עבר כחודש וחצי מאז המעורבות הרוסית הבוטה בסוריה, מה שניחשב על ידי רבים וטובים כנקודת מיפנה אסטרטגית שמכתיבה כללי משחק חדשים. כל מנהיגי האזור המעורבים בסוריה אצו לפגישות תיאום עם פוטין, התכנסה וועידה בין לאומית בראשות רוסיה, ארה"ב, תורכיה, סעודיה ואיראן לדון בפיתרון אפשרי. בשאר אל אסאד גח לביקור ממלכתי ברוסיה כראש מדינה בת ברית ואפילו חסן נאצראללה יצא, ביום שישי 23/10/2015 מהבונקר להשמיע אנחת רווחה בין לאומית יהירה כשהוא משתלח בארה"ב וישראל כמנהגו. שלא כקואליציה האווירית הנירפית בהנהגת ארה"ב החלו הרוסים להפציץ באינטנסיביות את אויבי המשטר ובהם דווקא מי שנחשבו מתונים וניתמכו על ידי המערב.
ממש בתחילת אוקטובר יצאו הכוחות התומכים בבשאר אסאד למתקפה הראשונה שלהם נגד המורדים. הכוח היה מורכב משלד פיקודי של משמרות המהפיכה באיראן, חטיבת פטימיון של משמרות המהפיכה המורכבת מאיראנים ממערב אפגניסטן המתקשים באיראנית שוטפת, כוחות חלוץ של החיזבאללה, צבא אסאד המותש המורכב בעיקר מעלאווים ובני מיעוטים, אלמנטים טכניים לתחזוקת השיריון הסורי מקובה וגיבוי אווירי נימרץ של הרוסים. המטרה המיידית היה שיחרור המצור על חאלב, הרחבת השליטה סביב ציר , M5 , הכביש המהיר המחבר את דמשק עם חלב דרך חמה וחומס, ויצוב הקשר בין שתי חלקי המובלעת הממשלית הסורית מדמשק בדרום עד חלב והרי העלאוויפ בצפון מערב. המערב ובעיקר תורכיה וסעודיה חימשו את הסונים בסוריה כנגד השיעים בעיקר בנשק נ"ט .
היום, כעבור חודש וקצת כבר ברור שהמצב בסוריה לא ממש השתנה ופוטין תקוע. הקואליציה הבין לאומית שתומכת בבשאר אסאד סובלת מבעיות תיאום ושפה, מהבדלי תרבויות, מקושי להתאים את עצמם לזירת הלחימה נוכח הניסיון העצום של הלוחמים הסונים בסוג הלחימה שמתחולל בסוריה וממצוקת כוח אדם קשה נוכח הסונים הנילהבים והמתעצמים. המצור על חאלב לא רק שלא הוסר אלא בסך הכל התהדק יותר. חמש תתי אלופים איראנים נהרגו בקרבות לצד מאות לוחמי חיזבאללה, פטימיון ומשמרות המהפיכה ותיגבורות אין. את החלל שנוצר מהפצצת הגורמים המתונים מילאו בהתלהבות ג'יהאדיסטים על כל גווניהם והיום השתלטו המורדים הסונים מפלג "חיילי אל-אקצה" על העיירה מוריק, 15 ק"מ צפונה לחמה, ובגך ביססו שליטה רצופה של מעל ל 20 ק"מ על ציר M5 האסטרטגי. הקשר לחלב כולה תלוי בציר מישני, מאויים, בין כפרים סונים ששרידותו בספק רב ביותר.
רוסיה עצמה נאלצה להכפיל את הכוח שלה בסוריה ל 4,000 חייל, לא לשם ניצחון אלא לשרידות הכוח שלהם עצמו. מטוס רוסי עם נופשים משארם א-שייח הופל בפצצה שהוברחה והוטמנה במטוס מעל סיני בידי הג'יהאדיסטים. היום הודיעה רוסיה שיש לה תוכנית 7 נקודות, אותה תציג בג'נבה ב 13/11/2015, להסדר בסוריה ללא בשאר אסאד שיאלץ לעזוב לאחר תקופת מעבר. ההכרזה הרישמית על הצעה להסדר "ללא אסאד", כחודש לאחר שהתקבל כשותף מלא ברוב הדר במוסקבה, מעידה כאלץ עדים על מצוקת הרוסים. ברור לכל מתבונן שפוטין החל בסוריה משחק פוקר עם "יד" מלאה והקלפים אוזלים לו במהירות. אסאד כבר מבין שהוא לא ישאר בשילטון, נאצראללה איבד עוד עשרות לוחמים ומכוניות התופת של המתאבדים הסונים רק הולכות ומתקרבות. למעשה מצבו של אסאד, עם כל בני בריתו, הורע משמעותית ולא השתפר.
יש קו מקשר בין הכישלון הרוסי, הכישלון האמריקאי לרסק את דאע"ש רק מהאוויר, הרי דאע"ש רק התחזק, הכישלון הסעודי לעקור את השיעים ההוטים מתימן כך שלא יוכלו יותר לאיים על השילטון הסוני (מבצע "סערה נחושה" ), ההפצצות התורכיות על מאחזי הכורדים בעיקר בסוריה אך לא רק ובין מבצעי "צוק איתן" ומלחמת לבנון השניה ב 2006. התפיסה המיבצעית שאפשר בעזרת עליונות טכנולוגית ואווירית להכריע מלחמה רק מהאוויר ללא "מגפיים על הקרקע" כי בקוסובו באמצע שנות התישעים זה הצליח פעם אחת, אחרי 70 יום, לאמריקאים ולנאט"ו.
גם אנחנו לא היינו מכריעים את "צוק איתן" ללא הלחימה בסג'עיה, ברפיח ובמינהרות עם טובי חיילינו, את מלחמת לבנון השניה היינו מסיימים בהשפלה לולא "האיגוף האווירי" ממש בסוף המלחמה. גם אצלנו הסתמכות מוחלטת על כוח אווירי האריכה לזמן לא סביר מלחמה שבסופו של יום לא היתה ברירה אלא לסיים קרקעית. כשאבאמה הכריז שהאסטרטגיה שלו למלחמה בדאע"ש היא "ללא מגפייפ על הקרקע" וכך פוטין לפני חודש כשהודיע שכוחות קרקע רוסיים לא ישתתפו בקרבות, הם עשו את אותה השגיאה. את כוחות הגרילה של דאע"ש אפשר לעכב ולשבש, אפשר לפגוע בהם, יחד עם מחיר בלתי ניסבל של חפים מפשע, אבל אי אפשר להכריע רק מהאוויר. פעולה שהיא רק אווירית דינה שהיא מעריכה את המלחמה, מעצימה את הנזק והסבל אבל לא - חוזר לא - מקרבת את ההכרעה. תארו לכם שאת ששת הימים היינו מסיימים במכה האווירית הפותחת ולא בפריצה הקרקעית למרות שחיילות האוויר של האויב הושמדו למעשה. (הערה - אני לא בעד התערבות - לא רוסית ולא אמריקאית - אבל אם מחליטים להתערב צריך להבין את המשמעות).
על הרוסים איני מרחם, על אזרחי סוריה הרבה יותר, הם בישלו לעצמם את צרותיהם אבל יש במלחמות האוויריות סביבנו לקח לנו כאן בישראל - הכוח האווירי הוא דרוש, הכרחי ומרתיע אבל בלי התימרון הקרקעי אין הכרעה וההרס לא ממש תורם לתוצאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה