו מחדש לפי משחקי הכוח הפוליטיים שיווצרו. לכן כאן ובכל העולם דורשות חברות זרות "הבטחת תנאים בסיסית" לזמן ארוך. עשר שנים ניחשב בהקשר הזה זמן מינימום קצרצר- ממש מחר בבוקר. הרי רק שלב הפיתוח וההשקעה יקח לפחות חמש שנים. כל חברת ההיי-טק שמשקיעה בישראל מקבלת מהמדינה הנחות במס, בדמי חכירה, בארנונה ובמס חברות בתמהיל מסויים למינימום של 20 שנה ובדרך כלל להרבה יותר. כל חברת תשתיות, רציפי נמלים, כביש 6, מנהרות וכדומה מקבלת בטחונות בדמות הבטחת תנאי הזיכיון, גובה התמלוגים וכדומה לתקופות שעולות על 15 שנה במיקרה הקצר ביותר. יש במישפט מושג "מנהג המקום" ופיסקת היציבות, גם אם על פי ארבעה שופטים מתוך חמש, סובלת מתקלות וליקויי חקיקה משמעותיים, הרי אין ספק שהיא לא חרגה מ"נוהג המקום" והמנורמות הכי בסיסיות בתחום. נוכח כובד השיקולים האסטרטגיים והכלכליים של המתווה, שבג"ץ קיבל אותם כשהכשיר את עקיפת סמכותו של הממונה על ההגבלים העיסקיים, הפסיקה היא, בלשון המעטה, תמוהה וראויה לביקורת.  יתר על כן מתווה הגז בכללותו, כולל פיסקת היציבות, אושר בכנסת ב 07/09/2015 כאשר אושרה העברת הסמכות מאריה דרעי כשר הכלכלה לראש הממשלה.

מכאן עולה בעיה עקרונית ארוכת טווח. בית משפט עליון של כל מדינה דמוקרטית שיש בה הפרדת רשויות לא יכול להתפתח במסלול שונה לחלוטין ונוגד מכלל הכיוון של החברה. ברגע מסויים עלול הפער או לשתק את הממשלה ולהפוך את בית המשפט לממשלה בפועל ואז אין למעשה הפרדת רשויות,או לשתק את בית המשפט העליון - לכן, למרות שלא בדקתי את כל המדינות הדמוקרטיות אלא רק מידגמית, תמיד חודר הלך הרוח הפוליטי הכללי, בסופו של יום, לתהליך מינוי השופטים בכלל ולבית המשפט בפרט. להמחשה נשיא ארה"ב והוא בלבד ממנה שופט עליון, כרוחו, בהתפנה מקום. כך שבית המשפט העליון מייצג את הלכי הרוח הפוליטיים הכלליים בארה"ב בשלושת העשורים האחרונים והשפעתו הפוליטית של הנשיא המכהן עוד תשפיע על בית המשפט העליון בארה"ב לפחות עוד שני עשורים - אני מדגיש - השפעתו הפוליטית !! ..

הנשיא ברק, אבי האקטיביזם השיפוטי ושאני נימנה אל מבקריו החריפים, היה לפחות חכם מספיק שלא לייצר פער גדול מדי בין הלך הרוח הכללי בחברה לבג"ץ ובכך חיזק מאד את בג"ץ גם באותם החלטות מעוררות ביקורת. מידת הזהירות הזו חסרה בבית המשפט העליון הנוכחי, לפחות בהרכב בג"ץ הגז. בסוף המחלוקת תתגלגל לכיוון  המנגנון והדרך למינוי השופטים בישראל. השינוי בעצם כבר מתבצע אבל הוא יואץ ואני משער שבהלך הרוח שקיים כרגע במדינה ונוכח העובדה שבדמוקרטיה הכל בסוף מחלחל גם לבג"ץ,  בסופו של יום בג"ץ ירה לעצמו ברגל.